מאמרים

ניתוח ופרשנות
מפגין באלג'יריה, נובמבר 2019. צילום: רויטרס
30.11.2019

קץ העדתיות במרחב הערבי?

"הגל השני" של האביב הערבי מערער לראשונה על העדתיות במרחב הערבי. השיח שעומד בבסיס תנועות המחאה בסודאן, אלג'יריה, עיראק ולבנון הוא מעמדי, ומבחן ההצלחה יהיה בהעמדת מנהיגות פוליטית כשירה למשימה
עיסאם שעבאן הוא אנתרופולוג פוליטי במכון ללימודי אפריקה באוניברסיטת קהיר, ממקימי איגוד "נוער המהפכה המצרי" וחבר בלשכתו הפוליטית וכן חוקר וחבר בכמה מכוני מחקר. במאמר שפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד, הוא מנתח את גל המחאות הנוכחי - "הגל השני" של האביב הערבי, אשר התחיל במהפכה בסודאן, והמשיך באלג'יריה, עיראק ולבנון.
 
שעבאן סבור כי הגל השני מובל בידי כוחות דמוקרטיים אשר דוחים מכל וכול את ההנהגות המסורתיות – דתיות, עדתיות ופוליטיות. המוחים רואים בעדתיות כלי לשימור המציאות כפי שהיא לטובת שכבה קטנה מאוד באוכלוסייה שהכותב קורא לה "מאפיה". הם קוראים לאזרחות, לשוויון זכויות, לחופש ביטוי, לחופש משלטון העדה ולשבירת הפרדיגמה של הפטרון ושל חסידיו. הם דורשים גם מלחמה בשחיתות, בגניבות, בהיעדר שירותים, בעוני ובאבטלה תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי המשטרים המבססים את שליטתם תחת מטריית העדתיות. הנאומים והסיסמאות שמשמיעות תנועות המפגינים ממחישים את ממדי הכאב והמשבר הכללי. שבר זה, לדברי המחבר, גובר על החלוקה העדתית, במיוחד בלבנון, שם דורשים המפגינים להפיל את השליטה העדתית, ולקיים סדר חדש.
 
לטענת המחבר, השיח שעומד בבסיס תנועות המחאה הללו הוא שיח מעמדי. אי־השוויון החברתי מוצג במונחים של מנצל-מנוצל, והקולות החזקים ביותר הם אלו שמדברים על מצבם של העובדים ושל העניים. החלוקה האמיתית מבחינת המפגינים קיימת "בין אלה שיש להם מיליארדים בחשבונות לא ידועים, לבין אלה שאין להם אפילו חירותם ורצונם החופשי, והם חסרים יכולת לחיות בכבוד ולספק את צורכיהם הבסיסיים של ילדיהם". שיח זה, לטענת הכותב, הינו הדבר שמאיים ביותר על האליטה העדתית. זו מרגישה שהיא מאבדת שליטה, ומשום כך נאבקת בתנועות החברתיות בפראות.
 
הכותב מעריך שאין להחזיר את הגלגל לאחור – המחאות חשפו את פרצופה האמיתי של המנהיגות העדתית הערבית. הם חשפו את העובדה שמנהיגות זו שומרת על האינטרסים של האליטות הכלכליות, וגונבת את פרנסת העם. המפגינים לא מאמינים יותר לרוחניות ולקדושה שבהן מתהדרת ההנהגה העדתית. מעכשיו, היא כבר לא תהיה מסוגלת למלא את תפקידה הקודם של שמירה על השלטון, ולא תוכל לשלוט על חבריה על ידי מתן תחושת שייכות או מתן שירותים למיניהם, כפי שעשתה בעבר.
 
הכותב מדגיש שהגל הנוכחי הוא המשך ישיר של גל המחאות הקודם (שהחל באביב הערבי ב־2011). הוא רואה את רוח קהיר בנאומים ובסיסמאות, ובכך הוא מנסה לטהר את שמו של "הגל הראשון". מחאות "הגל השני" לדעתו של שעבאן מפריכות את הטענות שהועלו כלפי המחאות בעולם הערבי - שהן מתארגנות על רקע דתי ועדתי. הגל השני מוכיח שהעמים הערביים מתקוממים כדי להקים משטרים דמוקרטיים שיתופיים, החורגים מהמבנה המסורתי.
 
"החברה הערבית הוכיחה שהיא מסוגלת לבנות מודלים מודרניים ודמוקרטיים, המבוססים על שוויון וצדק. החברה הערבית דוחה כל שלטון סמכותני, דתי, עדתי או ביטחוני אשר בוזז את העמים ומכביד על חייהם במיסים ובמדיניות צנע וצמצום ההוצאות הציבוריות", כותב שעבאן. הגל הנוכחי מוכיח גם שהתמונה שלפיה הגל הראשון יצר רק הרס, כאוס והתערבות זרה, היא שקרית. העמים לא נכנעו, ולא חוששים מכישלונות. יש להם אומץ למחות.
 
היכולת של תנועות אלו להוביל מהפכה, ולהשיג הכרה, זכויות וצדק, תלויה ביכולת שלהם לייצר מנהיגות ראויה, לייצר השתתפות ציבורית רחבה, להתארגן בצורה יעילה, ולשמור על המשכיות של סיסמאות ותביעות. אולם, כדי להצליח בכך, מדגיש שעבאן, עליהם להצמיח מנהיגות ראויה שתדע לייצג את כלל קבוצות המפגינים. הוא מציין שאכן קמה מנהיגות חדשה שחבריה נוקטים עמדות החורגות מהפרוגרמה של מפלגה זו או אחרת, אף שחלק מהם היו בעבר, או שעודם, חברים במפלגות פוליטיות קיימות.
מאמרים נוספים