מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
חומת ההפרדה בין אבו דיס לירושלים המזרחית, 2004 (משה מילנר, לע"מ)
13.09.2019

הכירו את העמיתה: דנה בן שמעון

ניתוח האירועים בזירה הפלסטינית המשוסעת דורש בחינה מתמדת של היחסים המורכבים בין השחקנים הפועלים במרחב. במאמריי אפנה מבט גם אל הסוגיות ה"רכות" יותר, שאינן מגיעות תמיד למרכז השיח
הנטייה האוטומטית של הישראלי והפלסטיני הממוצע היא לנתח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתבניות מקובעות ובמסגרות בלתי משתנות. בדרך כלל ינתחו הישראלים את האירועים במשקפים ביטחוניים, והפלסטינים יביאו נרטיב נגדי משלהם לתפיסת המציאות. כל צד רואה בעיקר את עצמו ומתקשה לראות את האחר, מסיבותיו שלו. ההיסטוריה המדממת, כישלונות סבבי המשא ומתן לאורך השנים והשלכותיהם והתהליכים בתוך הפוליטיקה הפלסטינית ובחברה הישראלית הפכו את הסכסוך למצב חיים קבוע ומתמשך.

תהום עודנה פעורה בין הצדדים. מושגי יסוד שעמדו בעבר במרכז השיח, כמו שתי מדינות, שלום כלכלי והסכמי אוסלו, מתחילים להתפרק או לעבור הערכה מחודשת. במאמריי לאתר "הפורום לחשיבה אזורית" אנסה לתאר את תהליכי ה"התפרקות" האלה, לכאורה, ולבחון אותם בראי המציאות.
 
אילו תהליכים ניתן לזהות בתקופת הביניים שבה אנחנו נמצאים, ולאן הם יובילו? הנסיגה היחסית של אדריכל הדיפלומטיה הפלסטינית, יו"ר הרשות מחמוד עבאס, מהבימה הבין־לאומית; מאבקי הירושה בצמרת ההנהגה הפלסטינית וההשפעתם על השטח, לצד הדינמיקה הנפיצה ברצועת עזה: ישראל וחמאס מצויות במצב של מתיחות מתמדת וסבבי ההסלמה עולים ויורדים.
 
כיום קשה יותר מבעבר לראות בסכסוך הישראלי-פלסטיני סכסוך בין שני צדדים. החברה הפלסטינית משוסעת יותר – הפילוג בין עזה לרמאללה בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה לא רק יצר שתי ישויות פוליטיות נפרדות, אלא גם העצים את הריחוק בין שתי האוכלוסיות בשני המחוזות. יחסי הכוחות והיריבות בין פתח לחמאס אף הביאו לשינויים במפה הפוליטית ולכניסתם לזירה של שחקנים חדשים המושכים לכיוונים שונים ויוצרים משחק פוליטי מורכב ומעניין.
 
הנטייה לראות בפלסטינים יחידה הומוגנית אחת משקפת ראייה פשטנית וכוללנית, שאינה תמיד מתכתבת נכון עם המציאות, ואני אנסה לעמוד על ההבדלים האלה. פלסטיני מחאן יונס שונה באורח חייו מפלסטיני החי ברמאללה, כפי שאישה המתגוררת בבית חנינא שבצפון ירושלים, מדברת עברית ומשולבת בשוק העבודה בישראל, אינה דומה באורח חייה לפלסטינית שנולדה, גדלה וחיה בחברון.

אני עיתונאית. בעשור האחרון סיקרתי את "תחום הפלסטינים" ואת הנעשה בשטחים בערוץ הראשון ואחר כך בכאן 11 וברשת ב'. יש לי תואר ראשון ביחסים בין־לאומיים ומזרח תיכון, וכן תואר שני בלימודי המזרח התיכון בן זמננו במסגרת החוג ליחסים בין־לאומיים מהאוניברסיטה העברית. בעיניי המפגש עם השטח והחיכוך עם האנשים עצמם הוא בדרך כלל ברומטר בעל מידה גבוהה של אמינות בעבור מי ששואף לקבל תמונה אותנטית וללמוד איך הדברים פועלים באמת. העיסוק בעיתונות, מעבר להיותו מרתק ברמה האישית, הוא כלי מקצועי מהימן מאוד להבנת הסכסוך שבתוכו אנחנו חיים.
 
העובדה שמדובר באזור עימות ושהנגישות למקומות רבים בו איננה פשוטה מהווה קושי אובייקטיבי, לא כל שכן רצועת עזה, ששם הקושי בולט אף יותר מבחינה זו. נושאים שאינם מדיניים־ביטחוניים פר אקסלנס, כלומר סוגיות "רכות" הקשורות בהיבטים חברתיים,  זוכים פחות לבולטות תקשורתית ומחקרית, ובכוונתי להפנות זרקור גם אליהם בשנה הקרובה.
מאמרים נוספים