מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
המסגד החדש בכיכר טקסים, 2019 (smuldur, pixaby)
19.08.2019

מונומנט הרפובליקה מול מינרט הסולטאנות

נמל התעופה החדש באיסטנבול, המסגדים החדשים והרפורמה בחינוך משקפים את נחישותם של ארדואן ומפלגתו להחדיר סממנים עות'מאניים לנרטיב הלאומי ולמרחב הציבורי בטורקיה ולעקור כל זכר לכמאל אתאטורק ולמורשתו
באחד מביקוריי בטורקיה ביקרתי בארמון יילדיז (Yildiz) שבאיסטנבול, שממנו היו יוצאים הצווים מאחרון הסולטאנים החשובים ששלטו בבית עות'מאן, הסולטאן עבד אל־חמיד השני. באחת מפינות הארמון הזה ניצבת כרכרת הסוסים של הסולטאן, שבה היה עובר ברחובותיה של איסטנבול, סמוך לגדות הבוספורוס. דמיינתי לרגע את גלגליה של הכרכרה מנגנים ריטואלים ומסובבים את ציר הזמן לכתיבת ז'אנר שבעזרתו נצליח אולי להבין ולפענח כמה סוגיות מנקודת מבטנו בסוף העשור השני של המאה ה־21.

על רקע היופי המרהיב של הבוספורוס, עשיתי את דרכי באוטובוס לארכיון העות'מאני במשכנו החדש בשכונת קאיטהאנה. הארכיון שוכן במבנה מונומנטלי, והקטלוג שלו ממוחשב וזמין לכול. הארכיון המודרני הזה סלל את הדרך לדור חדש של חוקרים, מקומיים וזרים, השואפים לכתוב את ההיסטוריה של אימפריית בית עות'מאן מנקודות מבט פוסט־מודרניות.

המפלגה האסלאמית (AKP) בראשות ארדואן נחושה זה שני עשורים להחדיר תחושות וסממנים עות'מאניים לנרטיב הלאומי ולהנכיחם לשיח הציבורי בטורקיה. מאמץ זה מתבטא במגוון אפיקי פעולה בבתי ספר, במסגדים, באנדרטאות, בגשרים, ברכבות, בגנים ציבוריים, בנמלי תעופה ועוד. בראייה "ארדואניסטית" אגואיסטית, תפקידו של הנרטיב הלאומי הזה הוא לשמש עוגן לאורחות קיום קולקטיבי לאומי עות'מאני, ולתת לגיטימציה לסדרי העדיפויות ולסדרי היום של ממשלת אנקרה. מהנרטיב הזה נגזרות תפיסות עות'מאניפיקציה ממשיות ביחס למציאות שנוצרה מאז הסכם לוזאן (ביולי 1923) וביטול מוסד "הח'ליפה" (כמה חודשים אחר כך), בפעם הראשונה בהיסטוריה המוסלמית.
 
מאמצי העות'מאניפיקציה האלה ניכרים בכל פינה. נמל התעופה החדש באיסטנבול, שנפתח אשתקד, נחשב למפעל בין־לאומי נוצץ של ארדואן. הנמל החדש מסמל את עוצמתה ומסוגלותה של טורקיה, ומייצג את החזון השאפתני של ארדואן לעקור כל זכר של כמאל אתאטורק. ביטול נמל התעופה הישן בעיר הבוספורוס מסמל את הניסיון למחוק את שמו של מייסד הרפובליקה ולהדירו מהשיח הציבורי. לנמל התעופה החדש יש, בין היתר, תפקיד סמלי מאוד במדיניות החדשה של טורקיה. בכניסה אליו מוקם מסגד מפואר, ועל השלט שבשעריו, לצד תמונתו של הנשיא, מופיע הכיתוב: "yeni türkiye'yi inşa ediyoruz" (אנחנו בונים את טורקיה החדשה). זאת, למעשה, אנדרטת ניצחון לחזון הגרנדיוזי להחיות את רוח הסולטאנות של בית עות'מאן.
 
מבחינה סמלית שדה התעופה החדש מכריע את המתח בין שני אגפי "האנכרוניזם ההיסטורי": החילונים מאשימים את האסלאמסטים בהעלאת כרכרת הסוסים של העות'מאנים על אוטוסטרדת הפוסט־מודרניזם, ובכך הם מביעים את חרדתם לעתידה של החילוניות, שלהבותיה גוועו במהפכה הצבאית הכושלת ביולי 2016. לעומת זאת, מפלגת השלטון המוסלמית מאשימה את הכמאליזם (תורת אתאטורק) באשליות והזיות המובילות את טורקיה ואת נכסיה לעבדות.
 
ההתחשבנות עם אתאטורק מתוחכמת, והיא נעשית במסגרת החוק. מאה שנים לא הספיקו למחוק מזיכרונם של ארדואן ותומכיו את מהפכתו המקיפה של מוצטפא כמאל אתאטורק נגד התרבות העות'מאנית, ולכן ניתן לכנות את פעולותיו ומפעליו של ארדואן מהפכה של "עות'מאניפיקציה".
 
העות'מאניפיקציה של מוסדות הרפובליקה נועדה להכתיב לאומיות רשמית, מדיניות ארדואניסטית של קביעת נרטיב קולקטיבי אחד ברחבי הרפובליקה – נרטיב שרוב תושבי אנקרה ואיסטנבול אינם רואים אותו בעין יפה, אם לשפוט על פי תוצאות הבחירות המוניציפליות האחרונות. הלאומיות הרשמית מתגלמת בשפה נשיאותית, וביתר שאת ברפורמה חינוכית מקיפה, הן בבתי הספר הן באוניברסיטאות. רפורמה זו הולמת יותר א הרוחניות של מזמורי המסדרים הצופיים של חאג' בקטש מהמאה ה־13, שהסולטאנים העות'מאנים דבקו בה מאז ומתמיד, יותר מאשר את ההגות של ה"ליסה גלטסראי" (Galatasaray Lisesi), בית הספר שהקימו הצרפתים באיסטנבול ב־1868 כדי להנחיל תכנים חילוניים.
 
סוגייה בולטת השנויה במחלוקת היא הקמת המסגד בכיכר טקסים. הצריחים כבר התרוממו מעלה, והמסגד עתיד להיחנך לקראת סוף 2019, ליד האנדרטה הלאומית המנציחה את הקמת הרפובליקה בשנת 1923. הסוגייה חורגת מעבר להוספה של מסגד בעיר עתירת מינרטים, והיא נכנסת לעומק התחרות המחודשת על השליטה במרחב הציבורי. מבחינה מעשית וסמלית, ממדי מונומנט הרפובליקה מתגמדים אל מול צריחי המסגד החדש, המכתיבים מציאות חדשה בנוף התרבותי של רח' אל־אסתקלאל (העצמאות) ההומה אדם בכל יום.
 
ב־7 במרץ השנה חנך ארדואן באוסקודאר את מסגד צ'אמליגא – המסגד הגדול ביותר ברפובליקה – ובו מקום ללא פחות מ־60,000 מתפללים. ארבעה מינרטים מבין שישה מתנשאים לגובה של 107.1 מטרים. הממדים האלה מסמלים את ניצחון הסלג'וקים (אבות הטורקים המוסלמים) על הביזנטים בקרב מנזיקרט שהתרחש בשנת 1071. המסגד הגדול ביותר בטורקיה עורר ביקורת מצד מפלגות האופוזיציה הטורקית, ואילו הנשיא ארדואן ומעריציו חגגו את מה שנחשב בעיני רבים להישג מונומנטלי השווה למסגדי סוליימאניה וסולטאן אחמט. יש מי שחושבים שרג'ב טייב ארדואן סימן את המסגד באוסקודאר כמקום משכבו העתידי, כדרכם והרגלם של הסולטאנים בתקופת הזוהר של האימפריה.
 
מכל מקום, שנת 2023 תהיה שנת צומת דרמטית בציר הזמן ההיסטורי של טורקיה. בשנה זו יתקיימו הבחירות לנשיאות טורקיה, בדיוק במלאות מאה שנה להסכם לוזאן. האם גל העות'מאניזם המודרני יתעצם ויכה שורשים בסדר היום הקולקטיבי, או שהחילוניות תצליח להתגונן ולשמר את מורשת אתאטורק? ימים יגידו.


ד"ר עדנאן קאדר צרצור הוא בוגר בית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו עסקה בקשר שבין מאבק לאומי לאמונה. הוא לימד חינוך ומזרח תיכון במוסדות שונים, ובשנים האחרונות הוא מנהל בית ספר תיכון ומשלב את תלמידיו בתוכניות לימוד בין־לאומיות.  
מאמרים נוספים