אושיית הרשת וכוכבת הפורנו לשעבר מיה ח'ליפה, לבנונית המתגוררת בארצות הברית, פרסמה בחשבון הטוויטר שלה יוזמה לגיוס תרומות למען נפגעי אסון הפיצוץ בלבנון. תגובות רבות שקיבלה היו תגובות נאצה של מי שסירבו לקבל את העובדה שאישה "לא מכובדת" שחושפת את גופה באופן פרובוקטיבי יכולה לפעול למען מטרות נעלות. שני כותבים שפרסמו באתר הלבנוני דרג', תוקפים את היחס השלילי שזכתה לו ח'ליפה, ומדגישים את זכותה להשמיע את דעותיה ולא להיות מוגדרת על ידי מיניותה בלבד.
סהיב איוב, עיתונאי לבנוני, מדגיש במאמרו את תמיכתו ביוזמתה של ח'ליפה, שעד כה הצליחה לגייס כ־200 אלף דולר לטובת נפגעי הפיצוץ, ושואפת להגיע בתום הקמפיין לתרומות בשווי של מיליון דולר. בקמפיין שלה, היא מציעה למכירה את משקפיה, שאיתם היא מופיעה ברוב הסרטים הפורנוגרפיים בכיכובה. איוב קובע כי הגדרתה של ח'ליפה על ידי מיניותה בלבד היא בבחינת הדרת נשים וכליאתן במסגרת מחשבתית גברית ואלימה. התגובות האלימות שקיבלה ח'ליפה נוגעות לעבודתה בעבר בתעשיית המין – עבודה שגם אם נכנסה אליה מרצון, היא בחרה לעזוב, וכנראה הייתה חשופה במהלכה לפגיעה ולניצול. תגובות אלה חושפות את הנטייה של צדדים מסורתיים רבים בחברה הערבית להקטין יוזמות נשיות ולבחון אותן על פי עקרונות מיושנים ובלתי רלוונטיים. כמו כן, הדבר מראה את ההשפעה הגדולה של נושאים מיניים ומגדריים על אותם צדדים בבואם לבחון כמעט כל בעיה. כמובן, אילו הייתה ח'ליפה בעלת מקצוע אחר, לא הייתה זוכה לתגובות כאלה. תפיסת העולם של מתנגדיה רואה בה כלי לסיפוק צורכיהם המיניים ותו לא, וקובעת כי אישה כמוה שעובדת בתעשיית המין אינה יכולה לפתור בעיה שמבחינתם היא בעיה מוסרית.
ראמי אל־אמין, גם הוא עיתונאי לבנוני, מביע עמדה דומה לזו של איוב, אך באופן מעט מורכב יותר. לדידו, הן מתנגדיה והן תומכיה של ח'ליפה כולאים אותה ואת פעולתה במסגרת מצומצמת של מושג ה"כבוד", מושג השואב מתפיסה תרבותית-דתית הקושרת בין אותו "כבוד" לבין התנהגותה של האישה. הכבוד במובנו זה הוא ערך גברי, שלא נאכף באופן שווה על גברים ועל נשים – גבר אינו מאבד את כבודו כאשר הוא עוסק במין, ואילו ח'ליפה ודומותיה, על פי המתנגדים – כן. מאידך גיסא, גם משבחיה ותומכיה של ח'ליפה לא מצליחים להימלט מאותו מושג של "כבוד", כאשר הם טוענים כי זכותה להשמיץ את הפוליטיקאים מפני שיש לה "יותר כבוד מאשר להם". בכך, הם מעליבים אותה אף יותר.
כלומר, מיה ח'ליפה מממשת את זכותה הדמוקרטית להביע את דעתה באופן חופשי בלי קשר למשלח ידה, שבמקרה שלה קשור בטאבו שהחברה הערבית אינה מצליחה להתגבר עליו, אך הן תומכיה והן מתנגדיה אינם מצליחים להפריד בין עיסוקיה הפרטיים לבין זכותה להביע עמדה. גם אל־אמין מדגיש כי אילו היה לח'ליפה מקצוע אחר, כגון מהנדסת, מורה או שחקנית כדורגל, איש לא היה קושר בין מקצועה לבין עמדותיה הפוליטיות. לו הייתה ח'ליפה נהגת מונית, היא הייתה יכולה להתנגד למישל עון מבלי שתומכיה היו מצדיקים את התנגדותה לו באמירה שהיא נוהגת במכוניתה טוב יותר ממנו.
נוסף על דמותה הפרובוקטיבית, ח'ליפה מתבטאת במדיה החברתית נגד הממשלה הלבנונית ונגד הנשיא עון, וכן מצלמת סרטוני וידיאו שבהם היא קוראת לפוליטיקאים בלבנון להתפטר – לכולם, בלי אג'נדה פנימית כלשהי. איוב מציין כי באופן מעורר גיחוך, הנשיא עון – שבעצמו אינו מציג אף פתרון הולם למשבר ולא מקשיב לקולות הקוראים לו להתפטר – מצא לנכון לחסום את ח'ליפה ברשתות החברתיות. ההחלטה לחסום את ח'ליפה, שמנסה לסייע לעם הלבנוני באמצעות גיוס כספים, מעידה כי מבחינתו היא בחורה בזויה וחסרת ערך עד כדי כך שהתגובה הראויה היחידה לדבריה היא התעלמות – כדרכם של גברים באופן כללי להשתיק נשים. כמובן, תומכיו של עון, שאין להם בעיה עם כך שבמקום לנהל את מדינתו שבמשבר הוא חוסם את חשבון האינסטגרם של ח'ליפה, רואים בעובדה שאישה שעבדה בתעשיית המין מבקרת את עון – פגיעה חמורה בדמותו כגבר חזק ופטריארכאלי.
עם זאת, מציין איוב, היוזמה המוצלחת של ח'ליפה עוררה הדים, והיא מעידה על יכולתם של אנשים מפורסמים מכל תחום שהוא לעזור למדינה שלהם בגיוס תרומות, על יכולתן של נשים להפוך בעיה כללית לבעיה בעלת מימד אנושי. מה שעשתה מיה ח'ליפה לא הצליחו לעשות בקנה מידה זה לבנונים עשירים ומפורסמים אחרים, ואיוב זוקף זאת ליכולתה להפוך תגובות רגשיות והזדהות של אנשים לתוצאות חיוביות בפועל.
באותו הקשר, אל־אמין טוען כי מיה ח'ליפה מודעת לחלוטין למעשיה, וכי היא רואה בזכותה לבחור את מקצועה חלק מזכות גדולה יותר לאוטונומיה על גופה. זכות זו כמובן אינה נפרדת מזכותה באופן כללי להביע את דעתה במסגרת חופש הביטוי ללא פגיעה בזכויותיהם של אחרים. באמירותיה הפוליטיות, היא יודעת כיצד להשתמש במילים שיזעזעו את הפוליטיקאים בלבנון, אותם פוליטיקאים שלא מזדעזעים מפיצוץ שמחריב את חייהם של אלפי אזרחים, אך נעלבים מביקורת וחוסמים אנשים ברשתות החברתיות. כמו כן, היא מנצלת את העובדה שהיא מתגוררת מחוץ ללבנון כדי להתבטא באופן חריף ולהיפגע פחות מההשלכות. בתגובה לעובדה שמישל עון חסם אותה במדיה החברתית, כתבה ח'ליפה: "אתה לא מסוגל להתמודד עם כמה תגובות על הפרסומים חסרי התועלת שלך? אתה מתחבא מהעם שלך גם באינסטגרם? פחדן!" הציוץ שלה זכה ל־5,000 תגובות ולשיתופים רבים.
באופן שאינו עולה בקנה אחד עם דרישתו של אל־אמין להפריד בין מקצועה של ח'ליפה לבין זכותה להביע עמדה, הוא בוחר לסיים את מאמרו בקישור להיסטוריה של הזנות בלבנון. לדבריו, אילו הייתה ח'ליפה מתגוררת בלבנון היא הייתה יכולה לעסוק במקצועה ב"שוק אל־מתנבי" הסמוך לנמל ביירות, שהיה ידוע כ"שוק הזונות" ושפעילותו הלכה ודעכה עד למלחמת האזרחים. השם היחיד שעוד זכור בהקשר זה הוא שמה של "אגדת המין" היוונייה מאריקה אספרידון, שהגיעה לשם בשנת 1912. כיום, אזור השוק הרוס לגמרי בעקבות הפיצוץ. ייתכן שפעולתה של ח'ליפה, טוען אל־אמין, מהווה זכר לשוק "אל־מתנבי" ולמאריקה, ותובעת להכיר מחדש בכוחו של המקצוע העתיק בעיצוב המרחב הציבורי החופשי של העיר.
בסיכומו של דבר, למרות הבחירה התמוהה של אל־אמין לסיים את מאמרו דווקא בהדגשת מקצועה של ח'ליפה בתעשיית המין, שני הכותבים, הגברים, מתייצבים לימינה של ח'ליפה ודורשים להקשיב לתוכן דבריה ולא לפסול אותם על רקע עיסוקיה בעבר. בכך, הם קוראים למסר רחב יותר – להפסיק להדיר את עמדותיהן של נשים מהמרחב הציבורי, ולהחיל עקרונות של "כבוד" באופן שווה על גברים ועל נשים.
