מאמרים

ניתוח ופרשנות
DaphnaAM from Pixabay
30.09.2019

היפרדות כלכלית מישראל? זה לא כל כך פשוט

הכלכלן הפלסטיני רג'א אל-ח'אלדי מנתח את המוכנות הפלסטינית להיפרדות כלכלית מישראל. הוא סבור כי מצב "עסקים כרגיל" אינו אפשרי עוד, אולם טוען כי הרשות אינה ערוכה לפירוק המסגרת הכלכלית של הסכם אוסלו
במאמר שפורסם במגזין האינטרנטי העצמאי א־ספיר אל־ערבי היוצא לאור בלבנון, ופורסם במקביל גם בעיתון הפלסטיני אל־חדת', ביקש הכלכלן הפלסטיני רג'א אל־ח'אלדי לבחון את מוכנותה של הרשות הפלסטינית להיפרדות כלכלית מישראל על רקע המשבר הכלכלי הנוכחי ו"פרוטוקול פריז".
 
במאי 1994, וכחלק מהסכם אוסלו א, נחתם בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית "פרוטוקול  פריז" – הסכם חוזי המסדיר את היחסים הכלכליים בין שני הצדדים. מודל היחסים שנקבע בפרוטוקול זה מכונה "איחוד מכס" ואפיונו העיקרי הוא היעדר גבולות כלכליים בין השותפים לאיחוד. ההסכם קובע, בין היתר, כי רשויות המס הישראליות יגבו את המכס ואת המע"מ על סחורות מיובאות שמיועדות לשטחי הרשות, ויעבירו לרשות את הכסף שיגבו.
 
אל־ח'אלדי מביא את הביקורת הנשמעת בשיח המקומי והעולמי כלפי פרוטוקול פריז. לדבריו, ישנו קונצנזוס בקרב הפלסטינים ובקרב גורמים בין־לאומיים כי הסכם זה אינו עונה על צורכי הכלכלה הפלסטינית ומעכב כל אפשרות לפיתוחה. הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית למשל טוענים כי ישראל משתמשת בהסכם כדי להכשיל כל אפשרות לבניית כלכלה פלסטינית חופשית.
 
בשנים האחרונות, מועלית במחקרים ובמפגשים שונים האפשרות להתנתק מ"פרוטוקול פריז" ולגבש מדיניות כלכלית נפרדת. כבר בשנת 2017, החלה ההנהגה הפלסטינית לקרוא לבחינה מחדש או לביטול של הפרוטוקול. ביולי 2019, הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן על הפסקת היישום של כל ההסכמים שנחתמו עם ישראל, מבלי לציין את העיתוי ואת והאופן שבו הדבר יתבצע. כותב המאמר מציין כי המטרה שלשמה גובש ההסכם – צמצום הפערים הכלכליים בין שני הצדדים – לא הושגה. הוא מפנה אצבע מאשימה לישראל באומרו כי "ישראל מתייחסת לפרוטוקול פריז ומיישמת אותו רק כאמצעי כלכלי למימוש המדיניות הביטחונית של ההתנחלויות ושל ההתיישבות בצורה הטובה ביותר, ועל כל אדמת פלסטין".
 
הביקורת כלפי פרוטוקול פריז מקבלת משנה תוקף במיוחד על רקע המשבר הכלכלי שהחל במרץ 2019 ברשות הפלסטינית, בעקבות החלטה של ישראל לקצץ ממיסי היבוא שמועברים לרשות מדי חודש סכום של 138 מיליון דולר בשנה. ישראל קיצצה סכום זה בטענה שזהו גובה התקציב המוקצה למשפחות האסירים הפלסטינים, אולם אל־ח'אלדי מדגיש כי תקציב זה מוגן בחוק ההומניטארי ובהסכם ז'נבה הרביעי. ההחלטה הפלסטינית שלא לקבל בחזרה את הכספים הללו זכתה לתמיכה רחבה מהציבור, המבקש לבטל את התלות הכלכלית של הרשות בישראל.
 
על רקע המשבר הכלכלי המחריף ברשות, מטיל אל־ח'אלדי ספק ביכולתה של הממשלה הפלסטינית לשלם את מחיר הביטול של הסכמי אוסלו ולגבש אסטרטגיה ישימה להתמודדות עם המשבר הקיים. יו"ר הרשות הפלסטינית אינו יכול להסתמך על כך שישראל תאולץ בדרך כזו או אחרת לחזור בה מההחלטה לקצץ בתשלומי המיסים. עם זאת , בעיניו, ביטול ההסכם הוא החלטה אמיצה שעולה בקנה אחד עם ההתנגדות למדיניות האמריקנית העוינת כלפי הסוגיה הפלסטינית ולעמדה הקיצונית של ישראל שהביאה לסיום תהליכי המשא ומתן שהחלו ב־2014 בחסות הממשל האמריקאי. אל־ח'אלדי מעריך כי ההחלטה התקבלה בשל הציפייה הפלסטינית לשינוי מדיני בישראל שיביא לשינוי המפה הפוליטית ולכך שישראל תחזור בה מחילוט הכספים. באשר להנחה כי הכלכלה הפלסטינית תוכל להתמודד עם עיכוב בהעברת הכספים כפי שהתמודדה בעבר בשנים 2006 ו־2012, אל־ח'אלדי סבור כי אין להשוות שנים אלו לתקופה הנוכחית שכן באותן שנים התקיים תהליך מדיני שאפשר הגעה להסדרים.
 
אל־ח'אלדי מציג ניתוח פסימי של ההשלכות האפשריות של הקיצוצים האחרונים על הכלכלה הפלסטינית. נראה שהוא אינו מאמין כי במצב הנוכחי הכלכלה הפלסטינית יכולה להראות סימני היפרדות מהכלכלה הישראלית, אף כי לדעתו עד כה הבנקים מצליחים לעמוד בחובות המגזר הציבורי והכלכלה הפלסטינית ממשיכה לנוע על אף הקושי. מחד גיסא, אל־ח'אלדי סבור כי הכלכלה הפלסטינית והכלכלה הישראלית לא יוכלו לחזור עוד למצב של "עסקים כרגיל", והדבר ניכר גם ביחסים הביטחוניים והמדיניים ביניהן. הוא אף מזדהה עם ההחלטה הפלסטינית וסבור כי הבסיס שלה מוצדק. מאידך גיסא, הוא סבור כי הפוליטיקה, החברה והכלכלה הפלסטיניות אינן לכידות ואיתנות דיין כדי להתמודד עם פירוק המסגרת של אוסלו, וכי אין להן אסטרטגיה רצינית וישימה להתמודדות עם ההשלכות.
 
אף שעדיין לא פורסמו נתונים סטטיסטיים מלאים, מדוחות עיתונאיים עולים מיתון בשוק המקומי, ירידה בהיקף הצריכה של המשפחות הפלסטיניות וחובות של הממשלה כלפי יבואנים מהמגזר הפרטי. נתונים סטטיסטיים חלקיים אחרים מעידים על ירידה בהיקף מיזמים להשקעה במגזר העסקי. להערכתו, תוך מספר חודשים צפויה החרפה של המשבר אשר תשפיע לא רק על הסקטור הממשלתי אלא על הסוחרים (בשל הירידה בצריכה), על הפקידים (בשל חובותיהם לבנקים, לחברות החשמל, מים ועוד), על הסקטור הפרטי (בשל הישענותו על כספי הממשלה) ועל הסקטור הבנקאי אשר הגיע לתקרת ההלוואה האפשרית לממשלה.
 
אל־ח'אלדי מציג ניתוח פסימי של ההשלכות האפשריות של הקיצוצים האחרונים על הכלכלה הפלסטינית. נראה שהוא אינו מאמין כי במצב הנוכחי הכלכלה הפלסטינית יכולה להראות סימני היפרדות מהכלכלה הישראלית, אף כי לדעתו, עד כה הבנקים מצליחים לעמוד בחובות המגזר הציבורי והכלכלה הפלסטינית ממשיכה לנוע על אף הקושי. 
 
נראה כי המחבר סותר את עצמו שכן מחד גיסא טוען כי הכלכלה הפלסטינית והכלכלה הישראלית לא יוכלו לחזור עוד למצב של "עסקים כרגיל", והדבר ניכר גם ביחסים הביטחוניים והמדיניים ביניהן. הוא אף מזדהה עם ההחלטה הפלסטינית וסבור כי הבסיס שלה מוצדק. מאידך גיסא, הוא סבור כי הפוליטיקה, החברה והכלכלה הפלסטיניות אינן לכידות ואיתנות דיין כדי להתמודד עם פירוק המסגרת של אוסלו, וכי אין להן אסטרטגיה רצינית וישימה להתמודדות עם ההשלכות. לדבריו, "ההנהגה הפלסטינית עלתה על עץ מבלי שיהיה לה סולם לרדת ממנו ותוך שהיא דוחה את הפתרונות הטכניים המוצעים מצד גורמים בין־לאומיים וישראליים".
 
אל־ח'אלדי אינו צופה כי הממשלה הפלסטינית תחזור בה מהחלטתה שנשענת על הלכידות החברתית והפוליטית הפלסטינית אך לא על סיוע ממשי מהקהילה הבין־לאומית או מגורמים ערביים.
מאמרים נוספים