מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
מיסה נוצרית בעיראק (תמונה: ג'מיל אל-ג'מיל)
02.01.2019

האם יש עתיד לנוצרים במזרח התיכון?

הנוצרים סובלים מאפליה במזרח התיכון, אולם אין פתרון "נוצרי" לבעיותיהם. העמים והחברות הערביות צריכים להתגייס למערכה על הפצת הדמוקרטיה והפלורליזם, הכבוד לזכויות האדם ובנייתה של מדינה מודרנית אזרחית

עורייב א-רנתאווי, היומון הירדני אל-דוסתור

 

כותרתו של מאמר זה היא גם הכותרת של כנס משותף שמקיימים בימים אלו בלבנון ארבעה ארגונים: "בית העתיד", מועצת הכנסיות של המזרח התיכון, מרכז וילפרד מרטנס ומרכז אלקודס למחקרי מדיניות. להלן עיקרי הממצאים שעלו מן הדיונים, כפי שהצגתי אותם בפני משתתפי הכנס – אזרחי מדינות ערביות ואחרות המחזיקים במגוון תפיסות רעיוניות ופוליטיות ומשתייכים למגוון זרמי דת.

הכישלון של כמה מדינות ערביות לאומיות בבניית "מדינת האזרחות השוויונית" − כלומר מדינה אזרחית, דמוקרטית ופלורליסטית − הוא סיבה מכרעת ליצירת סביבה מפלה כלפי קבוצות וקהילות של אזרחים. הנוצרים במדינות אלו סובלים מגילויי אפליה גם במישור החוקתי והחוקי וגם במישור השותפות הפוליטית והייצוג הפוליטי. במיוחד נפגעות זכויותיהם וחירויותיהם בעניינים הקשורים לחופש הדת.

החוקות והחוקים הנוהגים בכמה מן המדינות הערביות משקפים שונות במידת ההכרה של המדינות בזכויות הנוצרים ובחירויותיהם ובהבטחת זכויות וחירויות אלו לפרט, לכנסייה ולקהילה. נראה שהן מתנדנדות בין התכחשות לזכויות אלו ובין התעלמות מהנוצרים, לרבות עצם אזכורם בשמם, וצמצום זכויותיהם וחירויותיהם. כך או כך, מן ההכרח לשנות בדחיפות את החוקות והחוקים במדינות הללו ולתקנם כך שרעיון האזרחות הפעילה והשוויונית יעוגן בחוקה ובחוק.

חוגים רבים במדינות ובחברות ערביות מנסים לתאר את הנוצרים כגורם שלילי המעדיף לשבת על הגדר. אולם קריאה הוגנת בהיסטוריה המודרנית והעכשווית מוכיחה כי הנוצרים הם בלי ספק בני האזור הזה. הם תמיד קראו לחירות, לעצמאות, לתחייה של החברה, לנאורות, תמכו בנחישות באחדות לאומית במדינותיהם ובחברותיהם ותרמו תרומה מהותית – תרבותית, חברתית וכלכלית – לבניית מדינותיהם.

עם עליית תופעת האסלאם הפוליטי בחלק מן המדינות והחברות הערביות, ראוי להדגיש את הצורך להבחין בין התנועות האסלאמיות. הן אינן מקשה אחת. חובה להילחם בזרמים הניהיליסטיים המאשימים את הזולת בכפירה ולבודד אותם, ולצד זאת חובה לקרוא לתנועות המתונות יותר לאמץ שיח ברור כלפי הנוצרים באזור ולעסוק בזכויותיהם, בחירויותיהם, בהשתתפותם ובייצוגם. השיח המעורפל אינו מועיל לא לחיזוק אזרחותם של הנוצרים ולא למאבק בזרמים הרדיקליים.

גורמים קיצוניים ומדירים מתארים את הנוצרים באזור כ"מיעוטים שוליים", "מהגרים" או שאריות של הקולוניאליזם ושל מסעות הצלב. בד בבד נעשה ניסיון להפיץ את התיאוריה של "ברית המיעוטים", ענף של העריצות ושל תרבותה. אולם הנוצרים במזרח התיכון הם בני תרבותו ומורשתו של האזור. הם זכאים לאזרחות פעילה ושוויונית באופן מלא וכולל, במיוחד אם מביאים בחשבון את תרומתם הנכבדה להיסטוריה ולמאבקי העצמאות והשחרור של עמי האזור. יש לזכור כי אינטלקטואלים ומנהיגים נוצרים רבים עמדו בראש התנועות שנאבקו בקולוניאליזם והיו החלוצים בתנועות התחייה והנאורות.

בעקבות השילוב הזה של עריצות וקיצוניות יש חברות ערביות שהפכו לסובלניות פחות כלפי קהילות מסוימות, במיוחד בשלושת העשורים האחרונים. נפוצו פרשנויות קיצוניות ומעוותות לדרכה של דת האסלאם והתגברו תופעות של הדרה, האשמה בכפירה, זלזול באחר ופגיעה בזכויותיו.

כמו קהילות אחרות, גם החברות הנוצריות באזור מתאפיינות בפלורליזם עדתי, רעיוני, פוליטי וחברתי. אסור לראות בהן ישויות דוממות ואחידות. עם זאת, הזרמים הנוצריים הערביים והמזרחיים חייבים להגיע להסכמות משותפות ביניהם, במיוחד לנוכח האיום הקיומי העומד בפני קהילות נוצריות במדינות אחדות. אין מדובר בפעולה המכוונת כלפי האחר, בן המולדת, או נגדו. זהו ניסיון לבסס את הפלורליזם ולשמר את הגיוון.

לצד האתגרים והסכנות לעתיד הנוצְרים באזור, קהילות נוצריות סובלות גם מבעיות פנימיות ומהתרופפות. דוגמאות בולטות לכך הן פילוג עמוק המגיע לעיתים עד כדי מאבקים קשים וכן פערים בין הכנסייה למאמינים, בעיקר הצעירים. דוגמאות נוספות הן עלייתן של מגמות קיצוניות ובדלניות בקרב הקהילות הנוצריות. מנהיגים פוליטיים ורוחניים נוצריים חייבים להימנע מהקצנה בתגובה לאתגרים הללו, משום שאנו מאמינים שההתמודדות עמם צריכה להיות במסגרת לאומית-דמוקרטית מקיפה.

חשוב להדגיש: אין פתרון נוצרי לבעיותיהם של הנוצרים. העמים והחברות הערביות צריכים להתגייס בנחישות למערכה על הפצת הדמוקרטיה והפלורליזם, הכבוד לזכויות האדם ובנייתה של מדינה מודרנית אזרחית- דמוקרטית. מדינה כזאת תעניק זכויות, חירויות ויחס שוויוני לכל אזרחיה ללא הבדלי צבע, גזע, אמונה, דת או השתייכות פוליטית ורעיונית.

גורמים רבים בקהילה הבינלאומית השקיעו ומשקיעים מאמצים רבים לטובת עזרה הומניטרית למאות אלפי העקורים מארצם ולפליטים מבין הנוצרים שבאזור, ובמיוחד מסוריה ועיראק. פעילותם מבורכת וראויה לכל שבח, אולם מדינות מערביות מסוימות נוטות להקל על הנוצרים את ההגירה ליעדים קרובים או רחוקים, והדבר מעורר דאגה. יש לחזק את הנוצרים ולבססם בראש ובראשונה במדינות הולדתם ולספק להם רשת ביטחון לנוכח הסכנות והאתגרים בהן. על כן יש לפעול עם מדינות האזור, עם ממשלותיהן ועם החברות החיות בהן כדי לשמר את קיום הנוצרים בהן ולחזקו. 


עורייב א-רנתאווי הוא פובליציסט וחוקר ירדני ומנהל מכון אלקודס למחקרי מדיניות. המאמר המלא התפרסם ביומון הירדני "אל-דוסתור". גרסה זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף של מכון ון ליר בירושלים ומרכז אעלאם בנצרת. מערבית: מרים תומא.

מאמרים נוספים