בסוף אוגוסט 2018, הודיעה ארצות הברית שלא תעביר עוד תרומות לסוכנות אונר"א, סוכנות האו"ם לסיוע לפליטים הפלסטינים במזרח התיכון. זה היה שיאו של מאמץ ארוך שהשקיע ממשל הנשיא טראמפ כדי לסגור את הסוכנות. היות שעד אז מימנה ארצות הברית כרבע מהתקציב השנתי של אונר"א, בעקבות ההחלטה האמריקנית שקעה הסוכנות בגירעון עצום וסגירתה אכן נראתה קרובה מאי פעם.
מאז, הסוכנות אומנם הצליחה לגייס תרומות ולצמצם את הגירעון, אולם פערים כספיים עודם מאיימים על המשך קיומה. כדי להתמודד עימם, נכנסה אונר"א למשטר צנע. כיצד הדבר משפיע על הפליטים הפלסטינים שנעזרים בשירותי הסוכנות? פעילותו של סניף אונר"א בירדן בשנה האחרונה במחנה הפליטים אל־בקעה היא מקרה בוחן לשאלה. המסקנות מוצגות בתחקיר של העיתונאית דועאא' אבו סעדה באתר הליברלי חיבר (7iber), שהופק בשיתוף הארגון עיתונאים ערבים למען עיתונות חוקרת (ARIJ).
הקיצוצים בתקציב סניף ירדן של אונר"א ירדן באים לידי ביטוי בעיקר במספר העובדים שהסוכנות מעסיקה ובהרעת תנאי ההעסקה שלהם. במקרים רבים חוזי ההעסקה של עובדים שונו כך שפיצויי הפרישה שלהם קטנו באופן משמעותי. הרעה מיוחדת נרשמה בהעסקת מורים – אלה עברו למנגנון תשלום לפי יום עבודה, והפסיקו לקבל שכר על ימי חופשת התלמידים. נוסף על כך, גילאי הפרישה שונו: גיל פרישת החובה הונמך ונוצר מנגנון לפרישה מוקדמת של עובדים. צעד זה נועד להקטין את מספר העובדים, שכן הסוכנות הודיעה שלא תמנה עובד חדש במקום עובד שפרש; תפקידיו של הפורש יתחלקו בין יתר חבריו ליחידה הארגונית, ורק במקרה של עומס חריג ימונה מחליף. בפועל, כפי שיובהר בהמשך, גם עומס חריג וצורך דוחק אינם מביאים למינוי מחליף. כתוצאה משינויי ההעסקה הללו, מצבת העובדים של אונר"א בירדן פחתה בכ־230 איש בשנתיים האחרונות.
אם כן, כיצד משפיע הצמצום בכוח האדם של אונר"א בירדן על הפליטים הפלסטינים? התשובה העגומה נמצאת במחנה הפליטים אל־בקעה. 20 קילומטרים מצפון לעמאן, בירת ירדן, שוכן מחנה פליטים זה. אונר"א הקימה אותו בשנת 1968 כדי לאכלס בו פלסטינים שנמלטו אל ירדן במהלך מלחמת ששת הימים. זהו מחנה הפליטים הגדול ביותר בירדן והוא מונה כיום כמאה אלף נפשות, פי ארבעה ממה שמנה בעת הקמתו. אונר"א מנהלת את החיים במחנה זה: שירותים חברתיים, בריאות, ניקיון וחינוך – כולם נמצאים באחריותה, וכולם נפגעו במסגרת הקיצוצים. כיצד?
תחילה, נפגע תחום השירותים החברתיים שמעניקה אונר"א לפליטים. העובדים הסוציאלים של אונר"א אמונים על חלוקת סיוע – כסף מזומן ותלושי מזון – לתושבי המחנה. צמצום מספר העובדים מפחית את היכולת לטפל בבקשות הסיוע של האוכלוסייה, ולמעשה להעניק לה סיוע. במקרה של אל־בקעה, השינוי דרמטי: מצבת העובדים הסוציאלים במחנה הייתה דלה גם כך, ובשנתיים האחרונות ירד מספרם מחמישה לשניים; שני העובדים הסוציאלים הללו פשוט לא מצליחים לטפל באוכלוסיית מבקשי הסיוע, שמונה עשרת אלפים איש.
תמונה דומה משקפים שירותי הבריאות. עובדי המרכז הרפואי של המחנה מספרים שלעיתים משלוחי הציוד הרפואי מגיעים באיחור של שבועות. הצוות הרפואי מונה בסך הכול שני רופאים וארבעים אנשי צוות כולל אחיות – עשרה עובדים פחות ממה שמנה הצוות בשנה שעברה, והוא איננו מצליח לתת מענה רפואי לכל אוכלוסיית המחנה. לעיתים המשבר הכלכלי יוצר מצבים אירוניים ממש: כך למשל, במרכז הרפואי במחנה אומנם יש מכשיר צילום רנטגן, אלא שטכנאי ההפעלה פרש, ובשנה האחרונה לא שובץ לו מחליף. המכשיר עומד ללא שימוש.
באותו אופן, שירותי הניקיון שמפעילה אונר"א במחנה הפליטים אל־בקעה לא זוכים לכוח אדם מספיק וכמעט שאינם מתפקדים: תושבי המחנה מספרים על אשפה שמצטברת בפחים ואיננה מפונה בזמן. בנתון הבא יש כדי ללמד על הסיבה לכך: בעת הקמת המחנה בשנת 1968, הוא מנה שמונים עובדי ניקיון. גם כיום, לאחר שאוכלוסיית המחנה הוכפלה פי ארבעה, שמונים עובדים בלבד עוסקים בניקיונו.
השירות הרביעי שמפעילה אונר"א במחנה ושנפגע מהקיצוצים הוא החינוך. בשנת הלימודים האחרונה, הצטמצם מספרם של אנשי הצוות החינוכי והדבר גזר גידול בצפיפות התלמידים, לעיתים עד לשיעור קיצוני של חמישים תלמידים בכיתה. כמו כן, נוצרה תופעה של כיתות נודדות: כיתות תלמידים ללא חדר קבוע, שנעות בין חדרים פנויים של כיתות אחרות. אונר"א גם הקשיחה את תנאי הזכאות לחינוך במוסדותיה כדי לצמצם את מספר התלמידים שנמצאים בהם.
מהנאמר לעיל עולה כי פתרון המצב הבעייתי במחנה הפליטים אל־בקעה בירדן כרוך באופן הדוק בהפסקת הפגיעה במצבת כוח האדם של אונר"א בירדן. כיצד ניתן לעשות זאת? בכנס של עובדי הסוכנות שנערך בביירות בספטמבר האחרון הוצעו כמה הצעות לשיפור בתנאי ההעסקה של העובדים בירדן. לא ברור מהיכן ימומנו אותם שיפורים ואם דווקא בהם יהיה כדי להגדיל את מצבת העובדים; כך או כך, הם לא יושמו עד לרגע חיבור התחקיר.
סוגיה אחרת שיש לה משמעות רבה למצבה הכלכלי של אונר"א ושבה לא דן התחקיר כלל, היא סוגיית השחיתות. דו"ח פנימי שחשף מעשי שחיתות בדרגים הגבוהים ביותר של הסוכנות דלף לתקשורת בקיץ 2019 והביא את הולנד, בלגיה ושווייץ להפסיק את המימון לסוכנות. ייתכן שניקוי אורוות הוא תנאי נוסף לכך שאונר"א תצליח לגייס את הכספים הדרושים לפעילותה ולנצל אותם באופן יעיל. אולם אלה לא השאלות שמעסיקות את תושבי מחנות הפליטים, התלויים בשירותי אונר"א כדי להמשיך להתקיים באופן מכובד. כפי שמציין התחקיר, התושבים הללו מקווים רק שהגירעון הכלכלי של אונר"א לא יביא בהמשך להפסקה של השירותים שהם מקבלים ממנה ושחיוניים להם כל כך.
