הכורדים, בדומה לפלסטינים, נאבקים זה שנים להכרה בין־לאומית, לעצמאות ולריבונות. אולם, למרות נקודות הדמיון, היחסים בין הכורדים לפלסטינים ידעו עליות ומורדות. בעקבות האירועים האחרונים בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים ומבצע שומר החומות, הסוגיה הפלסטינית עלתה לכותרות בכל רחבי העולם, גם בשיח הפנים־כורדי, והעלתה עימה שאלות חדשות-ישנות בדבר יחסי הפלסטינים והכורדים ובדבר תמיכתם של הכורדים בפלסטינים.
על רקע זה פרסם לאחרונה אלאן מ' נורי, פובליציסט כורדי עיראקי, טור דעה באתר העצמאי דרג', ובו הוא מציג את הגישות השונות לגבי יחסם של הכורדים לפלסטינים ומסביר בו מדוע בעיניו ראוי שהכורדים יתמכו בסוגיה הפלסטינית. מעבר להיותו טור פובליציסטי, חיבורו של נורי הוא מסמך פוליטי שמבקש לגייס תמיכה כורדית בפלסטינים בטענה שתמיכה זו יכולה לקדם גם את הסוגיה הכורדית בזירה הבין־לאומית.
ראשית, נורי מציין כי קיימות בקרב הכורדים כמה גישות לסוגיה הפלסטינית ולסכסוך הישראלי-פלסטיני: ישנם מי שתוהים אם הפלסטינים ראויים לתמיכה ולגיבוי של הכורדים – ואף תוהים מה להם ולפלסטינים – שכן, למשל, הפלסטינים שתקו (כמרבית הערבים ומדינות ערב) כשהכורדים דוכאו באכזריות בידי סדאם חוסיין הלאומן הערבי. מאידך גיסא, ישנם כאלה שתומכים בישראל בטענה שגילתה אמפתיה ודאגה כלפי הכורדים בזמניהם הקשים, ורואים בישראל מודל לדמוקרטיה ליברלית מתקדמת באזור, לעומת המשטרים הרודניים של מדינות ערב. וישנם מי שמגלים אמפתיה כלפי הפלסטינים, אולם לא מטעמים אידיאולוגיים, אלא על בסיס אנושי-אוניברסאלי – כהזדהות עם קורבנות בכל מקום ברחבי העולם.
ככלל, מטורו של נורי עולה כי יש חוסר בקיאות בקרב הכורדים באשר לסוגיה הפלסטינית, שממנה נובעת אדישות למצבם של הפלסטינים. לשם כך, הוא מקדיש חלק נכבד מטורו לסקירה היסטורית של קורות הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושל הכורדים ממלחמות העולם, כדי לעמוד על הנסיבות ההיסטוריות הדומות שהובילו למצב הנוכחי של הפלסטינים ולמצבם של הכורדים, וכך לעורר הזדהות עם הפלסטינים מצד הקורא הכורדי. הוא מסביר שהנסיבות הגיאופוליטיות ההיסטוריות והעולמיות – ובראשן שתי מלחמות העולם – הובילו לחלוקה הן של כורדיסטן והן של פלסטין לכמה ישויות מדינתיות: כורדיסטן חולקה בין עיראק, סוריה, טורקיה, איראן ובריה"מ, ופלסטין נחלקה למדינת ישראל ולשטחי המדינה הפלסטינית, שתוך זמן קצר נשלטו על ידי ירדן ומצרים, ובהמשך על ידי ישראל שהשתלטה על הגדה המערבית ועל עזה ב־67'.
נקודת דמיון נוספת שעליה מצביע נורי היא בין מצבם של הכורדים אזרחי עיראק וטורקיה, לבין מצבם של הפלסטינים אזרחי ישראל החיים בתוך שטחי 48': התקשורת העולמית, לטענתו, נוטה בדרך כלל להתעלם מהקשיים של שני המיעוטים הללו, שחווים דיכוי ברמות שונות בשל היותם מיעוט בעל זהות לאומית נבדלת מזהותה של המדינה שבה הם חיים. הוא מדגים ומסביר שבדומה לחוק השבות בישראל, שמפלה בין ערבים ליהודים בהקשר לזכות ההגירה לישראל, גם בעיראק נהג השלטון הלאומני של סדאם חוסיין להפלות בין כורדים לערבים. למשל, היה בעיראק חוק שנועד לעודד ערביזציה של ריכוזי אוכלוסין כורדיים בעיראק, ולפיו כורדי שמכר את ביתו בעיר הכורדית כירכוכ, למשל, לא הורשה לקנות בית אחר בעיר, בזמן שערבי היה יכול לקנות בית ולגור היכן שרצה בהיותו בן "האומה הערבית". ואילו בטורקיה, עד לא מזמן, עצם הדיבור על זהות כורדית נחשב לאיום על הביטחון הלאומי של "מדינת הטורקים".
כמו כן, הוא מוסיף שבדומה לפלסטינים בשטחים החיים תחת שלטון צבאי ישראלי, ישנם גם יישובים שלמים של כורדים החיים בצפון סוריה ובצפון עיראק שנתונים תחת כיבוש בפועל של הצבא הטורקי זה קרוב לשנה וחצי, והעולם שותק. לאור זאת, מסביר נורי, בהיות הכורדים מיעוט אתני נרדף במזרח התיכון, האינטרס שלהם הוא לצאת נגד כיבוש, גזל אדמות וניסיון למחוק זהויות של כל עם אחר הסובל מדיכוי ברחבי העולם – ובראשם הפלסטינים. שכן הזדהות בין־לאומית ועל־ממשלתית עם עמים שסובלים מדיכוי זה היא, לדבריו, האמצעי היעיל ביותר לשינוי דעת הקהל והחוק הבין־לאומיים באשר למצבם של עמים אלה, ובכללם הכורדים.
מכיוון אחר, נורי טוען שככלל, שוררים יחסי אהדה הדדית בין ישראל לכורדים, שנובעים מכך שבישראל חיים אלפי יהודים ממוצא כורדי, בעיקר מכורדיסטן העיראקית. אלה נאלצו לעזוב את עיראק ולעלות לישראל בשל הנסיבות הגיאופוליטיות, אך המשיכו לשמור על מסורותיהם ועל השפה הכורדית, והם מתגעגעים לחברה הכורדית ולשכנים שהם נאלצו לעזוב, לדבריו. בהמשך לכך, הוא מציין שלאותם יהודים כורדים עומדת הזכות לשוב לכורדיסטן העיראקית (כאילו שמדובר ביעד הגירה ריאלי או נחשק) גם כיום – בזמן שמהפלסטינים נשללת זכות השיבה למולדתם. ועל כן, על הכורדים לגלות נאמנות לשניהם – ליהודים מימים ימיה ולפלסטינים, ולתמוך בזכות השיבה של הפלסטינים ושל יהודי כורדיסטן כאחד או בפיצוי עבורם אם יבחרו בכך.
נורי מסכם את מאמרו במילים: "מצבם הייחודי של הכורדים במזרח התיכון מאפשר להם להבין את התחושות ואת הסבל הן של העם הפלסטיני והן של העם היהודי, ואם הם יטיבו לקרוא את ההיסטוריה שלהם ושל האזור, הם יכולים להוות כוח משמעותי שיוביל לניצחון הרציונאליות והצדק במזרח התיכון – והוא יביא גם למימוש זכויותיהם של הכורדים". ועל כן, הוא מסכם, לא די באמפתיה אנושית בלבד כלפי הפלסטינים, אלא על הכורדים לגלות עמדה אידיאולוגית ברורה באשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שכן יש בכך כדי להיטיב גם עם הסוגיה הכורדית, ובתקווה, גם להביא לעתיד טוב יותר עבור הילדים הפלסטינים, הישראלים והכורדים כאחד.
