מאמרים
מאמר
משפחה ביירותית באזור ההפגנה נגד המחדל שהוביל לפיצוץ בנמל (רויטרס)
15.07.2021

לבנון: בעיניים פקוחות היישר לתוך התהום

שדה התעופה חשוך, הנוחתים מביאים עימם מוצרי יסוד מחו"ל למטרות מסחר, וברחוב אנשים משוועים ללחם. לבנון מתמודדת עם קריסה כלכלית חסרת תקדים בשל אליטה מושחתת, והכלכלנים צופים שיהיה אחד מהשלושה החמורים ביותר בשתי המאות האחרונות. אז מדוע הפוליטיקאים המקומיים לא עושים מה שצריך?
לנוסעים שנחתו בימים האחרונים בשדה התעופה הבין־לאומי על שם רפיק חרירי ציפה מראה סוריאליסטי: שדה תעופה שומם ברובו וחשוך - ללא תאורה. בבירות, רשת החשמל של המדינה מספקת חשמל כשעתיים ביממה. הנוחתים גיששו בחשכה עם המזוודות העמוסות כל טוב. לבנונים המגיעים מחו"ל – ברובם בני הפזורה הלבנונית הגדולה – מטיסים עימם תרופות, מוצרי היגיינה, קפה ומטבע זר, שאותם הם מחלקים לחברים ולקרובי משפחה, ולפעמים לאנשים זרים לחלוטין, בשל המחירים האסטרונומיים של מוצרים מיובאים. אזרחי לבנון, ששרדו מלחמות, כיבוש ישראלי וסורי ואת אחד הפיצוצים הלא־גרעיניים העוצמתיים בהיסטוריה, נאלצים להתמודד כיום עם קריסה כלכלית חסרת תקדים, שאחראית לה האליטה המושחתת שהביאה יותר ויותר לבנונים לפת רעב.
 
להערכת הבנק העולמי, המשבר הנוכחי בלבנון, שהחל בשלהי 2019, צפוי להפוך לאחד משלושת האסונות הכלכליים החמורים ביותר מאז 1850. הבנק העולמי ציין כי משברים בסדר גודל כזה מתרחשים לרוב בשל מלחמות או אסונות טבע, ואילו האסון הלבנוני הוא יציר מעשי אדם: "הרשויות הלבנוניות… הגיבו באופן מכוון בצורה לוקה בחסר. תגובה זו אינה נובעת מהעדר ידע או מהעדר ייעוץ ראוי, אלא היא תוצר של… הסכמה של הדרג הפוליטי להגן על סדר כלכלי כושל, אשר משרת את המעטים."
 
מדוע הפוליטיקאים הלבנונים מסרבים לבצע את השינויים הנחוצים? רפורמה אמיתית של המערכת לא תאפשר לפוליטיקאים הלבנונים להמשיך לקיים את מערכת הפטרונות שמתחזקת את שלטונם שבמסגרתה הם מספקים שירותי מדינה, חוזים ממשלתיים ומשרות ציבוריות בתמורה לתמיכה כלכלית מהאליטות ולהצבעה מהציבור הרחב. סיוע ממוסדות פיננסיים בין־לאומיים דוגמת הבנק העולמי או קרן המטבע העולמית ייאלצו את הבנק המרכזי בלבנון לחשוף את ניהול הכספים במדינה. צעד זה יאפשר לגופים חיצוניים ולאזרחי לבנון לגלות, גם אם לא באופן מלא, את היקף השחיתות ואת היקף ההברחה של מטבע זר מהמדינה בידי הפוליטיקאים והמקורבים להם.
 
מאז 1997, אימץ הבנק המרכזי מדיניות של תחזוק שער לא־מציאותי של הלירה הלבנונית בערך של 1,500 לירות תמורת דולר אמריקני אחד. מדיניות זו תוחזקה בין היתר באמצעות עידוד החזקת חסכונות דולריים בבנקים לבנוניים בתמורה לריבית גבוהה במיוחד. ריבית זו לא שולמה מרווחים ומהשקעות אלא באמצעות הישענות על זרם מתמשך של דולרים שזרמו לבנקים הלבנוניים במיוחד מהמזרח התיכון ומהפזורה הלבנונית. למעשה הבנק הלבנוני קיים מערכת רשמית של מזימת פונזי - הדולרים של המשקיעים החדשים כיסו את הרווחים של המשקיעים הראשונים. מדיניות זו עודדה אפילו לבנונים שחיים במדינה למכור את רכושם (דוגמת בתים ואדמות) ולהפקידם בבנק עבור רווחי הריבית הגבוהים. מדיניות זו גם עודדה לבנונים אמידים להפקיד כספים בבנק במקום להשקיעם בהקמת מפעלים או בתי עסק, שכן הובטחו להם רווחים גבוהים מהפקדה בבנק, שנתפסה כמסוכנת פחות מפתיחת עסק.
 
מדיניות זו שירתה את האליטה השלטת הלבנונית. אליטה זו קשורה בעבותות למגזר הבנקים, שהצליחו למשוך ללבנון מליארדי דולרים. הבנקים גרפו רווחים כאשר הם רכשו בכספי החוסכים אגרות חוב עם ריבית גבוהה שהנפיק הבנק המרכזי. זרימת כספים זו גם שיפרה את מאזן התשלומים של לבנון ואת מאגרי המטבע הזר שלה, ואפשרה לשלטון בבירות להמשיך ללוות כספים ולממן באמצעותם משרות במגזר הציבורי המנופח. לפני בחירות 2018, הגבירה האליטה הפוליטית את קצב חלוקת המשרות במגזר הציבורי כדי להבטיח את הצבעתם של המוטבים. בסופו של דבר, הבנקים לא הצליחו להמשיך להלוות לבנק המרכזי, שנזקק ליותר ויותר דולרים, מה שהביא למשבר נזילות חמור. החל בספטמבר 2019, בנקים החלו להגביל את כמות הדולרים שבעלי חשבונות יכלו למשוך. ההחלטה באוקטובר 2019 להטיל מס על השימוש בשיחות ווטסאפ לצד הכישלון של הרשויות בטיפול בשרפות ענק שפרצו בקיץ, הביאו מאות אלפים של לבנונים לצאת לרחובות בדרישה להפיל את המשטר בתנועת המחאה הנרחבת ביותר בהיסטוריה הלבנונית. מאז, המחאה דעכה בשל הדיכוי האלים שלה על ידי חזבאללה ואמל ובשל אובדן התקוווה של המפגינים והתפרצות הקורונה. 
 
לאור חדלונם של הפוליטיקאים, תושבי לבנון נאלצים להתמודד לבדם עם המשבר החמור שנוגע לכל תחומי החיים: מחסור בחשמל, מחסור במים (משאבות המים פועלות על חשמל), מוצרים מסובסדים דוגמת מזון לתינוקות ודלק, הגבלות קשות על משיכת דולרים מחשבונותיהם בבנק ומחירים מרקיעי שחקים בשל קריסת הלירה הלבנונית שמאז תחילת המשבר איבדה 92 אחוזים מערכה. חלק ניכר מהסיקור התקשורתי בישראל התמקד בלבנונים שרבים על מוצרים מסובסדים בסופרמרקט, אך לצד תופעות אלו, לבנונים רבים אחרים פועלים לסייע זה לזה. 
 
ישנה פריחה חסרת תקדים ביוזמות של לבנונים לסייע זה לזה. חלקן אינן רשמיות ומקומיות, כמו בעלי מכולת שמוכרים סחורה במחיר הפסד כדי להבטיח שבני שכונתם לא יסבלו מרעב. יוזמות אחרות דוגמת "תנועת חבק" ו"אזרע" מסייעות ללבנונים ללמוד איך לגדל את מזונם בעצמם ולמכור את העודפים ללא מתווכים. מלבד יוזמות רבות לחלוקת מזון, ישנן גם יוזמות לסיוע ולשיתוף פעולה בין קבוצות כדוגמת מתרגמים וחוקרים אקדמאים וחירשים. חלק מהיוזמות מסייעות לפליטים ולמהגרים החיים בלבנון וסובלים ממחסור גדול עוד יותר מאשר אזרחי המדינה. למשל, יוזמה של התנועה הלבנונית נגד גזענות והמרכז הקהילתי למהגרים בבירות יזם אירועים שבהם מהגרות ומהגרים יבשלו אוכל ממדינת מוצאם וימכרו אותו ללבנונים. 
 
אף שהשלטון הלבנוני אינו מעלים מתנגדי משטר במרתפי עינויים, כדוגמת המשטר הסורי, ואינו טובח במפגינים, כדוגמת המשטר המצרי, האליטה הלבנונית הוכיחה שהיא אינה מסוגלת ואינה מוכנה לבצע רפורמות נחוצות - בדיוק כמו המשטרים הסמכותניים והדיקטטוריים של האזור. כל שנותר לתושבי לבנון לעשות הוא לסמוך על עצמם. 
מאמרים נוספים