אחיי הדרוזים היקרים,
בימים ובשבועות האחרונים כולנו עדים להתפתחות מדאיגה בחזית מלחמת האזרחים בסוריה. אחרי כארבע שנים של לחימה קשה שנדמה כאילו עברה לידם, מוצאים עצמם כחצי מיליון תושבי הר הדרוזים שבדרום סוריה ובעיירה ח'דר הסמוכה לחרמון תחת סכנה ברורה ומידית של פלישת כוחות ג'יהאדיסטים. הציבור בישראל עוקב בימים אלה בדאגה ובאמפתיה כנוֹת אחר המתרחש ואחר הפגנת הכוח האזרחית המרשימה שלכם, בני העדה הדרוזית בישראל, שגם אם נגררה לעתים לאלימות (וכפי שראינו באירועים בחרמון לפני יומיים, אלימות קשה ומכוערת שיש לגנותה בכל תוקף), נראית כהתייצבות למען הצלת אחיכם וקרוביכם מעבר לגבול.
באופן היסטורי ומסורתי, ההרים סיפקו לכם ולאחיכם הדרוזים במדינות השונות הגנה מפני מבקשי רעתם. כך ארע גם עם מיעוטים אחרים במזרח התיכון; ההרים של סינג'אר ושיח'אן הגנו על הקהילה היזידית בעיראק מפני עשרות רבות של מסעות שמד במאות השנים האחרונות.
כמי שהקדיש רבים מימיו ולילותיו בשנה האחרונה בניסיון לרתום את ישראל לסיוע לקהילה היזידית, שבקיץ האחרון חוותה חורבן שלא ידעה כמותו בכל ההיסטוריה שלה, נדמה לי כי בין הקהילה היזידית לקהילה הדרוזית שוררים קווי דמיון לא מבוטלים. יש האומרים, ובינם וליד ג'ונבלאט, כי הדת הדרוזית והדת היזידית חולקות ביניהן שורשים היסטוריים, משפחתיים ופולחניים ענפים. גודלן המספרי של הקהילות דומה (עם יתרון קל לדרוזים) וגם במאפייני פיזורן הגיאוגרפי במדינות המזרח הקרוב רב הדומה על השונה.
אחיי הדרוזים, מאבקכם ותביעותיכם מישראל מוצדקות מאין כמותן. אסונה של הקהילה היזידית בסינג'אר מלמדנו כי אין להקל ראש באיומם של הג'יהאדיסטים לפגוע במיעוטים: במהלך חודש רמדאן שעבר איימו חמושי דאע"ש שוב ושוב כי יתקפו את היזידים בתום הצום, ואת הבטחתם קיימו באופן מצמרר. חודש רמדאן הנוכחי עד לאיומים דומים כלפי הר הדרוזים, ואסור להמתין לתומו כדי לבחון את כנות הצהרותיהם של הג'יהאדיסטים.
עם זאת, אנא למדו את הלקח של היזידים: מדינות וצבאות גדולים לא יגנו עליכם בעת צרתכם. כוחות הפשמרגה הכורדים הפרו את הבטחתם המפורשת להגן על היזידים בכורדיסטאן העיראקית – הבטחה שעל בסיסה דחו את התביעה היזידית לחימוש ולציוד צבאי – והפקירו אותם לזוועות של דאע"ש. ללא קשר לשאלה האם התערבות ישראלית תזיק לדרוזים בסוריה בטווח הארוך, והאם התערבות כזו תפקיע מידי הקהילה הדרוזית את עצמאות קבלת ההחלטות שלה (כפי שארע עם היזידים בחודשים האחרונים), הנסיון הרחוק והקרוב מלמד כי הדרוזים אינם יכולים לסמוך על ישראל או על כל גורם חיצוני אחר.
לכן, אחיי הדרוזים, טוב אתם עושים: תיאבקו, תזעקו, תבכו, תצעקו, תלחצו, תפגינו, תפריעו, תהפכו שולחנות. אין לכם מה להפסיד: זו הדרך היחידה להזיז דברים בישראל. על כך אני יכול להעיד מנסיון השנה האחרונה שלי במאבק למען הסיוע ליזידים. החשיבה של גורמים רשמיים בישראל התאפיינה בבורות, באדישות ובהתנשאות. ימים ספורים אחרי פלישת דאע"ש לסינג'אר שאלתי בכיר ישראלי, המקורב מאוד לראש הממשלה, אם ישראל תשקול הגשת סיוע כלשהו ליזידים הנטבחים. הוא השיב: "תגיד, אתה פסיכי? נראה לך שישראל תקלוט עכשיו לתחומה עוד ערבים?!". לא היה טעם לספר לו שבין היזידים ובין הערבים אין דבר וחצי דבר.
נדמה לי, אחיי הדרוזים, שאתם יודעים כי "ברית הדמים" עמכם שעליה מצהירה ישראל היא חד-כיוונית. דמכם נשפך לטובת מדינת ישראל, אך דמה של ישראל לא יישפך לטובתכם. היא לא תצא מגדרה כדי לסייע לדרוזים בסוריה, ואת מחויבותה למנוע רצח עם בכל מקום בעולם צמצמה לכלל "לעולם לא עוד ליהודים". מזעור סיכונים, חישובים טקטיים זעירים או חישובים אסטרטגיים יסתיימו בשב ואל תעשה. בחלוף הזמן תסביר ישראל כי יותר מדי היה מונח על כף המאזניים, וסיכוניה של התערבות עלו על תועלתה. אולי מוטב לכם להתייחס אל מאבקכם הנוכחי כאל מאבק עיקש ומוצדק לבירור מקומכם בחברה הישראלית ובחינת יחסה של המדינה אליכם.
