אחרי חודשים ארוכים של לבטים, מחשבות ותכנון, ולאחר נסיונות לפנות באופן רשמי לרשויות בתורכיה ובבולגריה ולגורמים שונים, החליטה קבוצה של כ-5000 יזידים ממחנות הפליטים שבמזרח תורכיה לנוע אל עבר הגבול עם בולגריה במטרה לנסות ולקבל בה מעמד של פליטים.
בגילוי דעת שפורסם בכלי תקשורת יזידיים ביום שבת האחרון כתבו נציגי הפליטים היזידים בתורכיה את הדברים הבאים:
אחרי עשרה חודשים שבהם חוו היזידים ששרדו את רצח העם בסינג'אר קשיים בלתי נתפסים, הם לא זכו לכל תמיכה משמעותית מן הקהילה הבין-לאומית, שנדמה כי שכחה את זעקתם כליל ובחרה להיאלם בפניה. התגובה האיטית והמהוססת של העולם המיטה רק כאב וסבל נוספים על היזידים. פליטים רבים חיים כיום במצב נפשי רעוע ורבים מהם, בעיקר צעירים, פונים בייאושם אל ההתאבדות כמפלט אחרון […] הילדים היזידים ראויים להגנה ולביטחון, לחינוך ולהגשמה עצמית, לחירות ולחיים מכובדים […] החלטנו באופן קולקטיבי לבקש יישוב מחדש במדינות האיחוד האירופי בכל הדרכים החוקיות שעמדו לרשותנו. היות והוברר לנו כי יישוב מחדש שכזה איננו אופציה והיות ואנשינו אינם יכולים לעמוד עוד בתנאי המחיה הבלתי-נסבלים במחנות, החלטנו לבקש להיכנס אל תחומי האיחוד האירופי דרך הגבול התורכי-בולגרי. אנו פונים בזאת לממשלת בולגריה ולרשויות האיחוד האירופי להיענות לבקשתנו. אנו מודעים לכך כי זו הפעם הראשונה בעת האחרונה שבה מבקשת קבוצה גדולה, כקבוצה, להיכנס לתחומי האיחוד האירופי באופן שכזה, אך מצאנו את עצמנו מחויבים לפעול בדרך זו כאמצעי של הישרדות שיאפשר לנו לשמור על כבודנו האנושי הבסיסי. מצוקתנו הפכה את חיינו לאסון שאת השלכותיו איש מאתנו כבר לא יכול לשאת.
כאב העקירה והייאוש של היזידים בעיראק ובתורכיה הוא אכן גדול מנשוא. על חלומם לשוב לאדמותיהם בעיירות שהוחרבו על ידי חמושי "המדינה האסלאמית" הם כבר ויתרו, אך שנה של הבטחות מגורמים עיראקיים, כורדיים, תורכיים ובין-לאומיים לסידור מוסכם עבורם בכורדיסטאן העיראקית או במדינה אחרת הסתיימה גם היא במפח נפש.
בשיחות אישיות אמרו לי רבים מאנשי הקבוצה, שהחלה במסעה הארוך אל עבר הלא נודע, כי הם מעדיפים את המוות על המשך חיים במדינות מוסלמיות. "המוסלמים בכל המדינות – בעיראק, בכורדיסטאן וגם בתורכיה – רואים בכולנו כופרים ואינם מעוניינים במציאת פתרון לבעייתנו כי אם בהעמקתה, עד כדי חיסולנו הסופי, בין אם מכוח החרב או מחולשת הייאוש והאובדן", אמר לי אחד הפליטים בשיחה לפני שבועות ספורים. פליט אחר פרסם היום בעמוד הפייסבוק שלו תמונות של הקבוצה עוזבת את מחנה הפליטים הסמוך לעיר מידיאט שבמזרח תורכיה וכתב שורה אחת לצד התמונות: "בני העם היזידי בורחים מ'אללה אכּבּר'".
זה חודשים שתורכיה הרשמית שוללת מראש כל דיון בעזיבה קולקטיבית של פליטים יזידים בטענה פרוצדורלית כי חוקת המדינה והחוק הבין-לאומי אינם מתירים לפליטים השוהים במדינה לעזוב את שטחה. כאשר עלה רעיון ההגירה הקולקטיבית של היזידים לבולגריה איימו הרשויות כי יגיבו בגירוש הפליטים היזידים כולם לכורדיסטאן העיראקית. לבסוף נכנסו כוחות צבא וז'נדרמה אל מחנות הפליטים היזידיים הגדולים במזרח המדינה והחלו להכות גברים, נשים, ילדים וזקנים שהמתינו לאוטובוסים על ציודם ורכושם. מי שזוהו כמנהיגי תכנית הבריחה הופרדו מיתר הפליטים וכניסתם למחנות נאסרה. מספר אוטובוסים של פליטים שהצליחו להגיע לגבול התורכי-בולגרי בקַאפִּיקוּלֶה נעצרו והושבו על עקבותיהם. כמה מאות פליטים שסירבו לחזור ופתחו בשביתת שבת בקרבת מעבר הגבול פונו בהתערבותו של מושל מחוז אדירנה במערב תורכיה, שאמר לעיתונות התורכית "אין להם דרכונים. אין להם כלום. איך הם ישמיעו את קולם? לא זו הדרך להשמיע את קולך".
ביום ראשון האחרון עוכבו כ-1500 יזידים אחרים שהגיעו באוטובוסים לאיסטנבול על-ידי הז'נדרמה התורכית ורוכזו בין גדרות חניון האוטובוסים. הם המתינו שם שעות להתערבות של רשויות האו"ם ושל הנציגים היזידים בפרלמנט התורכי. האחרונים הבטיחו להתערב לטובת הפליטים ולדבר בשמם עם הנשיא ארדואן בניסיון לשכנעו להסכים לעזיבתם. הם אף ארגנו עבורם מפגש עם מושל מחוז איסטנבול, שגם הוא לא יכול היה להבטיח להם דבר. בכל אותו הזמן המשיכו לזרום עוד אוטובוסים עמוסים באלפי פליטים למה שהתחיל להיראות כמחנה פליטים מאולתר בתחנה המרכזית של איסטנבול. אתמול (29) לפנות בוקר התברר כי כל מאמצי הפישור והתיווך עלו בתוהו כאשר פשטו כוחות הז'נדרמה על ריכוז הפליטים והכריחו אותם לעלות על האוטובוסים שיחזירו אותם למחנות הפליטים במזרח. ביממה האחרונה דווח חבר הפרלמנט העיראקי, היזידי מחמא ח'ליל, כי כמה אלפי יזידים דווקא הצליחו לחצות את הגבול לבולגריה והם נמצאים כעת ברחובות עריה וממתינים לסיוע ממשלתי ואירופי. לפי שעה לא נמצאו אימותים נוספים לטענה זו.
פליטים יזידים מרוכזים בחניון תחנת האוטובוסים המרכזית של איסטנבול (צילום: Amy L. Beam)
גבולות המזרח התיכון משורטטים בשנים האחרונות מחדש, הפעם לא כגבולות מדיניים אלא כגבולות של דם, סבל, עקירה ופליטות. לאורך ההיסטוריה נרדפו היזידים וסבלו מסעות שמד והמרת דת בכפייה. אלא שהשלב הנוכחי מסתמן כקשה והטראומטי ביותר בהיסטוריה הטרגית של הקהילה. מוראות הקיץ האחרון נראים עתה יריית פתיחה למסע מתמשך של עקירה ונדודים במזרח תיכון אכזרי ובדלני. נכונות של הקהילה הבין-לאומית ליישב את היזידים במדינות מקלט עשויה להיות הסיכוי היחיד שלהם לחיים בטוחים ושלוים.
