ב־27 בפברואר 2025 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה על כך שהורתה לשב"כ לפתוח בחקירה על הקשר בין גורמים במשרד ראש הממשלה לקטר. הפרשה, שזכתה לכינוי קטר־גייט, עוסקת בטענה שדובר ראש הממשלה יונתן אוריך, מקורבו אלי פלדשטיין והיועץ לקמפיין הליכוד ישראל איינהורן ניהלו קמפיינים תקשורתיים לטובת קטר.
החלטת בהרב-מיארה התרחשה לאחר שבועות של עיסוק תקשורתי בפרשה, שראשיתה בחשיפת הארץ על קמפיין התדמית שניהלו אוריך ואיינהורן עבור קטר לקראת מונדיאל 2022 ובחשיפת N12 על שירותי הייעוץ שהעניק פלדשטיין לקטרים במהלך המלחמה הנוכחית.
הטענה הסמויה שעולה מהעיסוק התקשורתי הנרחב היא שיש חלק נוסף שאיננו שומעים: מקורבי רה"מ לא נשכרו רק בשל כישרונם כאנשי שיווק, אלא כדי לנצל את קרבתם לרה"מ ולסייע לנסיכות ביעדים שהיא מעוניינת להגשים בישראל.
הנטייה לראות בקטר כוח ערמומי המושך בחוטים במטרה לפגוע בישראל ליוותה שורה של פרשיות המעסיקות את התקשורת בישראל מאז השבעה באוקטובר, ביניהן התיאוריה על מעורבות קטרית במימון המחאות הפרו־פלסטיניות בקמפוסים בארה"ב. גם בפוליטיקה ניתן להצביע על מגמה דומה, שהתבטאה בין היתר בחסימת ערוץ אל־ג'זירה לשידור בישראל בטענה שהוא זרוע התעמולה של מדינת הטרור קטר.
התפקיד שמילאה קטר בניהול רצועת עזה זכה לתמיכה רחבה במערכת הפוליטית ובממסד הצבאי בישראל. כותבי המאמר מעריכים שהממשלות סברו שלישראל יש אינטרס להימנע ממעורבות ישירה בניהול הרצועה
אין ספק שקטר אינה בוחלת באמצעים כדי לקדם את מעמדה באזור ולשרת את מטרותיה המדיניות, העלומות בחלקן. אולם חלק מהשיח סביבה לוקה בחוסר קוהרנטיות ואינו מעוגן בעובדות. בכך הוא מעיד פחות על המעשים הקטריים ויותר על השבר האידאולוגי שהחברה הישראלית נמצאת בו, המתבטא ברצון לחפש דמון חיצוני שניתן להשליך עליו את האסונות המתרחשים.
כך, במקום להציע אלטרנטיבה לתוכנית שקידמו ממשלות ישראל במודע, דורשת האופוזיציה לחקור איך הצליחה קטר לשטות בממשלה, ובמקום להודות בכשלים בניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, נתניהו ואנשי ימין מאשימים את קטר שהיא מתווכת לא־הוגנת.
מן הצד הקטרי, הנטייה לקשור אותה לשורה של פרשיות נתפסת כצביעות. עמדה זו זכתה לביטוי ממצה במאמר מערכת של המרכז הערבי למחקרי מדיניות (المركز العربي للأبحاث ودراسة السياسات) הממוקם בדוחא. המאמר אינו חף מבעיות: הכותבים מציגים את קטר כאבירת זכויות אדם, לעיתים תוך עצימת עיניים ברורה כלפי המדיניות שמאחורי פעולותיה. ואולם עיון בחלק מטיעוניהם מספק הבחנות מעניינות לגבי השיח בישראל.
תולדות המעורבות הקטרית בעזה
בשנת 2006 ניצחה תנועת חמאס בבחירות הפלסטיניות, וישראל הגיבה בהטלת מצור על רצועת עזה. המצור הוליד שורה של צרכים הומניטריים שקטר הייתה אחד הגופים הבולטים שהתנדבו למלא, לצד ארגונים בין־לאומיים ומדינות כטורקיה ומלזיה. תפקידה של קטר במימון החיים ברצועה הלך וגדל לאחר סבבי הלחימה בעזה, בעיקר בשל הצורך במימון עבודות שיקום. בשנת 2012 הוקמה לשם כך "הוועדה הקטרית לשיקום רצועת עזה" (اللجنة القطرية لإعادة إعمار قطاع غزة), ובמקביל לכך הסכימה קטר לשלם בקביעות את משכורותיהם של פקידי הרשות הפלסטינית בעזה ולספק דלק לרצועה.
התפקיד שמילאה קטר בניהול רצועת עזה זכה לתמיכה רחבה במערכת הפוליטית ובממסד הצבאי בישראל. כותבי המאמר מעריכים שהממשלות סברו שלישראל יש אינטרס להימנע ממעורבות ישירה בניהול הרצועה, לצד האינטרס לדאוג שהמצב ההומניטרי בה לא יגיע לשפל. תחת היגיון זה, הגיע היקף הסיוע הקטרי בשנים 2012–2021 ל־1.49 מיליארד דולר.
בשנת 2012 הפכה קטר למקום מושבה של הלשכה המדינית של חמאס, לאחר שמנהיגי התנועה נאלצו להימלט ממשכנם בסוריה כי תמכו בהפיכה נגד הנשיא בשאר אל־אסד. החלטת קטר לארח את הלשכה המדינית הייתה בעידוד ממשל אובמה והקהילה הבין־לאומית, שרצו להרחיב את ערוצי התקשורת מול חמאס במטרה לקדם הסדרה.
קטר ניסתה לנצל את כוחה המתהווה גם כדי לקדם פיוס פנים־פלסטיני בין פתח לחמאס. כותבי המאמר מתארים שורה של ניסיונות קטריים לארח שיחות פיוס כאלה
גורמים בין־לאומיים סברו אז שניתן לדבר עם האגפים המתונים בחמאס, כפי שעלה מהתבטאויות של רה"מ הבריטי לשעבר טוני בלייר בעת ביקורו ברצועת עזה ב־2015: הוא הכיר בחמאס כתנועה פלסטינית שטובת עמה נמצאת בראש מעייניה, ולכן היא שותפה לגיטימית למשא ומתן. ב־2017 נראה היה שהאסטרטגיה נושאת פרי כשלראשונה הכריזה הלשכה המדינית של חמאס שהיא תומכת בפתרון שתי המדינות.
קטר ניסתה לנצל את כוחה המתהווה גם כדי לקדם פיוס פנים־פלסטיני בין פתח לחמאס. כותבי המאמר מתארים שורה של ניסיונות קטריים לארח שיחות פיוס כאלה, שאף הניבו את "הסכם דוחא" מ־2012. אך הסכם דוחא מעולם לא יושם, וסיכויי ההצלחה של שיחות אלה היו נמוכים מלכתחילה. מודל התשלומים הקטריים לרצועת עזה הפך את פתח לשחקן שולי והקשה על נציגיה להציב דרישות לחמאס, כך שהמשא ומתן נתקע פעמים רבות. אולם עצם קיומו סייע לקטרים לטעון שהם פועלים לטובת החברה הפלסטינית, ולא ככלי בשירות ישראל וארצות הברית.
השבעה באוקטובר היה נקודת שבר עבור קובעי המדיניות בישראל, כשהתברר שהשקט שחשבו שהם קונים היה רק מעל לפני השטח. קטר סומנה מייד כאחת האשמות העיקריות משום שבעזרת הכספים שהעבירה התחמש חמאס ובנה את רשת המנהרות שלו. ואולם חשיבותה המדינית לא נפגעה אלא אף התחזקה. קשריה עם חמאס הפכו אותה למועמדת טבעית לתיווך, והיא אירחה סבבי משא ומתן רבים.
תרומתה של קטר לגיבוש שתי עסקאות החטופים נחשבת משמעותית נוכח קשריה הבלתי־אמצעיים עם הנהגת חמאס, והיא פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית ועם ראש המוסד הישראלי, שביקר בנסיכות עשרות פעמים במהלך המשא ומתן.
קטר בשיח הישראלי
רוב הגורמים הפוליטיים בישראל מציגים את קטר כגורם שלילי. מימין, נתניהו מרבה להאשים את קטר שאינה עושה מספיק כדי להכריח את חמאס לשחרר את החטופים. לדוגמה, ב־24.1.2024 אמר נתניהו למשפחות החטופים כי הוא סבור שקטר יכולה ללחוץ הרבה יותר על חמאס. לטענת כותבי המאמר זוהי עמדה מופרכת: לקטר אין יכולת להכריח את חמאס לפעול בניגוד לאינטרסים שלה, בפרט כשמדובר בתנועה שמנהיגיה אינם חוששים למות עבור עקרונותיהם.
מנגד, האופוזיציה הישראלית מוחה על כך שנתניהו אפשר לקטר להעביר כספים לעזה בטענה שהכסף המיועד לעזה הגיע בפועל לחמאס. כותבי המאמר כופרים בכך. לדבריהם, אין שום תעלומה לגבי טיב התשלומים לרצועה. קטר העבירה מדי חודש 30 מיליון דולר שניתנו במזומן למשפחות נזקקות ושימשו עבור משכורות לפקידים. מלבד זאת היא הייתה אחראית להכנסת דלק ולשיקום המבנים שנהרסו ברצועה. כל אלה נעשו באופן מוצהר, גלוי ובתמיכת ממשלות ישראל, שסברו שהמהלך מסייע לשמור על יציבות ביטחונית.
כמתווכת, הניסיון לייחס לקטר השפעה בלתי־מוגבלת על חמאס אינו מבוסס על המציאות ומבטא התחמקות של ממשלת ישראל מאחריותה לאזרחיה
הניסיונות להציג את הסיוע ההומניטרי שהעבירו הקטרים כסיבה לשבעה באוקטובר היא דמגוגיה, טוענים כותבי המאמר. אין דרך מציאותית להטיל מצור בלתי־נגמר על מיליוני אנשים, והסיוע היה חייב להיכנס בדרך זו אחרת. לישראל ניתנה האפשרות לבדוק את מנגנון הכנסת הכספים ולעצבו כאוות נפשה בדיוק כדי שלא תוכל להתלונן עליו אחר כך.
ואולם, המדיניות הישראלית כלפי עזה מלאה בסתירות מסוג זה: ישראל אינה מעוניינת לקחת אחריות על הרצועה ולמלא את מחויבויותיה ככוח כובש על פי הדין הבין־לאומי, אך היא מאשימה בשיתוף פעולה עם חמאס כל ארגון שמוכן לעשות זאת.
כותבי המאמר מזהים עקבות ישראליות גם בלחץ האמריקאי על קטר. מייד עם פרוץ המלחמה חתמו 113 מחוקקים אמריקאים על קריאה לנשיא דאז ג'ו ביידן להפעיל לחץ על "קטר ועל מדינות נוספות שתומכות בחמאס". המכתב נשלח בסמוך להתבטאויות חריפות של שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' ושר החוץ דאז אלי כהן, שהציגו את קטר כפטרונית של חמאס וככזו שברצונה ישוחררו החטופים מייד.
קטר לא מימנה את חמאס, כותבי המאמר מסכמים, אלא הכניסה סיוע הומניטרי לרצועת עזה באישור ישראל ובפיקוחה ולשביעות רצונם של מקבלי ההחלטות בישראל, שסברו שכך הם קונים שקט ביטחוני ומעמיקים את הפילוג בין פתח לחמאס. כמתווכת, הניסיון לייחס לקטר השפעה בלתי־מוגבלת על חמאס אינו מבוסס על המציאות ומבטא התחמקות של ממשלת ישראל מאחריותה לאזרחיה. באופן כללי, כותבי המאמר טוענים בכעס, על הציבור הישראלי להפסיק להשתמש בקטר כשעיר לעזאזל.
