צילום: רז סגל
הגן הלאומי עיר דוד, כפי שצולם במהלך הסיור שבנדון (צילום: רז סגל)

האנשים שטוענים לבעלות בת 3,000 שנה על ירושלים

אנשים רבים גם מאמינים שיהודים היום קשורים לבנות ולבני יהודה מלפני אלפי שנים, על אף שאין אף הוכחה לכך. עיר דוד הוא ארגון שנוסד לפעול בהתאם לאמונה זאת: לא רק ליצור נרטיב על קיום יהודי מתמשך בירושלים מהעת העתיקה עד ימינו, אלא גם לטעון בכך לבעלות על השטח ולנשל ממנו את האנשים שחיים שם כבר מאות שנים. רשמים מסיור במקום

התעלות התת־קרקעיות באתר הארכיאולוגי עיר דוד בירושלים הן צרות, לחות ואפלות. מבקרים הולכים בהן על רחובותיה של עיר עתיקה קטנה מלפני כ־3,000 שנה, שבה חיו בנות ובני יהודה בגבעה שמדרום למתחם מסגד אל־אקצא. ייתכן שמלך בשם דוד שלט בעיר זו, אולם אין כמעט הוכחות לכך: רק כתובת אחת מהמאה התשיעית לפני הספירה – בתל דן, לא בירושלים – מספרת על ניצחונו של מלך ארם על מלכי יהודה וישראל ומזכירה את בית דוד. בכל זאת, אנשים רבים מאמינים שהדמות התנ"כית דוד המלך הייתה קיימת. אנשים רבים גם מאמינים שיהודים היום קשורים לבנות ולבני יהודה מלפני אלפי שנים, על אף שאין אף הוכחה לכך. טיעונים דומים קושרים אנשים באתונה וברומא היום ליוונים ולרומאים הקדמונים – שוב, ללא שום הוכחות. עיר דוד הוא ארגון שנוסד לפעול בהתאם לאמונה זאת. זהו ארגון של מתנחלים יהודים השואפים לא רק ליצור נרטיב על קיום יהודי מתמשך בירושלים מהעת העתיקה עד ימינו, אלא גם לטעון בכך לבעלות על השטח ולנשל ממנו את האנשים שחיים שם כבר מאות שנים: פלסטינים בשכונת סילוואן. האתר הארכיאולוגי משמש אם כן כלי בפרויקט של אלימות המונית בשירות של תפיסת עליונות יהודית. 

ביום רביעי 15 ביוני קבוצה של סטודנטיות וסטודנטים מארצות הברית, מקפריסין ומישראל/פלסטין הלכה באחת התעלות האלה. הם היו שם במסגרת סיור לימודי על ערים מחולקות שארגנתי ושהובלתי עם שותפות ושותפים מהאוניברסיטה הטכנולוגית בקפריסין ומהתוכנית ללימודים הלניים באוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי, שבה אני מלמד כפרופסור בלימודי שואה וג'נוסייד. הקבוצה ביקרה בניקוסיה בשבוע שלפני כן. סטודנטים וסטודנטיות מאוניברסיטת סטוקטון ביחד עם יוונים קפריסאים, טורקים קפריסאים, יהודים ישראלים ופלסטינים התמקדו במהלך הסיור הלימודי בדרכים שבהן המסגרת ההשוואתית של ירושלים וניקוסיה מעלה שאלות חדשות ומציעה אפשרויות חדשות לחשוב, לראות, לדמיין, לחיות ולפעול מעבר לחומות ההפרדה ולאלימות המדינה בעבר ובהווה בשתי הערים. אולם מה שקרה בעיר דוד משאיר מעט מאוד מקום לאופטימיות בקשר למצב בישראל/פלסטין.

בזמן שהקבוצה נכנסה לתעלה, תלמידות ותלמידי כיתה ח' בקבוצה מאחורינו הבחינו בסטודנט שחור בקבוצה שלנו, האחרון שנכנס לתעלה. הם מייד החלו לצחוק עליו, השמיעו קולות מוזרים, קראו לעברו "סקסי" וצעקו שמות של מדינות באפריקה. המופע הגזעני הזה החריף בתוך התעלה. תלמידים ותלמידות בקבוצה מאחורינו צעקו ביחד, "מלחמה, מלחמה, מלחמה, מלחמה", ופצחו בשיר ישראלי לאומני שמאחל לפלסטינים "שיישרף לכם הכפר". הם לא ידעו, כמובן, שהקבוצה שלנו כללה שני פלסטינים; נראה שביטויי הגזענות שלהם נגד שחורים הציתו את ביטויי הגזענות שלהם נגד פלסטינים. אולם התקרית הזו התרחשה לא במקרה באתר ארכיאולוגי השואף כאמור להרוס שכונה פלסטינית. תלמידות ותלמידי כיתה ח' אלה למדו אם כן בדיוק מה שארגון עיר דוד שואף ללמד אותם. 

הסטודנטים והסטודנטיות בקבוצת הסיור הלימודי שלנו ראו לפיכך איך גזענות, הפרדה ואלימות נלמדים, באים לידי ביטוי וזוכים ללגיטימציה בישראל – איך האידיאולוגיה המתנחלית של עיר דוד היא חלק מהאג'נדה במערכת החינוך בישראל

יצאנו לבסוף מהתעלה. חיכיתי לדבר עם המורה של הכיתה בקבוצה מאחורינו. ציפיתי שהיא תתנצל, תכיר בחומרת התקרית ותבטיח לשוחח על כך עם התלמידים ועם התלמידות שלה. תגובתה הפתיעה אותי: היא טענה שהיא לא שמעה את ביטויי הגזענות נגד הסטודנט השחור בקבוצה שלנו; היא התעקשה שהשיר הלאומני והאלים הוא בסך הכול שיר כדורגל, והוסיפה שהתלמידים והתלמידות שלה התנהגו כפי שהתנהגו כי הם היו עייפים. אף מילה של התנצלות. הבטתי מסביב בהשתוממות, ואז שמתי לב שישנו סטודנט שחור בכיתה שלה. חבל שהנוכחות שלו לא לימדה את שאר הכיתה דבר, וחבל מאוד שלא היה נראה שהמורה שלו מוטרדת ממפגן הגזענות נגד שחורים שהוא היה עד לה.

הסטודנטים והסטודנטיות בקבוצת הסיור הלימודי שלנו ראו לפיכך איך גזענות, הפרדה ואלימות נלמדים, באים לידי ביטוי וזוכים ללגיטימציה בישראל – איך האידיאולוגיה המתנחלית של עיר דוד היא חלק מהאג'נדה במערכת החינוך בישראל.

מצב זה דרש תגובה, חשבתי, וביקשתי מהמורה לדעת את שם בית הספר שבו היא מלמדת: מדובר בבית הספר בראשית בראש העין. מעניין, המשכתי לחשוב, שבראשית הוא שם הספר הראשון בתנ"ך, סיפור הבריאה. אבל בראשית כולל גם סיפורים שמזהירים אותנו מפני החורבן שצפוי לחברות שמאבדות כל חוש מוסרי, למשל הרס העיר סדום בידי אלוהים (בראשית 19). אברהם כידוע מתחנן לאלוהים שיחוס על העיר אם ימצא בה חמישים צדיקים, והוא מצליח לשכנע את אלוהים להוריד את המספר לעשרה. אבל אין זה משנה דבר, כי אברהם אינו מוצא בסדום אפילו עשרה צדיקים. 

בקרב תלמידי ותלמידות כיתה ח' הזאת היה צדיק אחד, תלמיד שהתנצל בפני הסטודנט השחור בקבוצה שלנו במהלך ההליכה בתעלה. הוא צעק את ההתנצלות שלו, אם כי היה קשה לשמוע אותו בים הקריאות המיליטריסטיות והגזעניות. הוא התנצל שוב מחוץ לתעלה: הוא התבייש בהתנהגות של בנות ובני כיתתו. זה היה מעשה אמיץ של תלמיד כיתה ח' במצב הזה, והוא הדגיש בכך עוד יותר את הכישלון החינוכי של המורה שלו. אבל יש צורך בהרבה יותר מתלמיד אחד בכיתה כדי שנוכל אפילו להתחיל לראות את האור בקצה המנהרה של גזענות, הפרדה ואלימות במדינה הישראלית.


פרופ' רז סגל הוא ראש תוכנית המסטר בלימודי שואה וג'נוסייד ומחזיק הקתדרה במחקר על ג'נוסייד מודרני באוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה