ב־28 ביולי אירע פיצוץ מסתורי בנמל דמיאט שבמצרים בעקבות פגיעת כטב"ם במכלית לאחסון גז נוזלי טבעי. הכטב"ם פגע ישירות במכלית אחת שעלתה באש, והלהבות התפשטו לעבר מכלית נוספת הסמוכה אליה והעלו גם אותה באש.
במשרד הנפט המצרי מיהרו להודיע שלא היו נפגעים ושההשבתה של הנמל היא ככל הנראה זמנית, אך ברור כי תקיפה זו מסמנת נקודת ציון קריטית במלחמה במזרח התיכון, שהתחילה באיראן, ומעגלי ההשפעה שלה הולכים ומתרחבים.
על פי מאמרו של העיתונאי והחוקר המצרי מאוניברסיטת קהיר עסאם שעבאן, התפשטות המתקפה אל עבר מצרים מסמנת בה בעת המשכיות ותפנית במלחמה בין ארה"ב לאיראן. המשכיות במובן של התפשטותן הגאוגרפית של מגמות שמאפיינות את המלחמה, קרי פגיעה במתקני אנרגיה, בנתיבי שיט אסטרטגיים ובנמלים.
מבחינה גאוגרפית, מהמוקד הראשוני שלה במצר הורמוז והמפרץ הפרסי/ערבי, התפשטה המלחמה גם אל הים האדום, ובחודש האחרון הגיעה גם אל הים הכספי, בעקבות תקרית שבה נהרג מלח איראני, ואשר, לטענת טהראן, הייתה קשורה למלחמה באוקראינה, וכעת גם אל דמיאט.
לנמל מתנקזות השקעות אמריקאיות ואירופיות רבות, והוא קשור בהסכמים ארוכי טווח עם ישראל להנזלת הגז הישראלי וליצואו מחדש לאירופה
ועדיין, עבור המצרים מדובר בתפנית שעשויה להיות דרמטית, שכן לראשונה הותקפה תשתית אנרגיה אסטרטגית בלב מצרים עצמה. מאז תחילת המלחמה, ביקשה מצרים לשמור על ניטרליות ולמלא תפקיד של מתווכת בהפחתת ההסלמה באזור. המדיניות הניטרלית, המרחק הגאוגרפי והיעדרם של נכסים אמריקאיים צבאיים שווי ערך לאלו שיש במפרץ, היו אמורים כביכול להעניק למצרים חסינות.
שעבאן מדגיש כי חסינות זו אותגרה בששת חודשי המלחמה. להבות המלחמה ליחכו את הטריטוריה המצרית בכמה הזדמנויות, ובעיקר שיבושי התנועה הימית בים האדום, שהשפיעו גם על ההכנסות בתעלת סואץ, והיה בכך כדי לפגוע במעמדה האסטרטגי של מצרים במסגרת הסדרי הביטחון בים האדום. ואולם לטענתו מדובר הפעם באירוע בקנה מידה אחר.
משמעות האירוע נובעת מהחשיבות האסטרטגית של היעד שנבחר – נמל דמיאט. נמל דמיאט שוכן כ־60 ק"מ ממערב לפורט סעיד, בסמוך לפתח הצפוני של תעלת סואץ. הנמל ומתקן הנזלה שבו, המוכר גם כמתקן SEGAS, הוא אחד משני מסופי יצוא הגז הטבעי הנוזלי היחידים במצרים (לצד מתקן אידקו ממזרח לאלכסנדריה), ואחד ממרכזי הגז החשובים במזרח התיכון.
לנמל מתנקזות השקעות אמריקאיות ואירופיות רבות, והוא קשור בהסכמים ארוכי טווח עם ישראל להנזלת הגז הישראלי וליצואו מחדש לאירופה. לאחרונה, בשל הירידה באספקת הגז מרוסיה והשיבושים במקורות אספקה נוספים, עלתה חשיבותו של הנמל ושל המתקן בשוק הגז העולמי.
החקירה במצרים: בין עמימות לאחריות
הפגיעה במכליות הציבה את קהיר בפני דילמה מורכבת. בתחילה הסתפק משרד הנפט המצרי בהודעה קצרה שתיארה את האירוע כשריפה שפרצה במהלך פריקת מטען, ללא נפגעים, מבלי להתייחס כלל לגורם לה. בשעות הראשונות נפוצו גרסאות שייחסו את השריפה לתקלה טכנית או למצבה הרעוע של אחת הספינות. אולם ככל שהתקדמה החקירה, נאלצה הממשלה לשנות את גרסתה. מועצת השרים הודיעה כי מדובר בתקיפת כטב"ם, והרשויות קראו לציבור להסתמך על ההודעות הרשמיות בלבד.
לטענת שעבאן גם אם קיימים מאפיינים התואמים את דפוסי הפעולה של איראן ושל שלוחותיה, אין די בכך כדי להצביע עליה כאחראית
לדברי שעבאן, שינוי הגרסה אינו מקרי, אלא משקף את מצבה הרגיש של מצרים. מחד גיסא, קהיר אינה יכולה להטיל אחריות על מדינה כלשהי לפני השלמת החקירה, מחשש להיגרר לעימות שאינה מעוניינת בו. מאידך גיסא, גם הצגת האירוע כתאונה הייתה עלולה לשדר חולשה ולעודד תקיפות נוספות.
יתר על כן, השתיקה היחסית מצידן של ארצות הברית, ישראל ואיראן והכחשותיהם המאוחרות של איראן ושל החות'ים, אינן מאפשרות לקבוע בשלב זה מי אחראי לתקיפה. העמימות, נכון לכתיבת שורות אלה, מביאה את שעבאן לתמוך בעמדה המצרית הנוכחית. להבנתו, אין להסיק מסקנות פזיזות עד להשלמת החקירה ומתוך התייחסות להקשר האסטרטגי הרחב ולהשלכותיו על הביטחון המצרי.
בהקשר זה שעבאן מעלה כמה השערות באשר לזהות התוקף, אך מקפיד שלא להכריע ביניהן. לדבריו, איראן היא כמובן החשוד המיידי. דפוס הפעולה עולה בקנה אחד עם השימוש החוזר שלה בתקיפת נתיבי שיט ומתקני אנרגיה כאמצעי לחץ, לצד הסתמכות על השלוחים שלה הנהנים מחופש פעולה רחב. גם אם הפעולה במצרים נראית חריגה, נראה כי ריבוי מוקדי קבלת ההחלטות באיראן יכול להוביל לקבלת החלטות שנויות במחלוקת או בלתי־אחידות.
עם זאת, לטענת שעבאן גם אם קיימים מאפיינים התואמים את דפוסי הפעולה של איראן ושל שלוחותיה, אין די בכך כדי להצביע עליה כאחראית. לשיטתו, גם לישראל עשוי להיות מניע, חרף מעורבותה במיזמי הגז וחרף העובדה שהיעד שהותקף הוא נכס אמריקאי. ייתכן שדווקא עובדות אלה ישמשו לה ככיסוי, שכן יש לה אינטרס בהמשך המלחמה, בהמשך תלותה של מצרים ביבוא גז מישראל ובשימוש בזרימות הגז כמנוף השפעה וכמקור הכנסה.
כמו כן, שעבאן אינו שולל את האפשרות שהמתקפה בוצעה מנתיב אחר בצפון או במזרח הים התיכון ואף מדרום, לנוכח המשברים השזורים זה בזה בקרן אפריקה. לדבריו, כל ההשערות הללו יישארו פתוחות עד לפרסום ממצאי החקירה והראיות הפיזיות.
המסר הופנה בעת ובעונה אחת לארה"ב – שהאינטרסים שלה חשופים גם מחוץ למפרץ; לאירופה – שביטחון האנרגיה שלה נתון לאיום; ולמצרים – שניטרליות אינה מקנה חסינות כאשר התשתיות שלה הופכות לחלק מרשת אינטרסים בין־לאומית
מלחמת האנרגיה מגיעה לשלב חדש
לשיטתו של שעבאן, עצם הבחירה בנמל דמיאט אינה מקרית. התקיפה מסמנת מעבר משלב שבו הותקפו בעיקר נתיבי השיט, מכליות ותשתיות אנרגיה, לשלב חדש שבו גם מתקני קליטה, הנזלה ויצוא של גז הופכים למטרות לגיטימיות. המלחמה הכלכלית מתפשטת אל מעבר לנתיבי האנרגיה ועוברת לפגיעה בתשתיות המארגנות את זרימתה לשווקים העולמיים.
עוד הכותב מציין כי לאחר התקרית בים הכספי, שבה נהרג מלח איראני, איימה טהראן כי האירוע לא יעבור ללא תגובה, תוך יצירת זיקה בין המלחמה במזרח התיכון לבין המלחמה באוקראינה. אף שעל פניו נראה כי המשבר נבלם באמצעים דיפלומטיים, המסר האיראני נותר בעינו: מעורבותן של מדינות אירופיות ואזוריות לצד ארצות הברית עלולה להפוך גם את האינטרסים הכלכליים ואת ההשקעות שלהן לחלק מן העימות.
בתגובה על המצור האמריקאי הממושך, איראן פועלת להעלות את המחיר של מדיניות זו באמצעות הרחבת מעגלי הלחץ על יריבותיה ועל מדינות שעלולות בעתיד להצטרף להסדרים המכוונים נגדה, ובהן מדינות האזור ואף מדינות אירופיות, שאיראן איימה שוב ושוב לפגוע באינטרסים שלהן.
הכותב סבור כי המשמעות העיקרית של האירוע נעוצה בעצם התקיפה של נכס אמריקאי בתוך נמל מצרי המשולב במערך יצוא הגז לאירופה. אם כך, לשיטתו, המסר הופנה בעת ובעונה אחת לארצות הברית – שהאינטרסים שלה חשופים גם מחוץ למפרץ; לאירופה – שביטחון האנרגיה שלה נתון לאיום; ולמצרים – שניטרליות אינה מקנה חסינות כאשר התשתיות שלה הופכות לחלק מרשת אינטרסים בין־לאומית.
מבחינת מצרים, המסקנה מדאיגה במיוחד. עד כה נשאה המדינה בעיקר בעלויות הכלכליות של המלחמה – הפגיעה בתעלת סואץ, ההתייקרות של הביטוח ושל הובלת הסחורות והשיבושים בים האדום. כעת, לטענתו, גם התשתיות האסטרטגיות שלה הפכו ליעד אפשרי. התפתחות זו מחייבת את קהיר לחזק את ההגנה על מתקני האנרגיה, לבחון מחדש את שאיפתה לשמש מרכז אזורי בתחום הגז ולנהל את האיזון העדין שבין שמירה על ניטרליות לבין היערכות למלחמה אזורית שממדיה ממשיכים להתרחב.
