הזוועות הן מבקר שכיח במזרח התיכון החולה, שדמו הוקז במלחמות רבות ובמקומות שונים. ברוב המקרים הסתיימו המלחמות בניגוד לתוכניות של מי שפתח במלחמה. אולם סכסוך אחד אינו מגיע לסיומו: הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. לעיתים גחליו רוחשות מתחת לאפר, אולם הוא פורץ שוב במלוא עוזו ואכזריותו.
אולם הזוועה הנוכחית בעזה שונה מאלה שקדמו לה. המראות קשים, האבדות כבדות. גופות של ילדים קטנים נערמות זו לצד זו כמו תלמידים בבית ספר. השמיים רועמים ממטוסים ובני אדם רבים נהרגים. גגות בתי הספר אינם מגינים עליהם, גם לא מתחמי בתי החולים והאמבולנסים.
המלחמה אינה רחוקה מאיתנו כלל; היא מתנהלת על מסכי הטלוויזיה ובסמארטפונים. המתים כאילו נופלים בבתינו ובמשרדינו, אנחנו כאילו חיים בין גופות והריסות. לכן הפסקת המלחמה היא הדרישה הראשונה והדחופה ביותר. אולם מי יכול לעצור את מכונת המלחמה האימתנית הזו שפועלת במלוא עוצמתה האיומה?
מה יכול ולדימיר פוטין לעשות למען תושבי עזה? מה שי ג'ינפינג יכול לעשות? איזה תפקיד יכולה אירופה למלא בסכסוך לאחר שאיבדה לא מעט מהאובייקטיביות שלה ומתפקידה, והוכח ערכן של ההטפות שלה בנושא זכויות אדם? מי יכול לרסן את מכונת ההרג האיומה שניצלה את נימוקי המערב בנוגע ל"זכות ההגנה העצמית" כדי לשחרר הוריקן של רצח נגד נפשות חפות מפשע? ומה יכולה איראן להציע לתושבי עזה פרט לאזהרות מפני ה"תוצאות הקשות" אם המלחמה תימשך? תקיפת בסיסים אמריקאיים בעיראק ובסוריה עלולה לדחוף את וושינגטון לנטות יותר לטובת ישראל: התוכנית לסילוקה של ארה"ב מחלק זה של המזרח התיכון עלולה להדק את קשריה עם בעלת בריתה הנאמנה.
הנהגת חמאס הנוכחית מוצאת את עצמה במצב שמזכיר את הנהגת אש"ף כשהצבא הישראלי צר על ביירות ב־1982. הכיבוש הישראלי גרם סבל רב לנצורים בבירת לבנון והביא לקטל של בני אדם ולהריסת בניינים. הגנרל אריאל שרון ניתק את המים ואת החשמל, בתי החולים קרסו תחת העומס, וביירות מצאה את עצמה מול מוצא אחד בלבד – המוצא האמריקאי, שבכוחו להחזיר את המים ואת החשמל ולהפסיק את האש.
מי יכול לארגן הפוגה הומניטרית בעזה? מי יכול ללחוץ על ישראל כדי שתכניס סיוע ותאפשר לפצועים לצאת? ומי יוכל לארגן הפסקת אש בהמשך? ארבעה עשורים לאחר הפלישה לביירות נדמה שהתשובה ידועה. למרות מדיניותה המוטה, זוהי ארצות הברית. בסיורו הנוכחי שמע מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן הצהרות ערביות מפורשות שקראו לו ללחוץ להפסקת אש.
החלון האפשרי היחיד הוא המוצא האמריקאי, אולם העובדה שוושינגטון רוצה להוציא את חמאס מהמשוואה העזתית מסבכת את העניין משום שארה"ב מעריכה שהפסקת אש תסלול את הדרך להחזרת המצב לקדמותו ברצועת עזה
מבצע מבול אל־אקצא ב־7 באוקטובר הנחית מכה קשה על התדמית ועל כוח ההרתעה של ישראל. בנימין נתניהו הגיב בפתיחת מלחמת חורמה שמטרתה המוצהרת היא מחיקת חמאס והוצאתה מהמשוואה העזתית, אך שגרמה עד כה למעין נכבה לאזרחים. הדאגה גוברת לנוכח העובדה שזו מלחמתו האחרונה של נתניהו, שיודע כי הכרזה על הפסקת אש פירושה צלצול פעמוני הסוף לקריירה הארוכה והמסוכנת שלו. גם גורמים המתנגדים לנתניהו מחשיבים את המערכה הזו לקיומית; הגנרלים בישראל יודעים שקל יותר להרוס את עזה מאשר להרוס את חמאס ואת המנהרות שלה. לכן הם הפכו את המלחמה לענישה קשה לאזרחים כדי להטיל על חמאס את האחריות למחירה הכבד.
הנכבה המתמשכת בעזה מחייבת פעולה להפסקת אש. החלון האפשרי היחיד הוא המוצא האמריקאי, אולם העובדה שוושינגטון רוצה להוציא את חמאס מהמשוואה העזתית מסבכת את העניין משום שארה"ב מעריכה שהפסקת אש תסלול את הדרך להחזרת המצב לקדמותו ברצועת עזה.
חמאס לא פתחה במבצע הגדול ביותר בהיסטוריה שלה כדי לצאת מהמשוואה, גם אם תוכרז תוכנית לפתרון שתי המדינות. ניהול עזה על חורבותיו של שלטון חמאס אינו פשוט, והנשיא מחמוד עבאס היה גלוי לב בהקשר זה.
תפקידם של אש"ף ושל הרשות הפלסטינית תלוי בפתרון מדיני כולל. לנוכח האבדות הקשות בשורותיה ובקרב האזרחים, האם חמאס תסכים לפתרון שיעלים אותה?
האופציה היחידה הנראית באופק היא זו של בלינקן, והמוצא האמריקאי דורש מחיר. אסמאעיל הנייה אינו יכול, וקשה להניח שהוא רוצה, להיות פרטנר לתהליך שלום הכולל בהכרח הכרה בישראל. אולם אין אפשרות אחרת. האם המשך המלחמה נועד להראות שאי־אפשר למחוק את חמאס? האם חמאס מהמרת על התרחבות הסכסוך ועל הצטרפות הצדדים בציר שאליו היא משתייכת למערכה גדולה ומכרעת? האם חישוביה עולים בקנה אחד עם אלה של בעלות בריתה, במיוחד לאור זוועות העימות הנוכחי והתעצמות הנוכחות הימית האמריקאית?
מכונת המלחמה זקוקה לעוד התקפות וגופות הרוגים כדי לאכוף את התנאים או להגמישם, אולם ככל שתימשך המלחמה ישנו סיכוי שהיא תתגלגל מעבר לגבולותיה הנוכחיים. האם חמאס צפתה את המחזה הזה כאשר יצאה למבצע? האם היא מוכנה לשחרר את בני הערובה בתמורה להפסקת אש? מה יהיה תפקידה עם דום התותחים?
אש"ף ידע לשלם בעבר את מחיר המוצא האמריקאי. אופייה של חמאס שונה, אולם אולי היא יכולה לשלם מחיר כלשהו. משמעותה של הפסקת האש עשויה להיות השבתת הצלע הסונית והפלסטינית ב"ציר ההתנגדות". האם יצליחו הערבים להקל את תנאיה של הפסקת אש באמצעות המוצא האמריקאי?
רסאן שרבל (غسان شربل) הוא העורך הראשי של העיתון א־שרק אל־אסווט שבו פורסם המאמר המקורי. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
