פיתוח אנרגיה סולרית טומן בחובו פוטנציאל לקידום כלכלי של החברה הערבית בישראל, הסובלת מתת-פיתוח, מהיעדר משאבים ומאפליה ממוסדת רבת-שנים. קידום השימוש באנרגיות מתחדשות יכול לשמש מנוף להוצאת החברה הערבית ממשבר חברתי עמוק וממגמות של הסתגרות ושמרנות[1] לעבר קִדמה כלכלית וחברתית והשתלבות בעולם המודרני.
הרעיונות שמוצגים כאן הם פרי ניסיון שהצטבר בעבודת שטח של ארגון העובדים מען ועמותת סינדיאנת הגליל. שני הארגונים הם בעלי רקורד של עשייה בקהילה הערבית בתחומים של זכויות עובדים, תעסוקת נשים ופיתוח כלכלי, ובשנה האחרונה הם החלו לקדם פרויקטים של אנרגיה סולרית וחקלאות הידרופונית ביישובים ערביים.
תחום האנרגיה הסולרית מתפתח בקצב מהיר, על רקע לחץ בינלאומי לנקיטת צעדים של ממש להחלפת מקורות האנרגיה המתכלים במקורות מתחדשים. בנובמבר 2016, במסגרת אשרור הסכם פריז, קבעה ישראל יעדים לקידום השימוש באנרגיות מתחדשות: 10% עד שנת 2020 ו-17% עד שנת 2030,[2] והממשלה אף הקצתה לשם כך תקציבים ניכרים.
למרות כל זאת, ייצור אנרגיות מתחדשות בישראל מהווה 3% בלבד מתוך כלל ייצור האנרגיה.[3] הפיגור ביישום מעורר ביקורת של פעילים בתחום הסביבה והאקלים. דוח חשוב של החברה להגנת הטבע מאוקטובר 2017[4] קובע כי קיים פוטנציאל משמעותי לייצור חשמל על גגות סולריים שעד כה רחוק ממיצוי. על פי הדוח יש להסיט את ייצור האנרגיה הסולרית מפרויקטים גדולים שמוצבים על הקרקע להתקנת פאנלים על גגות פרטיים. שינוי כזה יחסוך בשימושי קרקע, ייצור פלטפורמה להרחבת השימוש ויקדם צדק חלוקתי, שכן הייצור על גגות פרטיים יהפוך את הצרכן ליצרן ויבזר את מקורות האנרגיה.
היזם העצמאי רוני סגולי מצביע על שינויי מדיניות שהושגו בשנים האחרונות, ובראשם ביטול התניית ההתקנה של פאנל סולרי בהיתר בנייה (משנת 2014),[5] ביטול היטל ההשבחה משנת 2016[6] וביטול החובה להנפיק חשבוניות. הסרת מכשולים בירוקרטיים אלו, בשילוב הוזלת ההתקנה, הפכו את התקנת הפאנלים הסולריים על גגות של בתים פרטיים או מבנים מסחריים לאפשרית הרבה יותר משהייתה עד לפני זמן לא רב.
ההקלות הרגולטוריות האלו לא כוונו במקורן לאוכלוסייה הערבית, אבל הן מתאימות ליישובים הערביים כמו כפפה ליד: מסיבות היסטוריות, ובגלל היעדר תוכניות מתאר ממשלתיות, רובם המוחלט של היישובים הערביים בישראל מתבססים על בנייה צמודת קרקע על אדמות בבעלות פרטית. מדובר בכ-100 אלף בתים צמודי קרקע, שעל גגותיהם ניתן להתקין פאנלים סולריים שיכולים להכניס לכלכלה הערבית מאה מיליון ש"ח בכל חודש – סכום שכיום משולם כחשבונות חשמל תמורת אספקת חשמל המופק בתהליכים מזהמים בתחנות הכוח של חברת החשמל.
אין מדובר במקור הכנסה בלבד אל במהפכה של ממש, שתהפוך את החברה הערבית לגורם מוביל בקידום אנרגיות ירוקות. מי שמתקין על גג ביתו פאנל סולרי גם מגדיל את ההכנסה הפנויה של משק הבית, גם הופך מצרכן ליצרן, וגם תורם להפחתת פליטות גזי החממה. הצלחה רחבת היקף של פרויקט לקידום אנרגיית שמש ביישובים הערביים תיתן דחיפה אדירה לכוחות שרוצים לקשור את הקהילה הערבית לעולם הגלובלי, ותייצר סביבה חיובית לפיתוח יוזמות חדשניות בתחום מִחזור זבל ומים, חקלאות הידרופונית, שוויון וקידום נשים.
כדי שהמהפכה הירוקה הזאת אכן תתחולל דרושים שינויים גם בתחום הבירוקרטי וגם בכל הנוגע לתפיסות הרווחות בקרב הקהילה הערבית. אשרף יחיא, יזם בתחום האנרגיה הסולרית ובעל חברה להתקנות פאנלים סולריים, מתאר סדרה של מכשולים בירוקרטיים העומדים בפני האוכלוסייה הערבית בתחום זה, למשל קשיים טכניים – לתושבים רבים אין היתר בנייה בתוקף ולכן גם לא טופס 4 המסדיר אספקת חשמל; קשיים תקציביים – היעדר הכנסה קבועה מקשה על קבלת הלוואות מהבנקים; בירוקרטיה – חברת החשמל מערימה קשיים ללא צורך; אי-אמון במערכות השלטון – הציבור הערבי בישראל מקבל בחשדנות כל יוזמה חדשה שמקורה במערכת השלטון הישראלית. בהקשר של הפאנלים הסולריים, בגלל החשש שמאחורי היוזמה עומדת כוונה להפקיע את גגות הבתים, רבים מפנים גב ליוזמה.
כדי להתגבר על המכשולים הללו נדרשת פעולה ממשלתית וציבורית נמרצת. המסמך החשוב של החברה להגנת הטבע שהוזכר לעיל קורא לפעולה כזאת ומצביע על צעדים למיצוי הפוטנציאל לייצור חשמל על גגות, אך אינו מזכיר את הערבים. לדעת פעיל "מגמה ירוקה" עדי רומי, הפוטנציאל לניצול אנרגיית השמש להפקת חשמל בישראל גדול בהרבה מהיעדים שנקבעו, ואין סיבה שלא לחתור להגיע לשימוש של 100% באנרגיות חלופיות עד 2030. לטענתו, העיכוב בקידום הנושא נובע מההסתמכות המוטעית על גז. הוא סבור שמשרדי האוצר והאנרגיה כבולים בתפיסות מיושנות ולכן צריך להגביר את הלחץ הציבורי.
כל הגורמים העוסקים בתחום חדורי שליחות ותחושה כי הזמן אוזל: האנרגיות המתחדשות אינן רק מקור לחיסכון כלכלי; חובה לפעול עכשיו בגלל הסכנה של הרס כדור הארץ עקב משבר האקלים והתכלות משאבי הטבע, ומחובתו של כל אדם מודע לתרום להפחתת הפליטות של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים.
אם אכן יתממש החזון שלנו והאוכלוסייה הערבית תהפוך לגורם מוביל בתחום, יהיו להתפתחות זו השלכות רוחב חשובות גם בקידום החברה הערבית עצמה וגם ביצירת פלטפורמה משותפת ליהודים וערבים בישראל. היטיב לסכם את הדברים היזם המוביל בתחום אשרף יחיא, שהוזכר לעיל: "מי שמבין את מה שקורה בעולם היום חייב להסיק שהבעיות שלנו גלובליות וכי העימותים הלאומיים המקומיים שרובנו עסוקים בהם מתגמדים לעומת הסכנה למין האנושי שמציב משבר האקלים".
[1] נוהאד עלי, אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל: קונספירציה ממסדית או פשיעה תרבותית? חיפה וכפר ברא: המרכז היהודי-ערבי, אוניברסיטת חיפה ואמאן – המרכז הערבי לחברה בטוחה, 2014.
[2] ראו באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, "החלטה היסטורית: הממשלה אשררה את הסכם פריז", https://bit.ly/2ACoOYB
[3] ליאור גוטמן, "בנק ישראל: ייצור החשמל הנקי מפגר לפחות ב-20 שנה אחרי יעדי הממשלה", כלכליסט, 27.9.2017.
[4] שירלי חכם יפרח ודרור בוימל, "חשמל במסלול הירוק: אנרגיה מתחדשת תומכת סביבה וטבע", תל אביב: החברה להגנת הטבע, 2017.
[5] ב-1.8.2014 נכנסה לתוקף תקנה 24 שביטלה את הצורך בהיתר בנייה לפאנלים סולריים בגודל שהוגדר. להרחבה ראו באתר דין מקומי, https://bit.ly/2yQg0x1
[6] במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2017 בוטל היטל ההשבחה על גגות סולריים עד 200 מ"ר. ראו נתי יפת, "אושר: פטור מהיטל השבחה על מערכות סולריות לצריכה עצמית", גלובס, 12.12.2016. בפברואר 2018 הוארך הפטור ואף הורחב לגגות עד 7000 מ"ר. ראו ליאור גוטמן, "ועדת הפנים האריכה את הפטור מהיטל השבחה לגגות סולריים", כלכליסט, 18.1.2018.[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/4"][our_team style="vertical" heading="יואב גל טמיר" image="1433"]יואב גל טמיר הוא מרכז פרויקט אנרגיות מתחדשות וחקלאות הידרופונית המשותף לארגון העובדים מען וסינדיאנת הגליל. [/our_team][our_team style="vertical" heading="אסף אדיב" image="1414"]אסף אדיב הוא מנכ"ל ארגון העובדים מען.
