לנוכח הניידות החברתית והפוליטית רחבת ההיקף בעולם הערבי עולה השאלה מה השפעת המהפכה הדיגיטלית וצמיחת הרשתות החברתיות על מעמדה ועל תפקידה של תקשורת ההמונים המסורתית. התשובות מגוונות ונחלקות בין אלה המייחסים כוח רב לרשתות החברתיות וטוענים שהיה להן תפקיד מכריע בהנעת הצעירים ליציאה לרחוב ולמחאה, ובין אלה שטוענים שהפוטנציאל המהפכני בקרב הדור הצעיר הערבי היה גבוה במיוחד ממילא והרשתות החברתיות לא סיפקו אלא תיאום גבוה ומהיר יותר, והמחאה הייתה מתרחשת גם בלעדיהן. אין זה קל ואין זה המקום להכריע בשאלה זו. אך הדיון מעורר תהיות בנוגע להשלכות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות של המהפכה הדיגיטלית על אופי המעורבות החברתית של בני נוער בחברות מתפתחות. מטרת רשימה זו היא לנסות לתת מענה בנידון מתוך התבוננות בתהליך זה בחברה הערבית-פלסטינית בישראל, בהיותה חברת מיעוט הנמצאת במעבר מהיר וחיה בקרבת חברת רוב שחלקה הדומיננטי מפותח ומתקדם.
טיעוני העיקרי הוא שהמהפכה הדיגיטלית מצמיחה קהילתיות דיגיטלית, אינטימיות מקוונת ודרכים חדשות של מעורבות חברתית בקרב בני נוער, המאתגרים את המבנה החברתי המסורתי. לצורך כתיבת מאמר זה נדרשתי לא רק לחומרים כתובים, אלא גם לשיחות עם בני הצעיר בן ה-17, כדי להבין לעומק חלק מהשלכות מהפכת המדיום החדש והרשתות החברתיות על החברה ועל התקשורת הקלאסית. מתברר שהמהפכה הדיגיטלית יצרה שינויים בסיסיים בצריכת המידע בקרב בני נוער. חשבתי לתומי שרק אמצעי התקשורת הקלאסיים, כמו עיתונות וטלוויזיה, איבדו מכוח משיכתם בקרב צעירים, אבל התברר שגם אתרי האינטרנט החדשותיים והבידוריים ננטשו לטובת מדיה חדישים יותר, כמו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, אינסטגרם, ווטסאפ ועוד. בשל תאוצת השינויים בתחום המדיום החדש נמשכה מהפכת האינטרנט במובן הבסיסי שלה זמן קצר ביותר. בני נוער, גם בחברות מתפתחות, רוצים הכול מהר, קצר ומוצפן בססמאות מיוחדות.
המהפכה הדיגיטלית משנה דפוסי חשיבה, התנהגות ואמונות ערכיות שהשתרשו במשך שנים ועכשיו עוברים טרנספורמציה בסיסית, המושפעת מהתכנים המגוונים והזמינים באינטרנט ובשלוחותיו. היא מצליחה לחדור לכל מקום ולזרז תהליכים חברתיים ותרבותיים שהיה נדרש להם זמן רב יותר בלעדיה. אף שחדירת האינטרנט לחברות מתפתחות איננה זהה לזו שבחברות מפותחות השפעתה עליהן איננה פחותה, אלא שונה באופייה, מעצם השונות התרבותית בין החברות. החברות המתפתחות קולקטיביסטיות, פטריארכליות, דתיות וחמולתיות יותר ואינדיבידואליסטיות פחות. דווקא מסיבות אלה חדירת האינטרנט יצרה בהן שינויים ניכרים ועמוקים בעלי השפעה כבירה על מערכות היחסים הבסיסיות בתוכן, בייחוד לנוכח המפלט שמצא האינדיבידואל לתסכולים שלו מהאתגרים העומדים בפניו בחברה שהוא חי בקרבה.
צמיחת התקשורת הדיגיטלית הביאה לשינוי ניכר בדפוסי צריכת התקשורת המסורתית בקרב האזרחים הערבים בישראל. ישנה ירידה ניכרת בצריכת העיתונות המודפסת לטובת סוגי תקשורת חדשים: תחנות טלוויזיה לווייניות מהעולם הערבי אשר אין לחברה הערבית בישראל כל השפעה על תוכניהן; האינטרנט ואתרים מקומיים, שהם מקור מידע בסיסי על ההתפתחויות בעולם הפוליטי, החברתי והתרבותי בסביבתם; וזירת הרשתות החברתיות.
חדירת האינטרנט לחברה הערבית הייתה משאב חזק בידי יזמים תקשורתיים, עסקיים ופוליטיים, ואלו קפצו מהר מאוד על העגלה. דוגמה בולטת לכך הוא אתר Panet, אשר הצליח להעתיק את כובד משקלו מעיתון פנורמה לאתר פעיל ומגוון המצליח למשוך בני נוער ומבוגרים כאחד בזכות השילוב בין תכנים בידוריים וחדשותיים. יזמים אחרים, בעיקר בעלי עיתונים, הלכו בעקבותיו וחדשים הצטרפו. גם מפלגות ומנהיגים פוליטיים פועלים בזירת האינטרנט כדי לקדם את מטרותיהם. חדירת האינטרנט קירבה עולמות חדשים והנגישה מידע שלא היה זמין בטלוויזיה, גם הלוויינית, שבעיקרה מגיעה מהעולם הערבי. היכולת להגיב על כל תוכן באופן אקטיבי ולהזין תכנים עצמאיים חיזקה את המעבר מתקשורת מסורתית לתקשורת דיגיטלית והצמיחה סוכנים חברתיים חדשים.
האינטרנט טרם החליף את הטלוויזיה, אך מתחילה להתפתח חלוקת צריכה חדשה בין חדשות ומידע באינטנרנט למעקב אחר ניתוחים מעמיקים וצפייה בסדרות וסרטים בטלוויזיה. התחזקות האינטרנט מעלימה בהדרגה את העיתונות המודפסת, אמצעי תקשורת שמעולם לא הצליח להתבסס בחברה הערבית בישראל, ומובילה למעבר מהיר של צעירים מהרשת במובנה ההתחלתי, משמע אתרי חדשות ובידור, לרשתות החברתיות שמשמשות פלטפורמה חדשותית מבזקית ואמצעי אינטראקציה חברתי ותרבותי ראשי. אמנם לא צפוי שאמצעי תקשורת מסורתיים, כמו עיתונות מודפסת, טלוויזיה ורדיו ייעלמו כליל, אך הם יצטרכו להתאים את עצמם לדפוסי הצריכה החדשים.
המהפכה הדיגיטלית יוצרת פערים בין-דוריים. בני הדור הצעיר הערבי הצליחו להשתלב בה ולהפוך את האינטרנט ואת המדיום החברתי לכלי מרכזי בחיי היום-יום שלהם, במובנים חיוביים ושליליים כאחד. הדור המבוגר עדיין מחפש את דרכו בעולם ההולך ומשתנה ללא הכר, ואינו מצליח תמיד לסגור את הפער. בני הנוער מאמצים דפוסי תרבות גלובליים שמאתגרים את ערכי החברה והתרבות המקומיים של הוריהם. הם חיים את חייהם בנבכי האינטרנט, ומתקשרים עם חברים באופן מקוון יותר מאשר פנים אל פנים. הרשתות החברתיות חושפות אותם לעולמות חדשים שלא היו נגישים קודם לכן. הטלוויזיה קירבה להוריהם מקומות מרוחקים והקטינה את העולם הגיאו-פיזי שלהם, ואילו האינטרנט מקטין את העולם החברתי ומגשר על הפערים התרבותיים והלינגוויסטיים בין בני נוער ממקומות שונים בעולם. נערים מכפרים קטנים ומרוחקים בגליל, במשולש ובנגב נעשו חלק מעולם גלובלי, והחליפו את הקשר האנושי הישיר עם החברים בסביבתם בקשרים מקוונים עם אנשים ממקומות שמעולם לא הכירו. המהפכה הדיגיטלית קירבה להם את הרחוק, אך בה בעת הרחיקה את הקרוב, במובן החברתי והתרבותי. דפוסי חשיבה והתנהגות ומערכות ערכיות זרים מחלחלים בחוזקה ומשנים את עולמם החברתי. הדבר נכון במיוחד בגלל התפיסה הרווחת שמי שקיים ופעיל ברשת חי וקיים, ומי שלא – איננו קיים.
התלות ברשת משפיעה על מבנה החברה המסורתית, מחזקת תהליכי אינדיבידואליזציה ומשנה את אופי המעורבות החברתית. לעומת הטלוויזיה, שכל המשפחה צופה בה יחד בסלון, בעידן המהפכה הדיגיטלית כל חבר/בן משפחה עסוק במסך שלו עם חבריו מחוץ למעגל השייכות המידי. התפתחות זו משנה את אופיו של הדבק הבסיסי שעדיין שומר על החברה: האלטרואיזם המשפחתי. הורים וילדים חיים לפתע בעולמות שונים, וההורים לא תמיד יודעים למה ילדיהם מסתגרים בחדריהם. השאיפה המסורתית שהילדים יכינו שיעורים וילמדו בחדרם הפכה לדאגה משום שהילדים מסתגרים ונעלמים מהמשטח הפיזי של הבית.
מובן שישנם שימושים חיוביים בדיגיטליזציה בתחום האקדמי, הבית ספרי ואף כזיכרון משפחתי דיגיטלי, ואין לומר שבני דור זה מנותקים ממה שקורה בסביבתם החברתית, התרבותית והפוליטית. מידת מעורבותם של בני הדור הצעיר במחאות חברתיות והתעניינותם הרבה בנעשה בעולם הערבי, בייחוד במדינות האביב הערבי, ממחישות את מעורבותם במה שמתפתח סביבם. המחאה החברתית הרחבה נגד מדיניות ממשלתית, כמו תוכנית פראוור למשל, או ארגון תהלוכות בימי זיכרון לאומיים באמצעות הרשתות החברתיות, היא רק המחשה לאקטיביזם הדיגיטלי של צעירים. מעורבות זו מפריכה טיעונים שבני הנוער הם חסרי עניין בנושאים פוליטיים וחברתיים.
מהפכת המדיה החדשים יוצרת לא רק פער דיגיטלי, אלא גם פער אפיסטמולוגי בין-דורי. תפיסת הסמכות ההורית משתנה במהירות הבזק. להורים אין כלים "לפקח" על מה שילדיהם עושים, הם אינם יודעים כיצד להתמודד עם האתגרים החדשים, ולא יכולים להשלים עם סדר העדיפויות הערכי של ילדיהם. מציאות זו יוצרת משבר אמון עמוק, מפחיתה מאוד את סמכות ההורים והמורים, אך מאפשרת אוטונומיה אינדיבידואלית, שהיא גורם בסיסי ליצירתיות. שינוי דפוסי הסמכות המועצם בעידן האינטרנט מאפשר לבני הנוער לבטא את עצמם במנותק מהוריהם ואף בניגוד לעמדתם.
המהפכה הדיגיטלית מצמיחה קהילתיות וירטואלית שאמנם טרם החליפה את המבנה הקהילתי המסורתי, אך מכרסמת בו ומניעה צעירים להשקיע במקומם הווירטואלי על חשבון קשריהם המשפחתיים המסורתיים אפילו ברמת הקשב והאינטראקציות היומיומיות. במישור המעשי היא חיזקה את האינטימיות המקוונת, ובעיקר את הנכונות להיחשף בפני קבוצה גדולה של אנשים שאינם מוכרים, על חשבון האינטימיות הפיזית או הרוחנית שאפיינה חברות מסורתיות ומודרניות כאחת. זאת ועוד, בני נוער משנים גם את דפוסי הלמידה שלהם, וישנה נטישה ברורה של המחויבויות המסורתיות של מטלות בית הספר לטובת עבודה מקוונת משותפת. הדבר משתקף גם בשינויים בעולם ההוראה. לימודים והוראה מרחוק ודיון מקוון נעשים דפוסים מקובלים של למידה. תהליך זה מקיף ומעמיק כל כך עד שהוא משנה את מאזני הכוח בחברה, ואנשים שאינם בעלי הישגים גבוהים או יכולת רטורית גבוהה מצליחים להביע את עצמם במרחב המקוון במידה שווה לאחרים. שינוי זה מתרחש בקרב בנים ובנות כאחד, דבר שהשלכותיו טרם התבהרו.
לסיכום, חדירת האינטרנט והתפתחות הרשתות החברתיות שינו ועודם משנים את מערכות היחסים הבסיסיות בחברה, החל בהתפתחות פערים בין-דוריים וכלה בקריסה מתמשכת של דפוסי צריכת תקשורת ואינטראקציות תקשורתיות מסורתיות. התקשורת המקוונת מאופיינת במשפטים קצרים ובססמאות שמאפשרים הנעה מהירה של קהילה וירטואלית גדולה, אך בה בעת מקשים על צמיחת דיונים מעמיקים בסוגיות מורכבות, המחייבות רמת קשב ופענוח שאינה מתיישבת עם תאוצת האמצעים הדיגיטליים. המשמעות הערכית של תהליך זה תלויה כמובן בתפיסת עולמו של המתבונן, אך אפשר לקבוע בוודאות כי המהפכה הדיגיטלית מעצימה את האינדיבידואל ומפקידה בידיו חופש בחירה ויכולת השתתפות שלא היו זמינים בפניו קודם לכן.
* פרופ' אמל ג'מאל הוא ראש התוכנית לתקשורת פוליטית למנהלים, אוניברסיטת תל-אביב ומנכ"ל מרכז אעלאם.
