שהירה שלבי היא חברת מועצת העיר חיפה, יועצת ארגונית ופעילה חברתית בארגונים פמיניסטיים ובארגוני זכויות אדם. שלבי נפגשה עם חניכי המכינה אחרי שקיבלו סקירה קצרה של ההיסטוריה של יחסי יהודים-ערבים בחיפה. שלבי ביקשה מהמשתתפים להציג את עצמם וענתה לשאלותיהם בפתיחות רבה.
שלבי דיברה על האוכלוסייה הפלסטינית בחיפה, המונה לדבריה 40,000‑45,000 תושבים, כלומר 14%, ותיארה את השינויים בקרבה – את המעבר מהשכונות הישנות שאופיינו בעוני ובהזנחה לשכונות מגורים חדשות, ובה בעת את התופעה של מעבר של יהודים משכונות שערבים נכנסים אליהן לשכונות מבוססות יותר.
גם בחיפה הפלסטינים, שהיו פעם "נותני השירות", רוכשים היום השכלה גבוהה ובעיקר מבקשים להשתלב, אך החברה היהודית, אמרה שלבי בכאב, "רואה בשינוי הזה איום. המסר של הקהילה היהודית בחיפה הוא: תתקדמו, אך לא תהיו חלק מחיינו, לא תגורו בקרבנו, וילדיכם לא ילמדו בבתי הספר שלנו… תתקדמו, אך לא תהיו שותפים בהנהגת העיר".
שלבי נשאלה, כמובן, על פרשת רג'א זעתרה, שנאלץ לוותר על המינוי לסגן ראשת העיר. זעתרה אמר שהחמאס והחזבאללה אינם ארגוני טרור וכי דאע"ש למדו מהציונות, ושלבי אמרה: "רג'א אמר אמירות קשות, אך מדינה שלמה השתיקה אדם אחד". מאחר ששלבי הייתה מס' 2 ברשימת חד"ש למועצת העיר היא תכהן בתפקיד במקום זעתרה. שלבי ציינה שמינויה התקבל באהדה בקהילה הפלסטינית, ובמיוחד מצידן של נשים.
שלבי נשאלה גם על "פרשת המרמרה", והדיון עורר סערה גדולה. אחד החניכים כינה את הספינה "ספינת מחבלים" ואת שלבי עצמה "מחבלת", ושלבי טענה כי היה מדובר בספינה של ציוד הומניטרי, ושהביטוי "מחבלת" פוגע בה ואינו מייצג את דעותיה. שלבי ביקשה מהחניך להתנצל, והוא אכן התנצל. בעקבות האירוע נפרץ מחסום מסוים, והתלמידים ששמעו משלבי כיצד חשים פלסטינים בעזה, ברמאללה ובישראל, ושיתפו אותה בלבטיהם לקראת השירות הצבאי.
לסיכום, למרות הנושאים הרגישים והמורכבים והתגובות הקשות לעיתים, המפגש היה מרתק. הדיאלוג עם שלבי חשף את המשתתפים – מתבגרים ישראלים ערב שירותם הצבאי – לנתונים, למסרים ולתפיסות עולם שלא הכירו מקרוב, ואפשר להם לדון בהם בפתיחות ובביקורתיות.
