בחלומו המוזהב, נשיא המזרח התיכון דונלד טראמפ לוגם קוקטיילים עם ראש הממשלה שלו נתניהו על שפת הבריכה של הקזינו בעזה. לדברי הנשיא, הפעם במציאות, השלב הראשון של התוכנית הוא ש"1.8 מיליון עזתים צריכים לצאת". טראמפ אומנם מחליף חזיונות אחת לכמה ימים, אבל עבור ישראל הטרנספר הוא כבר מדיניות מאושרת ופעילה. מאז החלה הקדנציה הנוכחית של הממשלה, גירשה ישראל בכפייה מאות משפחות פלסטיניות מבתיהן בגדה המערבית.
בשנת 2013 קידמה ישראל תוכנית לריכוז קהילות הרועים הפלסטיניות שנמצאות ממזרח לרמאללה – בעיירה אחת שתוקם בבקעת הירדן. תוכנית "רמת נועיימה" הייתה אמורה לפנות שטח להתרחבות של התנחלויות ישראליות על ידי עקירה מביתם של כ־12.5 אלף פלסטינים. בסופו של דבר הוקפאה התוכנית הרשמית, אך היא סימנה את כוונותיה של ישראל לגרש את הקהילות הפלסטיניות המתגוררות באזור שבין רמאללה לבקעת הירדן.
עשור מאוחר יותר הפכו הכוונות למעשים, והטרנספר יצא לדרך. ב־2023, תוך חודשים ספורים בלבד, השתלטו מתנחלים ממאחזי-חווה באלימות על 100 אלף דונם של אדמות מסביב להתנחלויות כוכב השחר ורימונים, ורוקנו אותן מהתושבים הפלסטינים שחיו שם משנות השמונים.
הגירוש קרה כמעט מתחת לרדאר, בלי הפגנות ובלי מחאות, באזורים שלרוב הישראלים אינם אומרים דבר, אבל לשאיפות ההתפשטות והסיפוח של ישראל הוא בעל משמעות רבה. אז מה זה בעצם הטרנספר שישראל מציגה כ"עזיבה מרצון"? ואיך "מנקים" שטח עצום מהתושבים הפלסטינים שחיו בו במשך עשרות שנים?
הפיזור הגאוגרפי של המשפחות כתוצאה מהגירוש הוביל לקריסה של החוסן הקהילתי, לאובדן של המרקם החברתי הייחודי ולבסוף לפירוק הקהילות
הצעד הראשון היה ליצור מסגרת של דיכוי ממסדי ממושך. המינהל האזרחי, הזרוע הבירוקרטית של הצבא, סירב במשך שנים לנפק לקהילות הרועים הפלסטיניות היתרי בנייה, ולמבנים הארעיים שנבנו בלית ברירה ללא היתרים הוצאו מייד צווי הריסה שבמהרה מומשו. על הקרקעות שמסביב הכריזה ישראל אדמות מדינה והקצתה אותן באופן בלעדי למתנחלים.
בתמונת ראי, במימון של אוצר המדינה, התרבו והתרחבו ההתנחלויות והמאחזים, והמשטר הצבאי שהצהיר ש"הצבא וההתיישבות חד הם" בנה ופיתח תשתיות ליהודים בלבד. גגות רעפים אדומים מול פחונים הרוסים, ובמילים אחרות מדיניות של אפרטהייד.
למרות האפליה הממוסדת וההתעמרות הממסדית, נאחזו הקהילות הפלסטיניות באדמות וסירבו להיכנע. אז שלחה ישראל זרוע קטלנית נוספת לשכנוע ל"עזיבה מרצון" באמצעים אחרים. בעשור האחרון סייעה המדינה למתנחלים להקים למעלה מ־100 מאחזי-חווה חדשים בכל רחבי הגדה המערבית. הקמת מאחזי-חווה היא שיטה סדורה שנועדה להשיג מטרה מוצהרת של השתלטות על אדמות פלסטיניות.
באמצעות אלימות ואיומים, לצד מניעת גישה לאדמות מרעה והשתלטות על מקורות מים, פגעו המתנחלים פיזית, נפשית וכלכלית בקהילות הרועים הפלסטיניות וגירשו אותן מבתיהן.
מובן שלא הייתה זו עזיבה מרצון. בשנת 2023 לבדה, איבדו את ביתם, את רכושם ואת פרנסתם למעלה מ־1,000 בני אדם. הטרנספר כפה על קהילות הרועים אורח חיים חדש וגרם למחיקה של תרבות, מסורות ומנהגים. הפיזור הגאוגרפי של המשפחות כתוצאה מהגירוש הוביל לקריסה של החוסן הקהילתי, לאובדן של המרקם החברתי הייחודי ולבסוף לפירוק הקהילות, שהתבססו על איזון בין משאבי הטבע לבין צורכי האדם.
המתנחלים לא עשו זאת על דעת עצמם בלבד. במרץ 2025 הציג בכנסת מנכ״ל מועצת יש״ע, הממומנת גם היא בין השאר מכספי ציבור, את "המשימה הלאומית שנקראת החוות" בגדה המערבית.
אותם מאחזי-חווה שהובילו לטרנספר לא היו מוקמים ומשגשגים אילולא ישראל רצתה בכך: הממשלה מממנת אותם, הצבא תומך בהם ומשתף איתם פעולה, המינהל האזרחי מקצה להם קרקעות ובונה תשתיות
הוא הסביר ש"יש תהליך חשוב מאוד של הקמת חוות, זה קורה בצורה מוסדרת, זה קורה יחד עם רשויות המדינה. […] יחד עם צה"ל, צה"ל היום מאבטח את כל החוות מתוך הבנה שהחוות האלה תופסות שטח אסטרטגי". "החוות יכריעו את המצב בשטח", סיכם מנכ"ל מועצת יש"ע תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהשיטות העברייניות שבהן שטחים אלו נתפסים וממי שזכויותיהם נרמסות כתוצאה ממדיניות זו.
כך, כפי שנהוג כיום במחוזותינו, הכול נעשה ישירות מהמקפצה, ללא הסתרה וללא בושה. אותם מאחזי-חווה שהובילו לטרנספר לא היו מוקמים ומשגשגים אילולא ישראל רצתה בכך: הממשלה מממנת אותם; נבחרי הציבור מעניקים להם לגיטימציה; הצבא תומך בהם ומשתף איתם פעולה; המינהל האזרחי מקצה להם קרקעות ובונה תשתיות; והמשטרה מתעלמת מהפעילות העבריינית שיוצאת מהם. ואת הכול מאשרר הציבור בישראל שטומן את ראשו בחול.
שלוש עובדות נוספות שכדאי להזכיר בהקשר זה. ראשית, בשום שלב, לאף גורם ממשלתי או צבאי לא הייתה טענה ביטחונית אל מול קהילות הרועים הפלסטיניות; הם לא נחשדו בכלום ולא הואשמו בדבר. אשמתם היחידה שהיו מקל בגלגלי הסיפוח. שנית, הגדה המערבית אינה אזור ללא חוק שבו כל דאלים גבר, אלא שטח הנשלט באופן מלא על ידי משטר צבאי שמדינת ישראל מקיימת ושנמצא תחת אחריותה המשפטית. ושלישית, טרנספר אינו נעשה רק בידי קלגסים שמעמיסים בכוח אזרחים על משאיות, אלא הוא יכול להיות מבוצע גם על ידי אמצעי כפייה כמו אלימות, איומים, מעצרים, לחץ פסיכולוגי ופגיעה ברכוש.
מכאן שמדינת ישראל נושאת באחריות לפשע מלחמה מסוג העברה בכפייה שהיא ביצעה בעצמה או שאזרחיה ביצעו בתמיכתה. יתר על כן, מעורבותה העמוקה של המדינה, דרכי הפעולה שלה, השיטתיות של המעשים והחזרתיות שלהם במקומות שונים, מובילים לקביעה הקשה כי באזורים מסוימים של הגדה המערבית ישראל מיישמת פרקטיקות של טיהור אתני של פלסטינים.
המדיניות של ישראל שכבר מיושמת כיום גם בבקעת הירדן ובדרום הר חברון, עלולה להתפשט לשטחים נוספים בגדה המערבית וכמובן לרצועת עזה
עולה החשש שהעקירה בכוח של הקהילות הפלסטיניות ממזרח לרמאללה, תוך שילוב של אלימות ממסדית ואלימות מתנחלים כמוה כ"פיילוט" בלבד לתוכנית גדולה בהרבה. מנגנון הטרנספר המשומן של ישראל פועל מתוך אסטרטגיה מחושבת של דחיקת הפלסטינים לאזורים מוגדרים תוך צמצום מרחב המחיה שלהם, השתלטות על אדמותיהם וסיפוח השטח ללא תושביו. המדיניות של ישראל שכבר מיושמת כיום גם בבקעת הירדן ובדרום הר חברון, עלולה להתפשט לכלל האזורים שמוגדרים כשטחי C והם 60% מהגדה המערבית, ומשם גם לשאר שטחי הגדה המערבית וכמובן לרצועת עזה.
"לנקות" שטח מתושבים ולתחום אותם באזור מסוים אלו מעשים שכבר קרו בהיסטוריה, הם אינם חוקיים והם בלתי־אנושיים. כל אחד מאיתנו אזרחי ישראל נושא באחריות, אם בהסכמה ואם בשתיקה, לרמיסה של זכויות אדם ושל חיי אדם שמדינת ישראל מובילה בגדה המערבית וברצועת עזה. מה שמיוחד בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים הוא שאנחנו מכירים את השחקנים, יודעים את השיטה, וברור לנו מה הצעד הבא. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם למישהו אכפת?
ההתרפקות של הישראלים על טראמפ היא מלכודת דבש, ובצורה כזו או אחרת האחריות לפשעי המלחמה בשטח הכבוש תתגלגל בסופו של דבר גם לפתחם. זה אולי יתחיל באירוויזיון ובכדורגל, וימשיך באקדמיה ובאומנות, אבל בשלב מסוים יהיו אזרחי ישראל לא־רצויים במדינות העולם. ייתכן שבידוד שכזה ימוטט סוף סוף את משטר הכיבוש הדכאני, אבל במקביל הוא עלול לסחוף איתו קריסה גם של מי שטוענת שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
רק אל תגידו שלא העירו אתכם בזמן.
