בשבועות האחרונים מתחזק מעמדו של סטיב ויטקוף, השליח המיוחד של נשיא ארצות הברית למזרח התיכון ולאזורי סכסוך אחרים בעולם. הוא מתברר כאסטרטג וכמוציא לפועל הראשי של מדיניות החוץ האמריקאית במוקדי עימות נפיצים, כשהוא גובר על שחקנים מרכזיים אחרים בסביבתו של טראמפ והופך גם לשותף עסקי של הנשיא.
הובלתו את המשא ומתן עם איראן ומאמצי התיווך שלו מול קטר, מצרים, האמירויות, סעודיה ולאחרונה אף חמאס (שהובילו לשחרורו של עידן אלכסנדר) בהקשר למלחמה בעזה, מעוררים התנגדות גוברת מצד משטר נתניהו בישראל.
בנקודת הזמן הנוכחית נראה כי עוצמתו הפוליטית והמדינית של ויטקוף היא הסיכוי הטוב ביותר של מתנגדי המשטר לרסן את פשעי המלחמה שלו בעזה ולהביא לסיום המלחמה בהסדר מדיני, שיערער בהכרח את יציבות המשטר.
עמדותיו של ויטקוף בסוגיות אזוריות זכו לחשיפה נדירה בריאיון מקיף מאוד שהעניק לאיש התקשורת טאקר קרלסון ב־22 במרץ. בתקשורת הישראלית סוקרו כמה כותרות וציטוטים ממנו, אולם גישתו של האיש החזק בממשל טראמפ, שעשוי לחלץ את המזרח התיכון ואת ישראל עצמה מהצרה המיידית שבה כולנו שרויים, ראויה לניתוח מעמיק יותר. אנסה לעשות זאת במאמר זה, המחולק באופן נושאי ולא על פי סדר הופעתם של הדברים בריאיון.
תפיסת עולם
ויטקוף אינו מסתיר את הערצתו לנשיא טראמפ, משבח אותו ללא הרף, ומייחס לו נכונות לשמוע ולשקול דעות מגוונות. העמדה המדינית שוויטקוף מייצג בריאיון היא כוחנית ומאיימת באופן מובהק: "שלום באמצעות כוח", לדבריו, אינו סיסמה אלא מדיניות יעילה, והוא מתגאה בכך שבני־שיחו במזרח התיכון מפוחדים עוד לפני שהוא מגיע לפגוש אותם.
הוא מדגיש בהקשר זה כי הפסקת האש האחרונה בעזה הושגה אך ורק מכיוון שהשחקנים המרכזיים – ישראל, חמאס וקטר – חששו לקרוא תיגר על טראמפ. הכוחנות חסרת הרסן שלו ושל הממשל מקבלת ביטוי מצמרר בדברים שאמר בסוף הריאיון: "הרגע הותרנו מאחור עולם שבו שופט שאפילו לא נבחר לתפקיד היה יכול להכניס לעשר שנים בכלא אדם שזכה ב־80 מיליון קולות. הדבר הזה נעלם".
לצד זאת, ויטקוף משקף נכונות גדולה להתדיין עם יריבים מרים, והוא וקרלסון מדברים רבות בשבחו של משא ומתן הנשען על הבנת עמדותיהם של כל הצדדים. לדבריו, הוא תמיד מנסה לשים את עצמו בנעליו של הצד השני ולהבין את האינטרסים שלו משום ש"הסכם טוב אמור לעבוד לכל הצדדים".
הצגת תכנית "ההגירה מרצון" כאילו טראמפ מתכוון להפוך את עזה לעיירת חוף עם בתי קזינו היא "שערורייתית", לדבריו, מה גם שעצם הדיבור עליה עורר דיון חיוני באזור
עזה
ויטקוף מספר כי חזר המום מביקורו בעזה, שם נחשף להיקף ההרס מעל ומתחת לקרקע, ובעקבות זאת אמר לנשיא כי שיקומה של הרצועה ידרוש 20-15 שנה.
תוכנית ה"הגירה מרצון" של טראמפ נובעת מהמציאות הזו, לדבריו, ונועדה להשיב את האוכלוסייה לרצועה רק לאחר שהיא תהיה מקום בטוח למגורי אדם. הצגתה כאילו טראמפ מתכוון להפוך את עזה לעיירת חוף עם בתי קזינו היא "שערורייתית", לדבריו, מה גם שעצם הדיבור עליה עורר דיון חיוני באזור: המצרים הגישו תוכנית מדינית, הסעודים הגישו טיוטה לתוכנית אחרת, ו"תוך שישה עד שנים עשר חודשים יתבהרו התוכניות לגבי עזה".
ויטקוף מדגיש כי עתידה של עזה כמרחב גאוגרפי הוא קריטי ליציבות משום שמה שניסו בה בעשורים האחרונים הסתכם ברצף של מלחמה, הרס, שיקום, מלחמה וחוזר חלילה. משמעותו של שיקום לטווח ארוך היא שיהיו תושבים שלא יחזרו לרצועה ואחרים שכן. תושבי עזה הם חסרי כול כרגע, והמטרה היא שיהיו להם חיים טובים יותר, כולל דיור ופרנסה שאולי מבוססת על טכנולוגיה (בינה מלאכותית, חוות שרתים, רובוטיקה), פיננסים (בלוקצ'יין) ותעשיית תרופות.
ויטקוף מקדיש זמן לשיחה על הילדים בעזה וקובע ששאיפותיהם חייבות להיענות. "הילדים שלהם הם כמו שלנו", הוא אומר, ומזכיר כי העזתים לא ידעו מעולם חינוך טוב לילדיהם, לא נהנו מהזדמנויות לחיים טובים ולא היו מסוגלים להתקיים בכוחות עצמם. הוא מדגיש כי אי־אפשר לשקם את עזה על בסיס סיוע ורווחה וכי חובה לספק לתושביה הזדמנויות תעסוקה.
מבחינת ויטקוף, התוכנית האסטרטגית לפיתוח עזה יכולה גם לכלול את הביטוי "שתי מדינות". הוא מאשר את הערתו של קרלסון על היעלמותו של הביטוי מהשיח בשנים האחרונות, ומודה כי אם ישתמש בו הוא יותקף משום שהדבר הפך לשנוי במחלוקת, אולם לא אכפת לו. המשמעות שמאחורי הרעיון חשובה לו: "מרשם לחיים טובים יותר עבור פלסטינים החיים בעזה".
חמאס
שלושת השחקנים המרכזיים במתרחש בעזה, לדברי ויטקוף, הם ישראל, חמאס וקטר, וישראל איננה השחקן היחיד על המגרש עם צרכים ואינטרסים.
קרלסון מצביע על כך שכאשר ויטקוף מתייחס בפירוש לכך ש"לשני הצדדים יש אינטרסים, וכי היגיון, משא ומתן ודיאלוג עדיין יכולים לשחק תפקיד", הוא חורג מגבולות המקובל בשיח הציבורי האמריקאי ויתויג כסוכן של חמאס ושל קטר. מטרתן של ההתקפות הפוליטיות הללו, קרלסון ממשיך, היא לערער את ויטקוף, לרסן אותו או לשלוט בו. ויטקוף מאשר זאת ואומר שהדבר נכון "לכל הצדדים", אך לא אכפת לו.
על פי ויטקוף, תביעותיה של ארצות הברית לגבי חמאס בעזה הן פירוז הרצועה מנשק ומאמצעי לחימה והגליה מוסכמת – מה שהוא מכנה "גשר זהב" החוּצה מעזה. בעוד חמאס מעוניינת לשרוד לנצח ולהמשיך לשלוט בעזה, האמריקאים תובעים את התפרקותה של התנועה מנשק, "ואז אולי הם יוכלו להישאר בעזה לזמן מה כגורם פוליטי בלבד". בלתי־אפשרי, לדבריו, שחמאס תמשיך לשלוט בעזה כארגון טרור, אחרת השבעה באוקטובר יחזור על עצמו וישראל לא תקבל זאת.
“אני מאמין שהם מלבישים חגורת נפץ על גופם של נערים שאינם מבינים מה הם עושים, הם מספרים להם סיפור. אבל ברגע שאתה מבין שהם רוצים לחיות, אתה יכול לדבר איתם באופן יותר מועיל"
ויטקוף מספר כי מעולם לא ישב עם אנשי חמאס בחדר אחר, ומודה כי זו עובדה די מוזרה מעמדתו של מתווך. כך או אחרת, גם משא ומתן עקיף עם חמאס קשה רגשית: הוא צפה בסרט הזוועות של השבעה באוקטובר, ולא יכולה להיות שום הצדקה למה שקרה שם.
עם זאת, הוא מוסיף, אף ש"זה יכול להשחית את האופן שבו אתה מתייחס אליהם", הרי ש"כנושא ונותן אתה חייב להיות ניטרלי מבחינה רגשית, גם אם זה לא קל, אם אתה רוצה לקבל החלטות". הדברים שאמר ויטקוף בהקשר זה יוצאי דופן ולכן יובאו באופן מילולי:
"אתה חייב לדעת מה חמאס רוצה, ואז אתה צריך לחשוב מה אתה יכול לתת להם שיאפשר להם לפרוש, משום שזה מה שדרוש כאן. מה ששמענו בתחילת העימות הזה הוא שחמאס מונעים מאידאולוגיה והם מוכנים למות. ממגוון גדול של סיבות, אני אישית סבור שהם לא עד כדי כך נעולים וקשיחים מבחינה אידאולוגית. אף פעם לא האמנתי בכך. אני מאמין שהם מלבישים חגורת נפץ על גופם של נערים שאינם מבינים מה הם עושים, הם מספרים להם סיפור. אבל ברגע שאתה מבין שהם רוצים לחיות, אתה יכול לדבר איתם באופן יותר מועיל".
ויטקוף מספר שאמר את הדברים הללו לנשיא מכיוון שהוא מדבר איתו על הכול לפני שמקבלים החלטות. לדבריו, הוא אינו סומך על דו"חות מודיעין ועל מידע מגורם שלישי: כשהוא במשא ומתן יש לו גישה למידע ממקור ראשון והתרשמות בלתי־אמצעית,
"וכך הגעתי למסקנה שהם מעוניינים באלטרנטיבות. אנחנו במשא ומתן ממש ברגעים אלה כדי לעצור אולי כמה מההתקפות הישראליות ולסיים את העימות הזה בדיאלוג. אם לא הייתי חושב שזה בר־השגה לא הייתי מבזבז את הזמן שלי או של ארצות הברית, ויותר גרוע מזה, לא הייתי ממליץ לנשיא שאפשר לסיים את זה בדיאלוג".
ויטקוף מדגיש כי משא ומתן עקיף עם חמאס מתאפשר רק משום שארצות הברית בוטחת בקטרים
אף שוויטקוף אינו מרוצה מכך שישראל הפרה את הפסקת האש וחידשה את המלחמה בעזה, הוא סבור שבמובן מסוים לא הייתה ברירה משום שהתגובה של חמאס להצעה האמריקאית בוועידת הפסגה הערבית הייתה "מחפירה". ויטקוף רואה את ההצעה הזו כסבירה משום שהציבה "גשר להסכם שלום שיכלול דה־מיליטריזציה של חמאס ודיון על שביתת נשק ארוכת טווח".
כשחמאס סירבו, הזהיר ויטקוף שהתגובה עלולה להיות חידוש המלחמה על ידי ישראל אף שלא ידע זאת מראש. את חידוש המלחמה אפשר לנצל, לדבריו, כדי ללחוץ על חמאס שעדיין שולטת בעזה בכוח הנשק. יש להתעקש מולה על פירוז, בחירות הוגנות וכוח אמיתי שידאג לביטחון באופן שישכך את חששותיה של ישראל, "אחרת זה לעולם לא ייפסק".
קטר
בעיני ויטקוף, קטר היא מתווכת הוגנת, יעילה וטובה במשברים שונים ברחבי העולם, והוא מקביל אותה למדינות כמו שווייץ ונורווגיה. הטענה שמניעיה של קטר שליליים היא "שערורייתית" בעיניו, והוא מדגיש שהקטרים הם טובים והגונים: קטר, כאומה קטנה המבקשת הכרה כמשכינת שלום, רוצה להיות מתווך אפקטיבי. זו האג'נדה הקטרית, הנשיא יודע זאת, ויטקוף יודע זאת, וגם הגנרל קורילה, מפקד סנטקום, מאמין בהגינותם של הקטרים.
ויטקוף טוען שקטר נהנית ככל הנראה מהתל"ג לנפש הגבוה ביותר בעולם, וכי היא שואפת ליציבות ורוצה שארצות הברית תביא שלום למזרח התיכון. על כך היא זוכה לקרדיט משמעותי בארצות הברית. הטענה הרווחת בתקשורת האמריקאית שקטר היא "סוכנת של איראן" גם היא שערורייתית בעיני ויטקוף: קטר היא אומה מוסלמית שבעבר החזיקה בעמדות אסלאמיסטיות רדיקליות, אבל התמתנה, ואין שום ספק שהיא בעלת ברית של ארצות הברית.
הוא רומז לכך שבניגוד בולט למדינות אחרות, קטר מממנת את מלוא העלות של הבסיס האווירי האמריקאי בשטחה. ויטקוף מדגיש כי משא ומתן עקיף עם חמאס מתאפשר רק משום שארצות הברית בוטחת בקטרים: שיח' מוחמד, ראש ממשלת קטר, הוא אדם טוב והגון, ויש ביניהם קשר אישי מצוין. הוא מסוגל לשים את עצמו גם בנעליהם של הישראלים וגם בנעליהם של האמריקאים, וכך להסביר לחמאס לאן הם יצטרכו להגיע כדי להשיג הסכם.
ויטקוף מודה שנתניהו "פועל נגד דעת הקהל בישראל שרוצה את החטופים בבית", אבל מתנסח בדיפלומטיות בהקשר זה
ישראל
ויטקוף מספר כמה הוא קשור ומחובר למשפחות החטופים בגלל הטרגדיה שפקדה את בנו. דווקא בשל כך הוא משוכנע בצורך בפתרון פוליטי: "משפחות רבות לעולם כבר לא יקבלו את ילדיהן בחזרה", הוא מסביר, "הם נהרגו או ייהרגו אם לא נגיע לתוכנית שלום בעזה".
לשאלתו של קרלסון על יעדיה של ממשלת ישראל הוא עונה ש"מניעיה טובים", ומסביר שנתניהו הצליח לשתק את נסראללה, חזבאללה וחמאס, מה שמשפיע על איראן ועל היכולת שלה להשתמש בשלוחיה. ההישגים הללו מועילים מאוד, אולם נתניהו מואשם על ידי אחרים בכך שאכפת לו מהמלחמה יותר מאשר ממשפחות החטופים.
ויטקוף מודה שנתניהו "פועל נגד דעת הקהל בישראל שרוצה את החטופים בבית", אבל מתנסח בדיפלומטיות בהקשר זה: נתניהו, לדבריו, "רוצה להחזיר חטופים הביתה, אם יוכל, אבל מאמין שלחץ על חמאס הוא הדרך היחידה לעשות זאת". במובנים מסוימים הוא צודק, אומר ויטקוף, משום שהמצב בעזה נזיל מאוד והוכח שבמקרים מסוימים לחץ צבאי ישראלי מחזיר את חמאס לשולחן הדיונים.
כאשר קרלסון טוען כי דעת הקהל בישראל תמיד הייתה ביקורתית מאוד כלפי הממשלה, ויטקוף מספר כי ביקורו בכיכר החטופים הבהיר לו עד כמה סוגיה זו מפלגת את ישראל לעומק. הוא שוחח על כך עם נתניהו ודרמר, אולם יש להם "עמדה אסטרטגית לגבי אופן ההתנהלות עם חמאס". למרות חילוקי הדעות שלו עם השניים, ויטקוף סבור כי עמדתו שלו ועמדתו של הנשיא באשר לחמאס דומה: הארגון אינו יכול להמשיך להתקיים.
קרלסון מספר כי במגעיו עם מכריו הישראלים הוא שם לב שלמרות ההישגים האסטרטגיים המזהירים של ישראל, הם מרגישים אפילו מאוימים יותר, וויטקוף מגיב על כך שחלק ממכריו בישראל מייחלים גם הם לסיום המלחמה והוא מבין אותם. את הרעיון של חמאס אי־אפשר לחסל אומנם, אבל דה־מיליטריזציה היא בהחלט יעד נחוץ.
מדינות המפרץ ואיראן
הפוליטיקה של מדינות המפרץ, לדברי ויטקוף, חיובית והגיונית, והן מתאפיינות במנהיגות צעירה המשוחררת מהרגישויות הישנות ומעוניינת לעשות עסקים. דרושות להן הגנה וערבות ביטחונית אמריקאית שתאפשר להן לנצל את משאביהן באופן בר־קיימה.
אף שאינן עוינות את ישראל, הן גם אינן מבינות מה ישראל רוצה, כלומר מה היעד או החזון המדיני שלה. היציבות האזורית שהן שואפות לה עלולה להתפוצץ בכל רגע, "מכיוון שגם מי שאמור לדעת אינו יודע מה ישראל רוצה".
הוא ממשיל את ישראל לשחקן שפועל מתוך עיוורון ומסרב לנצל את ההזדמנות שתועיל לכולם, והיא שלום וביטחון במזרח התיכון. הישראלים יכולים לתרום את הטכנולוגיה העילית שלהם בתחומים כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה ובלוקצ'יין, שהם בדיוק התחומים שבהם האמירויות, סעודיה וקטר מתעניינות. אם כל המדינות הללו ישתפו פעולה ביניהן הן יבססו שוק שיאפיל על אירופה, שאותה ויטקוף מכנה "גוססת ולא־תפקודית".
הבעיה המרכזית של מדינות המפרץ, ויטקוף אומר, היא איראן, אולם הוא מביע תקווה שזו תוותר על השימושים הצבאיים של תוכנית הגרעין שלה, וכך יהיה אפשר להסיר את הסנקציות. אף שיש כאלה הדוחפים לפעולה צבאית, הנשיא מאמין בפתרון דיפלומטי, וישנה אפשרות ממשית שהפתרון יהיה דיפלומטי (בשבועות שחלפו מאז נאמרו הדברים, אכן החל המשא ומתן הדיפלומטי בין ארצות הברית ואיראן, והוא מתקדם במהירות).
האוכלוסייה הצעירה בסעודיה מושפעת מאוד מהמתרחש בעזה, ולכן רק פתרון בעזה יאפשר לסעודיה לנרמל את יחסיה עם ישראל תוך חיזוק התשתית שעליה נבנו הסכמי אברהם
ויטקוף מדגיש כי אסור לאפשר לאיראן יכולות גרעיניות משום שהדבר יאפשר לה השפעה החורגת בהרבה מגודלה, וממשיל זאת לקיומה של צפון קוריאה במפרץ. מנגד, הוכח כי בעיית הצבאות השלוחים של איראן איננה קיומית: חזבאללה וחמאס שותקו, וכעת ארצות הברית מטפלת בחות'ים, ותוכיח שגם הם אינם איום קיומי אלא בגדר גורם מערער יציבות. אם גם הוא ישותק, תוכל ישראל להגיע לנורמליזציה בכל מקום: עם לבנון, שוויטקוף סבור שהסכם שלום בינה לבין ישראל "בהחלט אפשרי", ואף עם סוריה.
ג'ולאני, ויטקוף אומר, אינו אותו אדם שהיה בעבר. הוא דחק את איראן מסוריה, והוא יוכל לנרמל את היחסים עם ישראל בעתיד. כך גם סעודיה, אולם התנאי ההכרחי שלה לנורמליזציה הוא "שלום בעזה". האוכלוסייה הצעירה בסעודיה מושפעת מאוד מהמתרחש בעזה, ולכן רק פתרון בעזה יאפשר לסעודיה לנרמל את יחסיה עם ישראל תוך חיזוק התשתית שעליה נבנו הסכמי אברהם, יעד שאליו הנשיא חותר.
לשאלתו של קרלסון על השפעת המתרחש בעזה על יציבות המשטרים באזור, ובעיקר ירדן ומצרים, ויטקוף מדגיש כי עבורו יציבותם של המשטרים הללו היא "גורם בעל משקל עצום". המלך עבדאללה בירדן פעל באופן יוצא מן הכלל בהקשר זה, לדבריו, אולם הוא היה בר־מזל.
מצרים במצב אחר: כל ההישגים האסטרטגיים שבאו לידי ביטוי בבחירתו של ג'וזף עאון לנשיא לבנון ונפילת משטר אסד בסוריה "ירדו לטמיון אם נאבד את מצרים". המדינה סובלת משיעור אבטלה מבהיל של 45 אחוזים, מצויה בפשיטת רגל וזקוקה לסיוע רב. לשאלות של קרלסון על היציבות בטורקיה ויטקוף עונה שלטראמפ וארדואן הייתה שיחה מעולה, "משנת מציאות ממש", יומיים קודם לכן.
כשם שישראל אינה רוצה את חמאס בגבולותיה, ויטקוף טוען, רוסיה אינה רוצה חברות של אוקראינה בנאט"ו. אף שהצבא האוקראיני יעיל ואמיץ וזלנסקי עושה כמיטב יכולתו, אוקראינה תפסיד משום שרוסיה חזקה וגדולה יותר
רוסיה-אוקראינה
עמדותיו של ויטקוף בנושא זה ממחישות היטב את גישת "החזק קובע ולכן החזק צודק" של ממשל טראמפ. ויטקוף משבח את פוטין ומציין כי בשונה מזלנסקי, טראמפ מעריך את נשיא רוסיה, יוצא קג"ב ולכן אדם חכם. לדבריו, המצב בשטח מחייב עסקה שאוקראינה, רוסיה ואירופה יכולות לחיות איתה, וטוען כי ארצות הברית יכולה לספק לאוקראינה מידה של הגנה שתחליף הצטרפות שלה לנאט"ו.
כשם שישראל אינה רוצה את חמאס בגבולותיה, ויטקוף טוען, רוסיה אינה רוצה חברות של אוקראינה בנאט"ו. אף שהצבא האוקראיני יעיל ואמיץ וזלנסקי עושה כמיטב יכולתו, אוקראינה תפסיד משום שרוסיה חזקה וגדולה יותר. ויטקוף מזכיר שפוטין עומד בראש מעצמה גרעינית, וכדי ליישב איתו את הסכסוך חייבים ליצור קשר אישי בריא איתו. בזכות הקשר הזה, לדבריו, הצליחה ארצות הברית להשיג מפוטין ויתורים מול אוקראינה בשטח.
ויטקוף מספר כי הוא לוחץ על מנהיגים באירופה שלא לשדר לזלנסקי שיזכה לתמיכה לעד, וטוען כי החשש האירופי מכיבוש רוסי מוגזם משום שפוטין אינו רוצה בכך, ומעבר לכך נאט"ו עומדת בדרכו. ההנחה שרוסיה רוצה לספח את אוקראינה איננה הגיונית, לדבריו, ומשולה בעיניו להנחה שישראל רוצה לכבוש את עזה: מה שהמדינות הללו רוצות אינו שטח נוסף אלא יציבות.
ויטקוף מדגיש מעל הכול כי ארצות הברית אינה יכולה בשום אופן להסתכן בשימוש של רוסיה בפצצה גרעינית, ולו טקטית, שתרסק את כל שווקי המניות בעולם. "אנחנו צריכים להשיג הסכם הוגן לאוקראינה, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר למדינה הזו לגרור אותנו למלחמת עולם שלישית", הוא חותם.
דבריו של ויטקוף בריאיון מדברים בעד עצמם. לסיכום אפשר להציע את ההבחנה הבאה: אי־אפשר להפריז בחשיבותה של העוצמה הכלכלית והפיננסית של מדינות המפרץ עבור ממשל טראמפ. ברצותן, הן יוכלו לשדל את הממשל לכפות פתרון מדיני, מעורפל ככל שיהיה, על משטר נתניהו, ובזאת לסיים הן את המלחמה הן את הקריירה הפוליטית של נתניהו. האם יבחרו לעשות זאת? הימים והשבועות הקרובים יגידו.
