25.04.2018 ניתוח עומק מאת רז צימט
המנהיג העליון בחברת בכירים ביטחוניים (דף הפייסבוק של ח'אמנהאי)
המנהיג העליון בחברת בכירים ביטחוניים (דף הפייסבוק של ח'אמנהאי)    

ארצות הברית נגד איראן: סיבה לחגיגה?

פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין אינה מבטיחה שאיראן לא תשיג יכולת סף גרעינית צבאית. קריסת ההסכם עלולה דווקא לקרב את איראן לייצור נשק גרעיני, וספק אם הקהילה הבין־לאומית תרצה ותוכל למנוע זאת

ב־12 במאי צפוי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להודיע על החלטתו אם לפרוש מהסכם הגרעין ולהחזיר את הסנקציות האמריקאיות על איראן. חילופי הגברי בממשל האמריקאי: החלפתו של מזכיר המדינה רקס טילרסון במייק פומפאו, ומינויו של ג'ון בולטון לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, מחזקים את ההערכה שטראמפ יודיע על פרישה מההסכם. כמו כן, כבר עתה אפשר להעריך שממשלת ישראל, שהתנגדה להסכם הגרעין מראשיתו, תברך על הפרישה.

עם זאת, לא ברור אם הממשל האמריקאי גיבש אסטרטגיה ליום שלאחר הפרישה. יש לזכור שהפרישה בעצמה אינה מבטיחה את היעד המרכזי של ישראל בהקשר זה: מניעת הפיכתה של הרפובליקה האסלאמית למדינה בעלת יכולת סף גרעינית צבאית.  

הסכם הגרעין, שנחתם בקיץ 2015 בין איראן למעצמות המערב, טומן בחובו יתרונות, לצד חסרונות וסיכונים. איראן הייתה רחוקה חודשים ספורים מהשגת החומר הגרעיני הדרוש לפצצת גרעין. ההסכם הרחיק אותה ממטרה זו למרחק של כשנה, ואמור להשאיר אותה במצב זה למשך כעשור ולחייב אותה בפיקוח אינטנסיבי, שיימשך גם לאחר מכן. עם זאת, ההסכם תחום בזמן, ושמונה שנים מתחילת יישומו (בינואר 2016) יוסרו בהדרגה רוב המגבלות על תוכנית הגרעין, (בתחילה על מחקר ופיתוח, ולאחר מכן על העשרת אורניום). בעקבות זאת תוכל איראן לפרוץ קדימה במהירות לעבר פצצה גרעינית, אם תחליט לעשות כן.

האפשרויות הניצבות בפני איראן לאחר קריסת ההסכם

פרישת ארצות הברית מההסכם תציב בפני איראן שלוש אפשרויות עיקריות:

  • להבליג ולדבוק בהסכם למרות פרישת ארצות הברית. איראן יכולה להסתפק בהצהרה שהיא אינה מחויבת עוד להסכם, אך להימנע מצעדים שמשמעותם הפרת סעיפי ההסכם.
  • להודיע גם היא על פרישה מההסכם ולחדש פעילויות מסוימות בתוכנית הגרעין, שהוקפאו בעקבות ההסכם, בעיקר העשרת אורניום. ראש הארגון האיראני לאנרגיה גרעינית עלי־אכבר סאלחי הזהיר שאם ארצות הברית תפר את ההסכם, איראן מסוגלת להעשיר אורניום לרמה של 20% באתר פורדו בתוך ימים ספורים.
  • לא להסתפק בפרישה מהסכם הגרעין, אלא אף לפרוץ קדימה ולייצר נשק גרעיני, כלומר להפר את האמנה הבין־לאומית למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). חוגים רדיקליים באיראן עשויים לתמוך באפשרות הזאת, אך סבירותה קלושה ביותר, לכל הפחות כל עוד איראן אינה ניצבת בפני איום צבאי ממשי או לחץ מדיני וכלכלי המסכן את יציבות המשטר, וכל עוד לא התקצר בהרבה משך הזמן הדרוש לה לייצור פצצה גרעינית (למשל, באמצעות התקנת צנטריפוגות מתקדמות).

אם לשפוט לפי הצהרות בכירים איראנים בחודשים האחרונים, אפשר להעריך שהמשטר האיראני יתקשה להימנע מתגובה כלשהי להכרזה אמריקאית על פרישה מההסכם, ולו ברמה ההצהרתית.

לרגל אירועי יום הגרעין הלאומי באיראן, שצוין ב־9 באפריל, הצהיר נשיא איראן חסן רוחאני כי אם תיסוג ארצות הברית מהסכם הגרעין, היא תתחרט על כך במהרה, וכי תגובת איראן תהיה "חזקה יותר ממה שהם מדמיינים". קודם לכן הזהיר סגן שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, כי אם מדינות אירופה תכשלנה בניסיון למנוע מארצות הברית לסגת מהסכם הגרעין, גם איראן תיסוג ממנו.

אף על פי כן, התגובה האיראנית לפרישת ארצות הברית מההסכם תלויה במידה רבה בתגובת שאר המדינות החתומות על ההסכם, ובמיוחד מדינות אירופה, ובעוצמת הפגיעה בהישגים הכלכליים שהסכם הגרעין העניק לאיראן. הצטרפות מדינות אירופה למהלך אמריקאי של חידוש הסנקציות על איראן עשויה לגרור תגובה איראנית חריפה יותר, ואילו הימנעות אירופית מהתייצבות לצד הממשל האמריקאי תחזק את הקולות באיראן בזכות המשך המחויבות האיראנית להסכם, או לכל הפחות לרוב המגבלות שאיראן קיבלה על עצמה מתוקף ההסכם. במקרה כזה עשויה איראן להסתפק בצעדים מוגבלים שיבטאו את נחישותה ואת יוקרתה, אך לא יצדיקו הגברה של הלחץ הכלכלי מצד יתר מדינות המערב או תקיפה צבאית של ארצות הברית או של ישראל.

האם פרישת ארצות הברית מההסכם תאלץ את איראן לשנות את אסטרטגיית הגרעין שלה?

אם תחליט ארצות הברית לפרוש מההסכם עומדות לרשות הממשל האמריקאי שתי דרכים עיקריות לבלום את המשך ההתגרענות של איראן: תקיפה צבאית של מתקני הגרעין, או הפעלת לחץ כלכלי יעיל שיכפה על איראן ויתורים משמעותיים נוספים, מעבר לאלה שנכללו בהסכם. תקיפה אמריקאית באיראן עשויה לדחות את תוכנית הגרעין האיראנית בשנים ספורות, אם כי היא לא תמנע מאיראן לפתח את תוכניתה בעתיד.

עם זאת, התקפה כזאת אינה סבירה, לפחות כל עוד איראן נמנעת ממהלכים שמשמעותם פריצה לעבר ייצור נשק גרעיני. הנשיא טראמפ יהסס מאוד לגרור את ארצו למלחמה נוספת במזרח התיכון, אף שיועצו החדש לביטחון לאומי תמך בעבר באופציה הצבאית. תקיפה ישראלית תגרום לדחייה מוגבלת אף יותר בתוכנית הגרעין, אך מחירה הצפוי יהיה עימות צבאי עם חזבאללה ואף עם איראן.

גם היכולת להפעיל לחץ כלכלי שיאלץ את איראן להסכים לשאת ולתת על הסכם טוב יותר מוטלת בספק. אמנם איראן אינה חסינה מלחצים – הסכמתה לשוב לשולחן המשא ומתן בהשפעת הסנקציות ולקבל על עצמה מגבלות מעידה על נכונותה להסכים לוויתורים משמעותיים בתגובה ללחץ. עם זאת, נכונות המשטר לסטות מתוכניתו תלויה בפרשנותו את הסיכונים ואת ההזדמנויות הניצבים בפניו.

פרשנות זו יכולה להשתנות על פי תפיסות עולמם של האגפים בצמרת המשטר. גורמים רדיקליים במשטר יכולים להגיב להגברת הלחץ החיצוני בהתרסה גוברת, כדי לנטרל איומים פוטנציאליים על יציבות המשטר ולהרתיע את אויבי הרפובליקה האסלאמית. לעומתם, גורמים מתונים יותר בהנהגה עשויים להגיב ללחץ בנכונות להגמיש את עמדות המשטר ולאמץ מדיניות מתונה יותר. נסיגת ארצות הברית מההסכם צפויה לחזק את מתנגדי הנשיא רוחאני, שהסתייגו מהסכם הגרעין מלכתחילה וטענו שמדיניותה הפייסנית של הממשלה הובילה להסכם כניעה שבמסגרתו הסכימה איראן לוויתורים כואבים מבלי לקבל כל תמורה.

המשטר האיראני, ובראשו המנהיג הרוחני העליון, רואה בכוונת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין הוכחה לתפיסתו הבסיסית שתוכנית הגרעין הייתה רק תירוץ של המערב ללחוץ על איראן, לבודדה ולהחלישה כדי להכשיר את הקרקע לשינוי המשטר האסלאמי. ח'אמנהאי, שגישתו כלפי המשא ומתן הגרעיני הייתה מלכתחילה מסויגת וחשדנית, רואה בקשיים במימוש ההסכם הוכחה לטענתו שאי אפשר לסמוך על המערב, ובמיוחד על ארצות הברית, וששיפור כלכלי אפשרי רק באמצעות "כלכלת התנגדות", שעיקרה הפחתת התלות האיראנית בגורמים זרים. לא בכדי הכריז המנהיג על השנה האיראנית החדשה (שהחלה ב־21 במרץ) "שנת התמיכה במוצרים איראנים".

לפי תפיסת ח'אמנהאי, יכולת סף גרעינית צבאית היא "תעודת ביטוח" הכרחית להישרדות המשטר, וספק רב אם יסכים לוותר על האופציה הגרעינית גם מול לחץ צבאי או כלכלי. בעבר הביא ח'אמנהאי את הסכמתו של מנהיג לוב לשעבר מועמר קדאפי להתפרק מתוכנית הגרעין של ארצו ב־2003, שלא מנעה בסופו של דבר את הפלתו בסיוע מדינות המערב, כעדות לצדקת דרכה של איראן ולסירובה להיכנע לדרישות המערב.

ג'ון בולטון, היועץ החדש לביטחון לאומי, נחשב תומך מובהק בשינוי המשטר באיראן ואף מקיים קשרים גלויים עם ארגון האופוזיציה האיראנית, מוג'אהדין־י ח'לק, ולכן מינויו רק מחזק את הערכת המשטר האיראני שארצות הברית נחושה לפעול לשינוי המשטר בטהראן. הערכה זו עשויה להגביר את נחישותו להימנע מוויתורים על נכסים הנחשבים בעיניו חיוניים לצורכי הרתעה, ובכלל זה יכולתו בתחום הטילים ארוכי הטווח והאופציה הגרעינית.

זאת ועוד, לא ברור אם ארצות הברית יכולה להשיב על כנו את משטר הסנקציות הכלכליות הבין־לאומיות שהתקיים עד הסכם הגרעין. הממשל האמריקאי מסוגל אמנם להרתיע חברות אירופיות ואסייתיות (למשל, ביפן ובדרום קוריאה) מלעשות עסקים עם איראן. ארצות הברית יכולה להטיל סנקציות משניות על חברות הסוחרות עם איראן ולאלץ אותן לבחור בין השקעות באיראן לבין המשך פעילותן בארצות הברית, וחלקן יעדיפו, ככל הנראה, להקפיא את פעילותן באיראן.

עם זאת, יכולתה של ארצות הברית למנוע לחלוטין ייצוא נפט מאיראן או לנתק מחדש את המערכת הבנקאית האיראנית מהמערכת הפיננסית העולמית אינה סבירה, במיוחד אם הקהילה הבינלאומית תטיל את האחריות לקריסת ההסכם על ארצות הברית, משום שנקטה מהלך חד־צדדי המנוגד לאינטרסים של יתר המעצמות החתומות על ההסכם. רוסיה וסין ינסו להמעיט את הנזק לאיראן, כפי שעשו בעבר, ובאיחוד האירופי כבר הבהירו בחודשים האחרונים כי אין בכוונת אירופה להשיב את הסנקציות הכלכליות על איראן גם אם ארצות הברית תפרוש מההסכם.

יתר על כן, נראה כי בכוונת אירופה לדרוש מהממשל האמריקאי פטור מהסנקציות המשניות, ואף לספק קווי אשראי באירו וערבויות פיננסיות כדי לאפשר לחברות אירופיות לעקוף את הסנקציות האמריקאיות ולהמשיך בעסקיהן עם איראן. אם ייכשלו מאמצי אירופה לשכנע את הנשיא טראמפ שלא לפרוש מן ההסכם, היא עלולה אף להדק את קשריה עם איראן ולהפחית מעליה את הלחץ גם בנוגע לתוכנית הטילים ולמעורבותה האזורית כדי להניא את איראן מכוונתה לפרוש מן ההסכם ולחדש את פעילותה הגרעינית.

אין ספק שאם תפרוש ארצות הברית מההסכם יגבר הלחץ הכלכלי על איראן, במיוחד משום שאיראן ניצבת כבר כיום בפני משבר כלכלי מחריף, בין היתר בשל בעיות מבניות קשות שכלכלתה סובלת מהן ומרתיעות משקיעים זרים. עם זאת, לא בטוח שיהיה אפשר להפעיל על איראן לחץ כלכלי כזה שייאלץ אותה לרכך את מדיניותה בסוגיות שהמשטר סבור שהן חיוניות להישרדותו. גם אם תצליח ארצות הברית לגייס את תמיכתן של שאר המדינות במשטר הסנקציות, מדובר בתהליך ממושך שאינו מבטיח תוצאות בעתיד הנראה לעין.

בסיכומו של דבר, קריסת הסכם הגרעין בלי שגובשה לו חלופה ובלי אסטרטגיה יעילה למניעת המשך התגרענותה של איראן עלולה להציב את הקהילה הבין־לאומית, ובכלל זה את ישראל, בפני מציאות בעייתית יותר מזו שנוצרה בעקבות ההסכם. במקום הסכם משופר עלולה פרישת ארצות הברית לקרב את איראן עוד יותר לעבר נשק גרעיני, בלי שלקהילה הבין־לאומית יהיו רצון או יכולת של ממש למנוע זאת.

 
שתף מאמר זה