27.03.2017 מאמר מאת רונית מרזן
צעירים ביריחו חוגגים את כניסת הרשות הפלסטינית, 1993 (אבי אוחיון, לע"מ)
צעירים ביריחו חוגגים את כניסת הרשות הפלסטינית, 1993 (אבי אוחיון, לע"מ)    

בובות על חוט המאיים להיקרע

הצעירים הפלסטינים הם ה"רגלי" בלוח השחמט של מנהיגים מקומיים ואזוריים. הם יכולים להתקדם רק משבצת אחת ולכיוון אחד בלבד, על פי רצונו של השחקן התורן. אולם בחודשים האחרונים הולך וגובר מיאוסם מהמתרחש

כמיליון וארבע מאות אלף צעירים בגילאי 15—29 חיים כיום בגדה המערבית וברצועת עזה, ומהווים 30% מהאוכלוסייה הפלסטינית. בדומה למצב ביתר מדינות ערב, הפלסטינים סובלים מגידול מהיר באוכלוסייה הפוגע בצמיחה הכלכלית.

בחודשיים האחרונים התכנסו ועידות בקהיר, איסטנבול, טהראן, רמאללה ודוחא כדי לדון בסוגיות הנוגעות לצעירים הפלסטינים ולזכויות אדם. האתרים בהם נערכו הוועידות הללו מסמלים את המאבק הגאו-אסטרטגי בין הקוטב הלאומי הערבי המיוצג על ידי מדינות כמצרים, ירדן וסעודיה לבין הקוטב הדתי האסלאמי המיוצג על ידי מדינות כטורקיה וכאיראן. בתווך נמצאת קטר המשלבת בין ערביות, אסלאם ופלורליזם מסוים.

לצעירים הפלסטינים תפקיד מרכזי במתרחש באזור, וככל שמפלס הזעם שלהם עולה גוברים הסיכויים לחידוש ההתקוממויות במדינות ערב. אינתיפאדת אל-אקצא (2000), למשל, הייתה חוויה מעצבת עבור הצעירים שעשור לאחר מכן ישתתפו במחאות ה"אביב הערבי" וישברו את מחסום הפחד שלהם מהשלטונות הערביים.

הוועידה בקהיר נערכה תחת הסיסמה "צעירינו – שותפינו", ודמויותיהם של יאסר ערפאת ואבו-עלי שאהין, מייסד תנועת הנוער של פתח (ה"שביבה") ריצדו ברקע. מוחמד דחלאן הציג בפני באי הוועידה את תפיסת עולמו הפוליטית הכוללת שילוב בין התנגדות, פתרון מדיני ופוליטיקה מכלילה בזירה הפנימית, והדגיש כי יש להפגין נחישות מול ישראל. דחלאן מתח ביקורת על מדיניות ההדרה של אבו-מאזן כלפי הצעירים הפלסטינים, וסמיר משהראוי הזהיר את הצעירים לבל ילכו שבי אחר הנסיונות להסיטם מהבעיה הלאומית ולהטביעם בצרות היום יום.

בוועידה השתתפו כ-500 צעירים וצעירות מרצועת עזה, הגדה המערבית, לבנון ואירופה, והיא ננעלה בשורת המלצות להגביר את השתתפותם של הצעירים בחיים הפוליטיים; לגייס מימון ותמיכה למסגרות חברתיות כדוגמת מועדוני ספורט ותנועת הצופים, גם לבעלי צרכים מיוחדים; לשתף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית ולחנך לפלורליזם, לציות לחוק ולכיבוד חירויות הפרט. שיתוף הפעולה בין ההנהגה המצרית, הנהגת חמאס ומוחמד דחלאן בארגון הוועידה הוא חלק מהמאמץ הכולל להשיב את מצרים למעמדה כמנהיגת העולם הערבי, ואת הסוגיה הפלסטינית למרכז סדר היום הלאומי הערבי.

באיסטנבול התכנסו כ-6000 צעירים פלסטינים במטרה להקים גוף שיפעל בקרב הפלסטינים בפזורה. הוועידה, אשר ננעלה בקריאה להשיב את רוח המהפכה וההקרבה למען פלסטין השלמה מהים עד הנהר, היא חלק מהאסטרטגיה של ההנהגה התורכית לשפר את מעמדה בקרב הפלסטינים ומול איראן, בדרך למימוש השאיפה לכונן אימפריה עות'מאנית חדשה.

בטהראן התכנסה הוועידה השישית לתמיכה באינתיפאדה הפלסטינית. 700 משתתפים, בהם נציגי חמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזיתות ופתח העבירו מסר לצעירים הפלסטינים: איראן לא שכחה אתכם. מנהיגה העליון של איראן, עלי ח'מינאי, אף הודיע כי המשך הסיוע הצבאי, הכספי והפוליטי של איראן לפלגים השונים מותנה בדבקותם בעקרונות ההתנגדות. הוועידה היא חלק מהמאמץ האיראני להשיב את הסכסוך בין ישראל לבין מדינות ערביות ומוסלמיות למסלולו הדתי והלאומי המקורי, לאחר שהפך לסכסוך פנים-ערבי או פנים-מוסלמי.

הוועידה ברמאללה נערכה בחסות הרשות הפלסטינית וארגוני זכויות אדם פלסטיניים ובינלאומיים, במטרה להעביר את האחריות המשפטית והמוסרית על צעירים וילדים פלסטינים הכלואים בבתי הסוהר הישראליים לידי האו"ם והקהילה הבינלאומית. עיתויה, לאחר פרסום דו"ח זכויות האדם השנתי של אמנסטי ולפני "יום האסיר", נועד להציג את דאגתה של הרשות לזכויות אדם בכלל ולאסירים בפרט.

הוועידה בדוחא, שיוחדה לנושא זכויות אדם ואירחה נציגים ממשרדי החוץ והפנים במדינות ערב ומארגוני זכויות אדם, נחתמה בהמלצה להקים מרכז אזורי להגנה על זכויות נשים, ילדים, קשישים, בעלי מוגבלויות ופליטים. מעמדה של קטר כמתווכת אזורית (תפקיד שהיא ממלאת כבר למעלה משני עשורים) הובלט, אלא שהפעם התמקמה הנסיכות במרחב השיח הליברלי, המכיל והמאפשר, ובהקשר של זכויות אדם, בניגוד למצרים, תורכיה ואיראן שהמשיכו להציב תנאים ברורים לתמיכתן.

מרכזי מחקר פלסטיניים הבוחנים את ההשתתפות הפוליטית של צעירים פלסטינים מעלים כי האחרונים משכו ידיהם מפוליטיקה ועברו ממאבק קבוצתי למאבק יחידני, המוגבל בעיקרו לירושלים המזרחית וחברון. בין הסיבות העיקריות לתהליך זה ניתן למנות את כישלון האינתיפאדות, מדיניות הדיכוי וההדרה של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי הפלסטיני, הנוהגים והמסורות המגבילים את חירותם של הצעירים והכורח להשקיע זמן רב בחיפוש אחר פרנסה.

הפגנות המחאה של הצעירים ברפיח על המצב הכלכלי ובבית לחם על אלימות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים (ספטמבר 2015), ההפגנות ברמאללה על תנאי ההעסקה של המורים הפלסטינים, ההפגנות בעזה על הפסקות החשמל ובמחנות הפליטים בגדה המערבית על הריגת העיתונאי באסל אלאערג' הן רק חלק מרצף האירועים שעלול להביא לעליית מפלס הזעם, שבירת מחסום הפחד והתקוממות רבתי.

עריכה: ד"ר לילך אסף

 

 
שתף מאמר זה