החלטת הממשלה מס' 922 להעצמה כלכלית של המיעוט הערבי בישראל לאחר שנים ארוכות של אפליה מבשרת, לכאורה, כי נפל דבר במדינה. ההתלהבות מההחלטה ניכרת גם בקרב העיתונות הכלכלית וארגוני חברה אזרחית, שהשקיעו מאמצים גדולים במשך שנים ארוכות לצמצום אפליית המיעוט הערבי. אולם לצעדי הממשלה יש צד פחות מואר שאסור להסתירו.
צמצום הפערים הכלכליים בין האוכלוסיות היהודית והערבית בישראל היה, על פניו, יעד משותף לכל הגורמים הפוליטיים במדינה. מנקודת המבט הממסדית, מאז קום המדינה נתפסה הכלכלה כאמצעי להתמודדות עם "בעיית הערבים". הרעיון היה פשוט למדי: רווחה כלכלית לאזרחים הערבים תצמצם את ניכורם מהמדינה ואת הסיכון הבטחוני הנשקף מהם, ותחליש את שאיפותיהם הלאומיות. זהו גם בסיסו של רעיון ה"שלום הכלכלי" בהקשר הפלסטיני.
במילים אחרות, היעד מאחורי צמצום הפערים הכלכליים, או ה"השתלבות הכלכלית" של המגזר הערבי, הוא שליטה פוליטית. יש לו גם ניחוח לאומני מובהק. פתרון מצוקת הדיור הקשה במגזר הערבי, למשל, כרוך בהקצאת קרקעות, והתנגדות מהצד היהודי כבר הכשילה תכניות בעניין זה. גם ניעד הקונסנזואלי לכאורה של צמצום פערים כלכליים נתקל, אם כן, בתקרת זכוכית פוליטית-לאומית שכלל ממשלות ישראל מתקשות לשבור אותה.
ממשלת נתניהו מנסה יותר מקודמותיה להגביר את השתלבותם של הערבים בשוק העבודה, מתוך תפיסה ניאו-ליברלית המבקשת להקטין את הנטל של מגזרים מוחלשים (בהם גם חרדים) על כלכלת המדינה. אולם במקביל היא חותרת להדרת הערבים מן המרחב הפוליטי-תרבותי בישראל. העלאת אחוז החסימה בבחירות 2015, הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק ו"חוק ההדחה" הם דוגמה לכך. המדיניות הדו-ראשית של שילוב כלכלי והדרה פוליטית נושאת פוטנציאל להחרפת היחסים בין יהודים וערבים.
לאורך ההיסטוריה המודרנית התברר כי ציפיות לצמיחה כלכלית כרוכות גם בציפיות לייצוג פוליטי הוגן, והאביב הערבי הוא רק הדוגמה האחרונה לכך מן המזרח התיכון. שילוב כלכלי של המגזר הערבי בישראל שאינו מלווה בצמצום ההדרה הפוליטית לא יועיל, ואף יזיק אם הפער בין השיפור הכלכלי לבין המצב הפוליטי יגדל. המיעוט הערבי יידחק לפינה, ורקמת החיים העדינה בין יהודים לבין ערבים בישראל עלולה להיפגע קשות.
האיתות האחרון לכך היה הימנעותה של הרשימה המשותפת מהשתתפות בלוויית הנשיא פרס. האם זוהי אבן הפינה של אסטרטגיה ערבית חדשה, המקבלת את עקרון ההתקרבות הכלכלית וההתרחקות הפוליטית? קשה לקבוע, אך כך או אחרת ההתפתחות הזו אינה מבשרת טובות למערכת היחסים היהודית-ערבית.
