06.06.2017 מאמר מאת שאול ינאי
דוחא, בירת קטר
דוחא, בירת קטר    

העכבר ששאג במפרץ

קטר, הנסיכות הקטנה והעצמאית להכעיס במפרץ, שיחקה בקלפיה בחוסר זהירות, וגרמה לפקיעת סבלנותה של השכנה והמעצמה האזורית, סעודיה. האם השקעותיה האדירות של קטר בכלכלה ובתקשורת העולמית יצילו אותה?

משך עשרות שנים הציגו מדינות המפרץ חזית אחידה כלפי חוץ במגוון תחומים, בעיקר בכל הנוגע לשרידותן מול איומים חיצוניים; הרדיקליזם הערבי בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20, איראן המהפכנית מאז 1979 ואתגר הטרור האסלאמיסטי של המאה הנוכחית. יחד עם זאת, מאחורי הקלעים תמיד חששו הנסיכויות הקטנות (כווית, בחרין ואיחוד האמירויות) מהאיום האמיתי על קיומן העצמאי – הממלכה הסעודית הגדולה.

סעודיה ניסתה מספר פעמים לכבוש את הנסיכויות הקטנות, או לפחות להכפיפן לשלטונה, במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. בריטניה מנעה זאת, לעתים באיומים צבאיים גלויים. כאשר הודיעו הבריטים בשנת 1968 כי הם מתכוונים לסגת מכל מאחזיהם מזרחית לתעלת סואץ הפצירו בהם הנסיכויות להימנע מכך, משום שחששו שסעודיה תנצל את ההזדמנות להשתלט עליהן. הבריטים נעתרו, נותרו במפרץ למשך שנים ספורות וסייעו לנסיכויות להתארגן בתקופת המעבר, ובעיקר לבצר את עצמאותן מול האיום הסעודי.

אמירות קטר, שאוכלוסייתה מונה כרבע מיליון אזרחים בסך הכל, תמיד חששה משכנתה הסעודית יותר מאשר מאיראן. הפובליציסט הסעודי דאוד אל-שריאן האשים אותה לפני שנתיים כי היא מתכוונת "ליצור איזון בין מערכת יחסיה עם איראן לבין חברותה במועצת שיתוף הפעולה במפרץ" ובכך שקראה "לשתף את איראן בשמירה על בטחון האזור כמעצמה הגדולה והחזקה ביותר בו". האשמה זו, ורבות אחרות שהופנו כלפי המדיניות העצמאית של קטר, גרמו למתח מתמיד ביחסיה עם שאר מדינות המפרץ וסעודיה בראשן.

התמיכה של קטר באחים המוסלמים במצרים ובתנועת חמאס, המוקצים מחמת מיאוס במצרים ובסעודיה, רק הוסיפה למתיחות המתמדת בין קטר לבין כמעט כל המדינות הערביות. הביקורת המתמדת של רשת אל-ג'זירה הקטרית נגד רוב המשטרים בעולם הערבי, כולל הקריקטורה האחרונה נגד סלמאן מלך סעודיה, הסלימה את מערכת היחסים המתוחה ממילא.

דומה כי העצמאות המדינית הקטרית היא אמצעי הגנה מפני סעודיה. ההשקעות האדירות ברשת אל-ג'זירה, ההשקעות של "קטר הולדינגז" בתאגיד המדיה הצרפתי "לאגרדר" ואירוח המונדיאל בשנת 2022, כולן השקעות שעלותן מיליארדי דולרים, מהוות נסיון לרכוש ערבות בינלאומית מפני איומים אפשריים על עצמאותה של קטר. לנסיכות הקטנה היו סיבות טובות לחוש מאויימת. בשנת 2011 נחלצה סעודיה להגן על המשטר בבחרין מול הפגנות הרוב השיעי, וקטר פירשה זאת כנסיון להשתלטות על בחרין. בחודש שעבר טען השיח' תמים, שליט קטר, כי בסיס חיל האוויר האמריקאי בקטר הוא היחיד העומד בינה לבין מדינות שכנות הלוטשות את עיניהן אליה. אף שקטר פרסמה הודעה הכחשה זריזה, לא היה ספק למי הכוונה.

ההכרזה הדרמטית אתמול על ניתוק היחסים בין ערב הסעודית, מצרים, איחוד האמירויות ובחרין לבין נסיכות קטר, הכוללת ניתוק קשרי תחבורה, סילוק הכוחות הקטרים מהקואליציה הערבית הלוחמת בתימן, האשמתה של קטר בתמיכה בארגוני טרור שיעים בסעודיה וכמובן תיוגה החוזר כמשתפת פעולה עם ה"אויב השיעי-האיראני", היא חסרת תקדים במפרץ. קטר, כך נראה, כשלה בהבנתה את המציאות האזורית, ומדיניותה העצמאית והשנויה במחלוקת פנתה נגדה, בסופו של דבר.

שני תרחישים אפשריים בשבועות הקרובים. האחד הוא כי עוצמתה התקשורתית והכלכלית של קטר במערכת הבינלאומית תציל אותה מהשתלטות סעודית. חוסר יציבות בקטר עלול לגרור להאמרה מהירה של מחירי הגז והנפט, ולמעצמות כמו ארצות הברית, סין ואף איראן אין כל אינטרס בכך. יתר על כן, סעודיה מסובכת בזירות עימות רבות במזרח התיכון, והיא לא תמהר להשתמש בצבאה כדי להדיח את משפחת המלוכה הקטרית. במילים אחרות, ההימור של קטר עשוי להצליח.

בתרחיש השני יפלשו כוחות "מגן המדבר" של מועצת שיתוף הפעולה במפרץ לקטר וידיחו את השליט ואולי את כל משפחתו, בתואנה של "הגנה על האינטרסים הערביים ושל האסלאם הסוני". הכוחות יכריזו כי קטר הייתה תחת "כיבוש מעשי" של איראן ויש לראות בפעולה שחרור ולא כיבוש.

 
שתף מאמר זה