02.04.2017 מאמר מאת רחל בית אריה
כרזה עם תמונתו של שי ג'ינגפינג בסין
כרזה עם תמונתו של שי ג'ינגפינג בסין    

להפוך את סין לגדולה שוב

בעוד העולם ממוקד בדונלד טראמפ ומעלליו, בסין מתרחש שינוי הדרגתי ועמוק באופי השלטון. השינוי הזה מושפע מאוד מהמתרחש בארצות הברית, וגם ישפיע עליה מאוד. האם טראמפ יסייע בהשבת עטרתה של סין ליושנה?

הכינוס המכונה "שני המושבים" נערך בבייג׳ינג מדי שנה בחודש מרץ. מלבד תמונות צבעוניות של חברי הקונגרס הסיני, שהוא לא הרבה יותר מחותמת גומי להחלטות הנשיא והפוליטביורו (הגוף המפלגתי המבצע), ניתן היה לשמוע בכינוס את ראש ממשלת סין עונה לשאלות עיתונאים ולקבל רמזים על מגמתו וכוונותיו של משטר שאינו מצטיין בשקיפות.

השנה הקונגרס היה מתוזמר באופן מושלם ונטול דרמה לחלוטין, בדיוק כפי שהתכוון הכוכב הראשי שלו, הנשיא שי ג'ינפינג. דיפלומטים בבירה הסינית העידו עד כמה היה חשוב לשי להימנע מספונטניות, העלולה לעורר שאלות בלתי מתוכננות. כך, למשל, בוטלו מפגשים פתוחים עם נציגי מדינות זרות שהיו נהוגים בעבר. בעקבות הקונגרס, בין מנתחי הפוליטיקה הסינית מתחזקת ההערכה ששי מכשיר את הקרקע למינויו לתקופת כהונה נוספת, שלישית במספר. אם כך יקרה, יוחלט הדבר בקונגרס המפלגה הקומוניסטית שיתכנס בסתיו.

שי כבר מונה לכהונה נוספת שתחל ב-2018, ואם יצליח לשרוד לכהונה שלישית, הדבר יהווה סטייה מנורמה שהתגבשה מאז 1997 (אף שאינה מעוגנת בחוקה), לפיה הנשיא ויו"ר המפלגה מפנה את מקומו לאחר שתי כהונות בנות חמש שנים כל אחת. הנורמה הזאת עמדה במרכז הפיכתה של המערכת הפוליטית הסינית ל"דיקטטורה ללא דיקטטור", בה שולט המנגנון וכוחו של נושא המשרה הבכיר ביותר מוגבל. למרות שאין מדובר בדמוקרטיה בשום פנים ואופן, הרי שבעשור וחצי האחרונים היו מי שראו בהסדר הזה התקדמות ובסיס לדמוקרטיזציה בעתיד.

במשך למעלה מארבע שנותיו בתפקיד צמצם שי ג'ינפינג באופן ניכר חירויות מוגבלות ממילא שהושגו בסין במהלך העשורים האחרונים, הידק את השליטה על התקשורת והאינטרנט, קיצץ בכוחו של הצבא, עצר אלפי חברי מפלגה ובעלי תפקידים, וביסס את עצמו כשליט הריכוזי והחזק ביותר מאז דנג שיאופינג. כהונה שלישית תקצין עוד יותר את התהליך הזה, ותקרב את סין בחזרה למודל של שלטון יחיד.

תהליך השינוי באופי השלטון בסין דורש תשומת לב גדולה בהרבה מזו שהוא מעורר בעולם, אולם חרף השאלות הגדולות סביב התנהלותו השלטונית של שי, נראה כי האליטה הכלכלית-פוליטית הגלובלית רואה בו אי של יציבות. בעידן טראמפ הכאוטי יציבות הפכה חשובה לאנשי וול סטריט, לביורוקרטים מבריסל ולבנקאים מפרנקפורט וטוקיו כמעט כמו שהיא חשובה למפלגה הקומוניסטית הסינית עצמה. הדבר ניכר בפורום דאבוס האחרון, הכינוס הנודע של האליטה הכלכלית העולמית, בו שימש שי ג'ינגפינג כנואם המרכזי בכנס והיה לנשיא הסיני הראשון לעשות כן. שי דיבר בזכות הגלובליזציה ונגד פרוטקציוניזם והקמת חומות, וזכה לתשואות מאליטה שנראתה מבועתת מן העתיד, ימים ספורים בלבד לפני השבעתו של דונלד טראמפ.   

האליטה הזו רואה לפניה נשיא אמריקאי הטובע בסקנדלים ומולו נשיא סיני יציב; נשיא אמריקאי שאחת ההוראות הראשונות שנתן בתפקיד היתה ביטול השתתפותה של ארצות הברית בשותפות הטראנס-פסיפית, הסכם סחר שהיה אחד מנושאי הדגל של ממשל אובמה, ומולו נשיא סיני שמקדם שותפויות עסקיות. במידה מסוימת מעלימה האליטה הגלובלית הזו עין מהעובדה שסין עצמה מטילה מגבלות על ייבוא ועל חברות זרות.

בינתיים מנצלת ממשלת סין היטב את ההזדמנות שהניח טראמפ לפתחה, ומציגה את תכניותיה כאלטרנטיבה להצעות הממשל האמריקני. מזכיר המדינה הסיני, יאנג ג'יהצ'י, אמר בפברואר האחרון שתכנית "הדרך והחגורה" או "דרך המשי החדשה" – תכנית שאפתנית לחיבור מזרח אסיה למערב היבשת ולאירופה ברשת כבישים, רכבות ונתיבים ימיים – תהווה משקל נגד למגמות "התבודדות" בעולם, ברמיזה ברורה לטראמפ.

טראמפ נבחר, בין השאר, בזכות הבטחותיו לערער על ה"אליטות הכלכליות" ועל וול סטריט, וגם בזכות הפניית אצבע מאשימה כלפי סין כאילו היא אחראית לצרותיו של מעמד העובדים האמריקני. עם זאת, הקהילה העסקית האמריקנית, וטראמפ עצמו, הרוויחו מהמעורבות עם סין לאורך שנים, בדומה לעשירי סין והמפלגה הקומוניסטית. כולם יחד מעוניינים בשמירת הסדר הישן.

מן העבר השני, אזרחים מן השורה בשתי המדינות לא הרוויחו באותה המידה, ושם קיימת מרירות הדדית. כאשר טראמפ מתאר את ההתפתחות הכלכלית של סין במונחים שגויים (המטבע הסיני, למשל, אינו נסחר בפחות משוויו זה שנים רבות) ומאשים את סין בדלדול המשרות באמריקה, הוא מספר לבוחריו את מה שהם רוצים לשמוע. האשמות כאלה, אגב, הן ותיקות הרבה יותר משנהוג לחשוב; מגזין קוורץ סקר לאחרונה כמעט 200 שנה של האשמות מצד האמריקאים כלפי כוח העבודה הסיני.

עוד לפני שנכנס לתפקיד נראה היה שטראמפ מנסה להפוך על פיו את הסטטוס קוו השורר בין שתי המעצמות, כאשר שוחח בטלפון עם נשיאת טאיוון, צאי יינג-וון, בניגוד לפרוטוקול. השיחה וציוצים תוקפניים של טראמפ בעקבותיה הובילו לתגובות סיניות חריפות. לאחר כניסתו הרשמית לתפקיד נראה היה שטראמפ מנסה לשכך מעט את הסערה. בשיחת הטלפון הראשונה שלו עם הנשיא שי בתחילת פברואר אשרר טראמפ את מחויבותה של ארצות הברית למדיניות "סין האחת", המכירה בריבונות סינית על טאיוון. נראה היה כי טראמפ הוא זה שמצמץ ראשון, ושי היה זה שיצא וידו על העליונה.

שני המנהיגים ייפגשו בפלורידה החודש. הצלחה מול טראמפ עשויה לעזור לשי לבסס עוד יותר את כוחו בזירה הפנימית, למנות את נאמניו לוועדה המתמדת של הפוליטביורו בסתיו הקרוב, ואולי אף להעביר את השינוי הקשה של מינויו לכהונה שלישית. אפשר שצדקה איזבל הילטון, כותבת ותיקה על סין, כשהעירה שמדיניותו והתנהלותו של הנשיא טראמפ "הופכות את סין לגדולה שוב".

 
שתף מאמר זה