ביוני הקרוב, כך אומר עדלי מנסור, נשיאה הזמני של מצרים, למצרים יהיה נשיא קבוע. כרגע סבורים המומחים שלעבד אל-פתאח א-סיסי, שר ההגנה המצרי, הסיכויים הרבים ביותר להיבחר לנשיא. ואכן, רבים במצרים מקווים לכך שא-סיסי ייצב את מצרים ואף יתמודד ביעילות עם בעיותיה הסבוכות, שהמיידית והחמורה שבהן היא בעיית הכלכלה המעורערת. אולם למתבונן מהצד קשה להשתחרר מהרושם שא-סיסי הוא איש הממסד הצבאי-פוליטי של מצרים הישנה, ולכן מה שהיה הוא שיהיה.
בתרבות הפוליטית של מצרים מצוי נתון אחד המטיל את צילו על כל היתר – עצמאותו ועוצמתו הכלכלית של הצבא. עצמאותו של הצבא פירושה שהוא אינו נתון לפיקוח אזרחי של ממש ולא ניתן לפגוע בתקציביו. לאורך כל תקופת "האביב הערבי" ובעת הדיונים על החוקה העתידית של מצרים השכיל הצבא לשמור על האינטרסים שלו ולמנוע התערבות של ממש בענייניו. המגמה לשמירת כוחו ועצמאותו של הצבא מצאה ביטוי בחוקה של מצרים לפני כמה חודשים. כעת, אחיזתם של השלטונות האזרחיים בצבא (שיונהגו ככל הנראה בידי א-סיסי,שהוא בשר מבשרו של הצבא), תלך ותתרופף.
קשה להעריך במספרים מדויקים את עוצמתו הכלכלית של הצבא. יש המצביעים על כך שהוא שולט ב-40% מכלכלת מצרים. גם אם מספר זה מוגזם, ברור כי הצבא מחזיק באינטרסים כלכליים ענפים וכי הוא שחקן כלכלי מרכזי המשפיע על כלכלת המדינה. דוגמה לכך יש בחוזה-ענק שהצבא חתם עם חברת "ערבטק" מדובאיי עבור בניית מיליון יחידות דיור בכל רחבי מצרים תמורת ארבעים מיליארד דולר. הבניינים יקומו על נכסי קרקע השייכים לצבא מצרים. פרויקט בהיקף כזה, שעתיד להשפיע עמוקות על התעסוקה במצרים ועל שוק מחירי הדירות, ולכן על המערכת הכלכלית כולה, מעיד היטב על השפעת הצבא על הכלכלה ועל חיי היום-יום של תושבי מצרים.
בחירות שבהן המועמד המוביל הוא איש צבא בכיר, שגם היום, שלושה חודשים לפני הבחירות, עדיין לובש מדי צבא, אינן מבשרות על שינוי מרחיק לכת בפוליטיקה המצרית. השילוש "צבא הון שלטון", שבו הצבא מכתיב להון ולשלטון חלק ניכר מהתכנים ומההחלטות הנוגעות למדינה כולה, מלמד על כך שהתרבות הפוליטית של מצרים חזרה לאחור ושוב היא לכודה בלפיתתו החונקת של הצבא, כפי שהיה בעשורים שקדמו ל"אביב הערבי".
כרגע, אי אפשר לזהות באופק כוח שביכולתו לערער על עוצמתו הפוליטית של הצבא המצרי או להציע תרבות פוליטית חדשה. הכוח האופוזיציוני החשוב ביותר במצרים, "האחים המוסלמים", שהה בשלטון כשנה והודח. אחת היא אם ה"אחים" כשלו בגלל התנהלות פוליטית חובבנית או בגלל הציניות וההרס של האליטות הישנות (שבראשן עמדו הצבא ומערכת המשפט המצרית); מה שמתברר מהניסיון הזה הוא שאין היום במצרים כוח המסוגל לנער אותה מהתרדמת הפוליטית-חברתית ששקעה בה. כשלון "האחים" הנחית מהלומה קשה על הניסיונות לשלב תנועות אסלאמיות בפוליטיקה המצרית ולשנות את מבנה העומק שלה.
חלקים ניכרים מן האוכלוסייה, בייחוד בקרב בני הנוער, מתוסכלים מהמצב הנוכחי. רבים מפקפקים בכך שהנשיא שייבחר בסוף האביב ישנה את דפוסי הפוליטיקה והכלכלה של מצרים ומסיקים מכך שהמדינה צועדת אל עבר סדרת משברים כלכליים, ואלה יוציאו שוב את ההמונים מהבתים לרחובות. השבת הכוח לידי האליטות הוותיקות של מצרים פירושה המשך ואף הגברת המתח בין השליטים לעם. לאור זאת, סביר מאוד שהמתח המצטבר מתחת לפני השטח יפרוץ שוב ויטלטל את המדינה.
במהלך ה"אביב הערבי" הצליח הצבא לשמור על רכושו, על מעמדו ועל עוצמתו הפוליטית. למעשה הוא יצא מחוזק מהאירועים הללו, בעוד החברה האזרחית הולכת ונחלשת. הדעת נותנת שהתמרמרותם של גופי זכויות אדם ואזרחים דעתנים, המבקרים את הצבא כבר היום, תתמזג עם התסכול ההולך ופושה בקרב השכבות הנמוכות במצרים, שיתייאשו מכישלון השליטים לשפר את מצבם הכלכלי. בנקודה זו נהיה עדים להתפרצויות חדשות. שכן, כאשר האליטות – הצבא ההון והשלטון – מנותקות מן העם, המחאה שבה וחוזרת בגלים.
