העיר ההיסטורית שיבאם, דרום-מזרח תימן. צילום: רויטרס
העיר ההיסטורית שיבאם, דרום-מזרח תימן. צילום: רויטרס
Below are share buttons

הבית בתימן: הרס בתים במלחמה והקושי בשיקום

מלחמת האזרחים בתימן העמיקה מאוד מצוקת דיור קיימת, שקדמה לה מסורת ארוכה של בניה, עיצוב וחיי בית ייחודיים. הכותב התימני וסאם מוחמד כתב על הנושא – מצב הבתים בתימן כפי שהיה וכפי שהוא כעת

כבר עשור שמתנהלת בתימן מלחמת אזרחים מדממת שגבתה את חייהם של מאות אלפים, הובילה לרעב כבד ולהרס נרחב של מבנים במדינה. לאחרונה נוספו תקיפות אוויריות של ארה"ב ובריטניה על יעדים צבאיים של החות'ים בצנעא ובמקומות נוספים שזרעו אף הם הרס במדינה. תקיפות אלה העלו אצל התימנים זיכרונות מימי ההפצצות של הקואליציה הערבית בראשות סעודיה בסוף מרץ 2015. ברשתות החברתיות הזכירו צעירים תימנים את צעדי הזהירות שיש לנקוט כדי שלא להיפגע מהדף הפיצוצים, כגון פתיחת החלונות והתרחקות מהם. התימנים חוששים שמא תקיפות אלה ימשיכו ביתר שאת וכי אלפים רבים ייאלצו לעזוב את בתיהם, דבר שיחריף את משבר השיכון שתימן סובלת ממנו בלאו הכי.

הכותב התימני וסאם מוחמד הקדיש את מאמרו לדיון באדריכלות ובעיצוב הבית התימני ובמעמדו ההיסטורי והסמלי, וכיצד הפך להיות מוקד להפצצה בזמן המלחמה. תושבי תימן צברו ניסיון הישרדותי במשך מאות שנים, שבמהלכן התמודדו עם סכנות מגוונות שאיימו על חייהם, וזוהי אחת הסיבות לכך שרוב הבתים שם בנויים על פסגות ועל מדרונות ההרים הגבוהים. אולם נראה שהחוויות הללו אינן מסייעות בידיהם להתגבר על האתגרים החדשים הנובעים מהמלחמה שנמשכת כבר כמעט עשור.

בעבר נהגו התימנים לבנות את בתיהם על פסגות ההרים הגבוהים, גם מטעמים גאוגרפיים, אך בעיקר כדי לברוח ממלחמות ומפשיטות צבאיות שהתרחשו בממלכה לאורך המאות או כדי להקשות על גובי המיסים מטעם שליטים שונים להגיע אליהם. במחצית השנייה של המאה ה־20 חל שינוי, ונראה שיותר תימנים העדיפו לבנות ולהתגורר באזורים מישוריים בסמוך לנמלים. התפנית הפוליטית וכינון המשטר הרפובליקאי בשנות השישים סיימו תקופות ארוכות של עריצות וכיבוש ומילאו תפקיד מרכזי בעידוד התימנים לצאת מבידודם. פסגות ההרים התלולים הפסיקו להיות מקום אטרקטיבי למגורים בשל השטח הקשה והיעדר שירותים בסיסיים.

בעוד במדינות ערב רבות התרחשה תנופת בנייה מסיבית בעשורים האחרונים ובניינים רבי־קומות קיבלו שם עיצובים אחידים, תימן ידועה בסגנון עיצוב אדריכלי ייחודי בעריה השונות, והתימנים ממשיכים להקפיד על המורשת העיצובית שלהם

עם זאת, המלחמה האחרונה הנמשכת כבר תשע שנים, הזכירה לתימנים את חוכמת אבותיהם, שכן בתים באזורים מישוריים הפכו במלחמה ליעד לתקיפות. בתים הפכו לא רק ליעד להפצצה אלא גם להשתלטות. ההפצצות של החות'ים והעימותים בין פלגים מתחרים וכן הפצצות של מטוסי הקואליציה הסבו הרס מסיבי לתשתיות הערים. העיר חרד (حرض) למשל, הנמצאת בגבול תימן עם סעודיה, ידעה צמיחה מהירה במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20, ולאחר מכן הפכה לעיר רפאים.

השפעת המלחמה על מצב הדיור

לפי דיווחים רשמיים, גרמה המלחמה נזקים ברמות שונות בכ־41% מיחידות הדיור במדינה, ועלות השיקום שלהן מוערכת ביותר מ־6 מיליארד דולר. הבנק העולמי העריך כי עלות השיקום של כלל המבנים בתימן תגיע לכדי 25-20 מיליארד דולר. הוא ציין כי יותר משליש מהבתים, בתי הספר, בתי החולים ומתקני המים והתברואה ניזוקו או נהרסו במהלך המלחמה שפרצה בסוף מרץ 2015.

הירידה בעוצמת הלחימה בשנים האחרונות והביטחון היחסי ששרר בערים המרכזיות בתימן הביאו רבים מאלה שעזבו את בתיהם בתחילת המלחמה ופנו לפריפריה או לערים קטנות או נסעו אל מחוץ לתימן לחזור. חזרה זו יצרה מצוקת דיור שעדיין הולכת ומחריפה, במיוחד לאור העובדה שענף הבנייה כמעט שותק בשנות המלחמה. בתחילתה של כל שנה חדשה מצוקת הדיור בערי תימן נחשפת כאשר בעלי בתים מגישים תביעות בבתי המשפט נגד דיירים שוכרים במטרה לפנותם. זאת לצד תביעות הגירושין שחלקן מוגשות בשל אי־יכולת להבטיח מקום מגורים הולם לבני־הזוג.

הכותב מציין כי לבית בחברה התימנית מעמד מיוחד. בעוד במדינות ערב רבות התרחשה תנופת בנייה מסיבית בעשורים האחרונים ובניינים רבי־קומות קיבלו שם עיצובים אחידים בהתאם לצורת האדריכלות הנפוצה, תימן ידועה בסגנון עיצוב אדריכלי ייחודי בעריה השונות, והתימנים ממשיכים להקפיד על המורשת העיצובית שלהם גם בבתים המיועדים להשכרה.

מורשת אדריכלית ארוכה

כדוגמה למורשת הבנייה התימנית הכותב מביא את העיר שיבאם (شِبام) שנבנתה במאה ה־4 לספירה והייתה בירת ממלכת חצרמוות העתיקה. שיבאם היא אחת הדוגמאות הראשונות בהיסטוריה לתכנון עירוני של בנייה לגובה בדומה לגורדי השחקים של ניו יורק, ומכאן הכינוי שהוצמד לעיר "מנהטן של המדבר". הארכיטקטורה התימנית היא ייחודית והתאימה את עצמה לתנאי האקלים. שיבאם ואתרים נוספים כדוגמתה הם עדות לעושר התרבות בחלק זה של העולם, אולם המלחמות הרסו בכל פעם חלק גדול מהיסטוריה זו.

עד היום בני המעמד הגבוה בתימן מעוניינים לבנות את בתיהם בסגנון אומנותי ייחודי ותוך שימוש בסוג מיוחד של אבנים בהתאם לעיר מגוריהם. בתוך הבית חדר ההסבה (המכונה "דיוואן") מקבל דגש עיצובי מיוחד המתבטא בעיטורים, בריהוט וגם בגודל החדר. הדיוואן הוא לב הבית: שם מקבלים את פניהם של האורחים, ושם מתכנסים מכרים, בני משפחה וחברים מעת לעת לדון בנושאים ציבוריים. בפריפריה התימנית הדיוואן אצל בני המעמד החברתי הגבוה הופך למקום שבו מתדיינים ופוסקים לגבי מחלוקות בין אנשים.

עבור פקיד ממשלתי, הגודל והעיצוב של הבית הם מדד חשוב להערכת יושרו. זו הסיבה שחלק מפקידי הממשלה, גם המושחתים שבהם, מקפידים שלא יהיו בבעלותם בתים גדולים או יפים יותר מאלה שבבעלות אנשים באותה סביבה חברתית. ייתכן שזה היה השיקול של מהדי אל־משאת, ראש המועצה המדינית בצנעא, בהצהירו בריאיון פומבי בטלוויזיה כי אין בבעלותו בית וכי משפחתו גרה בדירה שכורה.

הזיידים ששלטו בחלקים מתימן במאות ה־9 וה־10 לספירה, נהגו להרוס את בתיהם של המתנגדים לשלטונם לאחר שהכריזו עליהם מלחמה, לעקור אותם מבתיהם ולבזוז את רכושם

במקביל לכך, בקרב השכבות הנמוכות יותר התפתחה מצוקת דיור במשך העשורים שקדמו למלחמת האזרחים, ופרויקטים של דיור ציבורי נותרו מצומצמים מאוד. הללו התבססו בעיקר על חלוקה מחדש של בתי המגורים שהותיר הכיבוש הבריטי מאחוריו בעדן בהתאם למדיניות המשטר הסוציאליסטי ששלט בדרום. נוסף על כך, הוקמו כמה שכונות מגורים חדשות שבמימונן השתתפו מדינות שביקשו להשקיע בתימן.

בצפון המדינה היה הדיור הציבורי מוגבל יותר. האיחוד מחדש של שני חלקי תימן, שהתרחש בשנת 1990, הוביל למיזוג שתי המערכות הכלכליות ולסיום מערכת הרווחה החברתית. פרויקטים של שכונות מגורים נשענו בעיקר על השקעות של המגזר הפרטי, אך היקף הפרויקטים נותר מוגבל מאוד ומחירי הדירות בהם היו גבוהים ומעבר ליכולתם של בני מעמד הביניים.

בתקופת שלטונו של עלי סאלח התפתחה אופנה של בניית וילות בגבעות הגבוהות שמסביב לערים. רוב הווילות הללו היו בבעלות של פקידי ממשל או של סוחרים שעושרם גדל בצל השלטון של סאלח. בחירת המקומות הגבוהים לבנייה אין פירושה שאיפה לחיות בבידוד מהקהילה, אלא היא ביטוי לרצון להתפאר. הבית הממוקם במקום גבוה נראה בבירור, וכל תושבי העיר יכולים להתרשם מעושרו של בעליו. במשך שנים רבות וילות וג'יפים היו חלק מהתמריצים שנועדו לפתות אנשים לעבוד תחת השלטון של סאלח, אבל רוב הבתים הללו הפכו היום לבני ערובה תחת שלטונם של החות'ים.

הם משמשים בידיהם כלי לאיום על בעליהם שלא יגלו התנגדות לשלטונם. בשנים האחרונות אף החלו החות'ים לנקוט הליכים משפטיים בהקשר זה. בתים ורכוש של מתנגדים מועברים לניהולו של אפוטרופוס באשמה שבעליהם הם בוגדים.

הנזק הרב והיעדר ההתמודדות איתו

בטרם התערבותה של הקואליציה הערבית בראשות סעודיה ולפני שהמלחמה הגיעה לערים המרכזיות, אימצו לעצמם החות'ים את פיצוץ בתי מתנגדיהם כאסטרטגיה מלחמתית, מדיניות שעדיין נמשכת כיום. האסטרטגיה של החות'ים לפוצץ את הבתים של מתנגדיהם נעוצה ברצון לנקום ביריביהם ולהטיל אימה על הקהילה שמסביב. יש הרואים במדיניות זו המשך לתרבות עתיקה יותר אשר ירשו מאבותיהם הזיידים ששלטו בחלקים מתימן במאות ה־9 וה־10 לספירה, ונהגו להרוס את בתיהם של המתנגדים לשלטונם לאחר שהכריזו עליהם מלחמה, לעקור אותם מבתיהם ולבזוז את רכושם.

המדיניות של פגיעה מכוונת בבתים וברכוש אינה מנת חלקם של החות'ים בלבד. בשנים שלאחר המלחמה של קיץ 1994, חילק מחדש משטרו של עלי סאלח, המנצח במלחמה, את הקרקעות ואת הרכוש הציבורי לחסידיו. הוא שם את ידו על בתיהם של מנהיגי המדינה ושל פקידים בדרום המובס. מדיניות זו נשארה בעיני הקורבנות במשך שנים "עלבון והשפלה מתמשכים", והפכה לאחת מסיסמאות ההתנגדות והמחאה נגד משטר סאלח.

כיום כמעט שאין עדיין בתימן פרויקטים לשיכון אנשים שאיבדו את בתיהם בזמן המלחמה. עד היום אין מפלגה פוליטית בתימן שאימצה תוכנית ברורה לגבי מדיניות השיכון. רק טיוטת החוקה כוללת סעיף יחיד (61) שנאמר בו: "המדינה תקבע מדיניות שיכון לאומית כוללת, לרבות הרחבת תחום ההשקעות בנדל"ן, עידוד פרויקטים של שיכון שיתופי ושיתוף המגזר הפרטי והבנקאי באופן שיאפשר לאנשים בעלי הכנסה מוגבלת לרכוש דירה במחיר נאות".

טיוטה זו, שהייתה אמורה לשמש תוכנית עבודה לעתיד, הפכה לחלק מהעבר ואינה נלקחת ברצינות. כל הכוחות המובילים בסצנה התימנית מנסים להדחיק אותה משום שהיא תוצר של הדיאלוג הלאומי שהתקיים בעקבות המהפכה העממית בשנת 2011. למעשה, רבים מהבתים שנבנו בעבר נבזזו ונעשו ניסיונות להשתלט על חלקם. בעיר הבירה צנעא תועדו ניסיונות השתלטות על כמה בניינים ומגרשי בנייה ריקים בעיר המגורים סואן ועל בתי המגורים של קצינים ושל חיילי המשמר הרפובליקאי. כך גם לגבי בניינים בבעלות ההקדשים.

אי לכך, עתיד השיכון בתימן נראה עגום ומשבר הדיור צפוי להיות במוקד העניינים בתום המלחמה. בכל מקרה אין עוררין על כך שבמלחמה הנוכחית איבדו התימנים את תחושת הביטחון והחום שבית מקנה לדייריו, וששיקום המדינה נראה רחוק מתמיד.

כבר עשור שמתנהלת בתימן מלחמת אזרחים מדממת שגבתה את חייהם של מאות אלפים, הובילה לרעב כבד ולהרס נרחב של מבנים במדינה. לאחרונה נוספו תקיפות אוויריות של ארה"ב ובריטניה על יעדים צבאיים של החות'ים בצנעא ובמקומות נוספים שזרעו אף הם הרס במדינה. תקיפות אלה העלו אצל התימנים זיכרונות מימי ההפצצות של הקואליציה הערבית בראשות סעודיה בסוף מרץ 2015. ברשתות החברתיות הזכירו צעירים תימנים את צעדי הזהירות שיש לנקוט כדי שלא להיפגע מהדף הפיצוצים, כגון פתיחת החלונות והתרחקות מהם. התימנים חוששים שמא תקיפות אלה ימשיכו ביתר שאת וכי אלפים רבים ייאלצו לעזוב את בתיהם, דבר שיחריף את משבר השיכון שתימן סובלת ממנו בלאו הכי.

הכותב התימני וסאם מוחמד הקדיש את מאמרו לדיון באדריכלות ובעיצוב הבית התימני ובמעמדו ההיסטורי והסמלי, וכיצד הפך להיות מוקד להפצצה בזמן המלחמה. תושבי תימן צברו ניסיון הישרדותי במשך מאות שנים, שבמהלכן התמודדו עם סכנות מגוונות שאיימו על חייהם, וזוהי אחת הסיבות לכך שרוב הבתים שם בנויים על פסגות ועל מדרונות ההרים הגבוהים. אולם נראה שהחוויות הללו אינן מסייעות בידיהם להתגבר על האתגרים החדשים הנובעים מהמלחמה שנמשכת כבר כמעט עשור.

בעבר נהגו התימנים לבנות את בתיהם על פסגות ההרים הגבוהים, גם מטעמים גאוגרפיים, אך בעיקר כדי לברוח ממלחמות ומפשיטות צבאיות שהתרחשו בממלכה לאורך המאות או כדי להקשות על גובי המיסים מטעם שליטים שונים להגיע אליהם. במחצית השנייה של המאה ה־20 חל שינוי, ונראה שיותר תימנים העדיפו לבנות ולהתגורר באזורים מישוריים בסמוך לנמלים. התפנית הפוליטית וכינון המשטר הרפובליקאי בשנות השישים סיימו תקופות ארוכות של עריצות וכיבוש ומילאו תפקיד מרכזי בעידוד התימנים לצאת מבידודם. פסגות ההרים התלולים הפסיקו להיות מקום אטרקטיבי למגורים בשל השטח הקשה והיעדר שירותים בסיסיים.

בעוד במדינות ערב רבות התרחשה תנופת בנייה מסיבית בעשורים האחרונים ובניינים רבי־קומות קיבלו שם עיצובים אחידים, תימן ידועה בסגנון עיצוב אדריכלי ייחודי בעריה השונות, והתימנים ממשיכים להקפיד על המורשת העיצובית שלהם

עם זאת, המלחמה האחרונה הנמשכת כבר תשע שנים, הזכירה לתימנים את חוכמת אבותיהם, שכן בתים באזורים מישוריים הפכו במלחמה ליעד לתקיפות. בתים הפכו לא רק ליעד להפצצה אלא גם להשתלטות. ההפצצות של החות'ים והעימותים בין פלגים מתחרים וכן הפצצות של מטוסי הקואליציה הסבו הרס מסיבי לתשתיות הערים. העיר חרד (حرض) למשל, הנמצאת בגבול תימן עם סעודיה, ידעה צמיחה מהירה במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20, ולאחר מכן הפכה לעיר רפאים.

השפעת המלחמה על מצב הדיור

לפי דיווחים רשמיים, גרמה המלחמה נזקים ברמות שונות בכ־41% מיחידות הדיור במדינה, ועלות השיקום שלהן מוערכת ביותר מ־6 מיליארד דולר. הבנק העולמי העריך כי עלות השיקום של כלל המבנים בתימן תגיע לכדי 25-20 מיליארד דולר. הוא ציין כי יותר משליש מהבתים, בתי הספר, בתי החולים ומתקני המים והתברואה ניזוקו או נהרסו במהלך המלחמה שפרצה בסוף מרץ 2015.

הירידה בעוצמת הלחימה בשנים האחרונות והביטחון היחסי ששרר בערים המרכזיות בתימן הביאו רבים מאלה שעזבו את בתיהם בתחילת המלחמה ופנו לפריפריה או לערים קטנות או נסעו אל מחוץ לתימן לחזור. חזרה זו יצרה מצוקת דיור שעדיין הולכת ומחריפה, במיוחד לאור העובדה שענף הבנייה כמעט שותק בשנות המלחמה. בתחילתה של כל שנה חדשה מצוקת הדיור בערי תימן נחשפת כאשר בעלי בתים מגישים תביעות בבתי המשפט נגד דיירים שוכרים במטרה לפנותם. זאת לצד תביעות הגירושין שחלקן מוגשות בשל אי־יכולת להבטיח מקום מגורים הולם לבני־הזוג.

הכותב מציין כי לבית בחברה התימנית מעמד מיוחד. בעוד במדינות ערב רבות התרחשה תנופת בנייה מסיבית בעשורים האחרונים ובניינים רבי־קומות קיבלו שם עיצובים אחידים בהתאם לצורת האדריכלות הנפוצה, תימן ידועה בסגנון עיצוב אדריכלי ייחודי בעריה השונות, והתימנים ממשיכים להקפיד על המורשת העיצובית שלהם גם בבתים המיועדים להשכרה.

מורשת אדריכלית ארוכה

כדוגמה למורשת הבנייה התימנית הכותב מביא את העיר שיבאם (شِبام) שנבנתה במאה ה־4 לספירה והייתה בירת ממלכת חצרמוות העתיקה. שיבאם היא אחת הדוגמאות הראשונות בהיסטוריה לתכנון עירוני של בנייה לגובה בדומה לגורדי השחקים של ניו יורק, ומכאן הכינוי שהוצמד לעיר "מנהטן של המדבר". הארכיטקטורה התימנית היא ייחודית והתאימה את עצמה לתנאי האקלים. שיבאם ואתרים נוספים כדוגמתה הם עדות לעושר התרבות בחלק זה של העולם, אולם המלחמות הרסו בכל פעם חלק גדול מהיסטוריה זו.

עד היום בני המעמד הגבוה בתימן מעוניינים לבנות את בתיהם בסגנון אומנותי ייחודי ותוך שימוש בסוג מיוחד של אבנים בהתאם לעיר מגוריהם. בתוך הבית חדר ההסבה (המכונה "דיוואן") מקבל דגש עיצובי מיוחד המתבטא בעיטורים, בריהוט וגם בגודל החדר. הדיוואן הוא לב הבית: שם מקבלים את פניהם של האורחים, ושם מתכנסים מכרים, בני משפחה וחברים מעת לעת לדון בנושאים ציבוריים. בפריפריה התימנית הדיוואן אצל בני המעמד החברתי הגבוה הופך למקום שבו מתדיינים ופוסקים לגבי מחלוקות בין אנשים.

עבור פקיד ממשלתי, הגודל והעיצוב של הבית הם מדד חשוב להערכת יושרו. זו הסיבה שחלק מפקידי הממשלה, גם המושחתים שבהם, מקפידים שלא יהיו בבעלותם בתים גדולים או יפים יותר מאלה שבבעלות אנשים באותה סביבה חברתית. ייתכן שזה היה השיקול של מהדי אל־משאת, ראש המועצה המדינית בצנעא, בהצהירו בריאיון פומבי בטלוויזיה כי אין בבעלותו בית וכי משפחתו גרה בדירה שכורה.

הזיידים ששלטו בחלקים מתימן במאות ה־9 וה־10 לספירה, נהגו להרוס את בתיהם של המתנגדים לשלטונם לאחר שהכריזו עליהם מלחמה, לעקור אותם מבתיהם ולבזוז את רכושם

במקביל לכך, בקרב השכבות הנמוכות יותר התפתחה מצוקת דיור במשך העשורים שקדמו למלחמת האזרחים, ופרויקטים של דיור ציבורי נותרו מצומצמים מאוד. הללו התבססו בעיקר על חלוקה מחדש של בתי המגורים שהותיר הכיבוש הבריטי מאחוריו בעדן בהתאם למדיניות המשטר הסוציאליסטי ששלט בדרום. נוסף על כך, הוקמו כמה שכונות מגורים חדשות שבמימונן השתתפו מדינות שביקשו להשקיע בתימן.

בצפון המדינה היה הדיור הציבורי מוגבל יותר. האיחוד מחדש של שני חלקי תימן, שהתרחש בשנת 1990, הוביל למיזוג שתי המערכות הכלכליות ולסיום מערכת הרווחה החברתית. פרויקטים של שכונות מגורים נשענו בעיקר על השקעות של המגזר הפרטי, אך היקף הפרויקטים נותר מוגבל מאוד ומחירי הדירות בהם היו גבוהים ומעבר ליכולתם של בני מעמד הביניים.

בתקופת שלטונו של עלי סאלח התפתחה אופנה של בניית וילות בגבעות הגבוהות שמסביב לערים. רוב הווילות הללו היו בבעלות של פקידי ממשל או של סוחרים שעושרם גדל בצל השלטון של סאלח. בחירת המקומות הגבוהים לבנייה אין פירושה שאיפה לחיות בבידוד מהקהילה, אלא היא ביטוי לרצון להתפאר. הבית הממוקם במקום גבוה נראה בבירור, וכל תושבי העיר יכולים להתרשם מעושרו של בעליו. במשך שנים רבות וילות וג'יפים היו חלק מהתמריצים שנועדו לפתות אנשים לעבוד תחת השלטון של סאלח, אבל רוב הבתים הללו הפכו היום לבני ערובה תחת שלטונם של החות'ים.

הם משמשים בידיהם כלי לאיום על בעליהם שלא יגלו התנגדות לשלטונם. בשנים האחרונות אף החלו החות'ים לנקוט הליכים משפטיים בהקשר זה. בתים ורכוש של מתנגדים מועברים לניהולו של אפוטרופוס באשמה שבעליהם הם בוגדים.

הנזק הרב והיעדר ההתמודדות איתו

בטרם התערבותה של הקואליציה הערבית בראשות סעודיה ולפני שהמלחמה הגיעה לערים המרכזיות, אימצו לעצמם החות'ים את פיצוץ בתי מתנגדיהם כאסטרטגיה מלחמתית, מדיניות שעדיין נמשכת כיום. האסטרטגיה של החות'ים לפוצץ את הבתים של מתנגדיהם נעוצה ברצון לנקום ביריביהם ולהטיל אימה על הקהילה שמסביב. יש הרואים במדיניות זו המשך לתרבות עתיקה יותר אשר ירשו מאבותיהם הזיידים ששלטו בחלקים מתימן במאות ה־9 וה־10 לספירה, ונהגו להרוס את בתיהם של המתנגדים לשלטונם לאחר שהכריזו עליהם מלחמה, לעקור אותם מבתיהם ולבזוז את רכושם.

המדיניות של פגיעה מכוונת בבתים וברכוש אינה מנת חלקם של החות'ים בלבד. בשנים שלאחר המלחמה של קיץ 1994, חילק מחדש משטרו של עלי סאלח, המנצח במלחמה, את הקרקעות ואת הרכוש הציבורי לחסידיו. הוא שם את ידו על בתיהם של מנהיגי המדינה ושל פקידים בדרום המובס. מדיניות זו נשארה בעיני הקורבנות במשך שנים "עלבון והשפלה מתמשכים", והפכה לאחת מסיסמאות ההתנגדות והמחאה נגד משטר סאלח.

כיום כמעט שאין עדיין בתימן פרויקטים לשיכון אנשים שאיבדו את בתיהם בזמן המלחמה. עד היום אין מפלגה פוליטית בתימן שאימצה תוכנית ברורה לגבי מדיניות השיכון. רק טיוטת החוקה כוללת סעיף יחיד (61) שנאמר בו: "המדינה תקבע מדיניות שיכון לאומית כוללת, לרבות הרחבת תחום ההשקעות בנדל"ן, עידוד פרויקטים של שיכון שיתופי ושיתוף המגזר הפרטי והבנקאי באופן שיאפשר לאנשים בעלי הכנסה מוגבלת לרכוש דירה במחיר נאות".

טיוטה זו, שהייתה אמורה לשמש תוכנית עבודה לעתיד, הפכה לחלק מהעבר ואינה נלקחת ברצינות. כל הכוחות המובילים בסצנה התימנית מנסים להדחיק אותה משום שהיא תוצר של הדיאלוג הלאומי שהתקיים בעקבות המהפכה העממית בשנת 2011. למעשה, רבים מהבתים שנבנו בעבר נבזזו ונעשו ניסיונות להשתלט על חלקם. בעיר הבירה צנעא תועדו ניסיונות השתלטות על כמה בניינים ומגרשי בנייה ריקים בעיר המגורים סואן ועל בתי המגורים של קצינים ושל חיילי המשמר הרפובליקאי. כך גם לגבי בניינים בבעלות ההקדשים.

אי לכך, עתיד השיכון בתימן נראה עגום ומשבר הדיור צפוי להיות במוקד העניינים בתום המלחמה. בכל מקרה אין עוררין על כך שבמלחמה הנוכחית איבדו התימנים את תחושת הביטחון והחום שבית מקנה לדייריו, וששיקום המדינה נראה רחוק מתמיד.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה