אפריקה ובית הדין בהאג: שיתוף פעולה ומחאה
ילדה בקניה (צילום: David Mark)
Below are share buttons

אפריקה ובית הדין בהאג: שיתוף פעולה ומחאה

בשנים האחרונות מבקרים מנהיגים ביבשת אפריקה את מה שהם רואים כמדיניות מפלה נגדם מצד בית הדין הבינלאומי בהאג. מדינות שונות ביבשת מאתגרות בהדרגה את הלגיטימיות של בית הדין ופועלות לפרוש ממנו

בשנות התשעים של המאה העשרים, בעקבות הקמת בתי דין בין-לאומיים אד-הוק לשיפוט פשעים שביצעו משטרים במלחמות יוגוסלביה וברצח העם ברואנדה, התגבשו התנאים בזירה הבין-לאומית להקמתו של בית דין פלילי בין-לאומי קבוע. בשנת 1998 נחתמה "אמנת רומא", בה מוגדרות סמכויותיו של בית דין כזה, שהוקם בהמשך, בשנת 2002. על פי האמנה, בסמכותו של בית הדין להעמיד לדין בני אדם, לרבות מנהיגי מדינות, האחראים לביצוע פשעים חמורים, ביניהם רצח עם, פשעים נגד האנושות, ופשעי מלחמה.

מתוך 124 המדינות החתומות על אמנת רומא, 34 הן אפריקניות. עם זאת, עשרות מדינות ברחבי העולם, כולל באפריקה, אינן חברות באמנה. מאז החל בית הדין הפלילי הבין-לאומי לפעול ועד ינואר 2016, כל המקרים תחת חקירתו וכתבי האישום שהוגשו במסגרתו היו מאפריקה, חרף הצהרת כוונות לחקור מקרים רבים נוספים, שחלקם התרחשו מחוץ ליבשת. על רקע זה, ובשל חקירות שהתנהלו ומתנהלות נגד ראשי מדינות אפריקאים, מזה שנים מביעים אנשי הנהגה רבים באפריקה חוסר שביעות רצון מפעילותו של בית הדין הפלילי הבין-לאומי.

פעמים רבות, הביקורת כלפי בית הדין או כלפי שיתוף הפעולה עמו משמשת ככלי פוליטי ודיפלומטי בידי שליטים. מצד אחד, המוסד הבין-לאומי משרת ממשלות שונות במאבקן בתנועות מורדים ובאופוזיציה פוליטית. אוגנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומאלי הן דוגמאות למדינות שממשלותיהן הזמינו חקירות פליליות וקידמו אותן מתוך שיקולים ביטחוניים ופוליטיים פנימיים. מצד שני, הביקורת כלפי בית הדין מאפשרת למנהיגים אפריקאים לגבות את הקולגות שלהם במדינות אחרות, וכך לבסס את מעמדם בפוליטיקה האזורית או לנסות ולהציל את עורם-שלהם ביום מן הימים.

דוגמה למשחק כפול מסוג זה מספק נשיא אוגנדה, יוורי מוסבני. באוקטובר 2014 הוא ביקר קשות את בית הדין על רקע זימונו למשפט של נשיא קניה השכנה, וקרא למדינות אפריקניות לבחון מחדש את קשריהן עם המוסד המשוחד נגדם, לדבריו. שלושה חודשים לאחר מכן, עם זאת, הוא ברך על ההליכים המשפטיים בהם פתח בית הדין בהאג נגד בכיר בארגון המורדים "צבא ההתנגדות של האל", שנעצר והוסגר לידי בית הדין, והצהיר על שיתוף פעולה עמו. החקירה נגד הארגון, שידוע בשימוש בילדים-חיילים, הוזמנה על ידי ממשלת אוגנדה בשנת 2003.

באוקטובר 2016 הכריזו נשיאי המדינות דרום אפריקה, גמביה ובורונדי על כוונתם לפרוש מבית הדין הפלילי הבין-לאומי, ובקניה הנושא נמצא בדיונים. מדובר במדינות שפעילותו של בית הדין הופנתה נגדן בשלב כזה או אחר. כך, בשנת 2010 הוגשו כתבי אישום נגד שורה של בכירים בממשלת קניה בחשד שלקחו חלק בהובלת האלימות הקשה לאחר הבחירות בסוף 2007 – ביניהם סגן ראש הממשלה דאז, אוהורו קנייתה, ושר החינוך ויליאם רוטו. בשנת 2013 נבחרו קנייתה לנשיא קניה ורוטו לסגנו, בזמן שהתנהלו נגדם הליכים משפטיים. בשנים 2016-2015 נסוג בית הדין מהאישומים עקב חוסר ראיות, והאשים את ממשלת קניה בשיבוש החקירה.

דרום אפריקה הסתכסכה עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי בשנת 2015, על רקע הביקור המתוקשר של נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, בוועידת האיחוד האפריקני שהתקיימה במדינה. למרות שסודאן אינה חברה באמנת רומא הוציא בית הדין צווי מעצר נגד אל-בשיר ובכירים נוספים בגין מעורבות ברצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שבוצעו בחבל דארפור. בזמן שאל-בשיר שהה בדרום אפריקה הורה בית הדין המקומי על מעצרו, אולם אל-בשיר הצליח לצאת מהמדינה בחסות הממשלה, שספגה על כך ביקורת. הדבר גם גרם למבוכה לבית הדין בהאג, שממילא סופג ביקורת רבה על אי-יעילותו, בין היתר בשל כישלונו המתמשך לעצור את אל-בשיר.

כך, גם בורונדי היא אחת המדינות שבית הדין הפלילי הבין-לאומי מבקש לחקור פשעים בתחומן, בגין האלימות הפוליטית שמפעילה המדינה מאז אפריל 2015. לבסוף, יחיא ג'אמע השנוי במחלוקת, בתקופת כהונתו כנשיא גמביה (בדצמבר האחרון הובס בבחירות דרמטיות), הודיע על פרישה מאמנת רומא. ג׳אמע הוא מבקר קבוע של מדינות ומוסדות מערביים ובין-לאומיים הלוקים, לדבריו, בצביעות כלפי יבשת אפריקה. עם זאת, הנשיא הנכנס, אדמה בארו, הצהיר לאחרונה כי גמביה תחזור בה מההחלטה.

סוגיית הפרישה מבית הדין הפלילי הבין-לאומי עלתה בוועידות האיחוד האפריקני במהלך שנת 2016, ולאחרונה גם בוועידת מזכירות האיחוד, שהתכנסה באדיס אבבה ב-30 בינואר 2017. מוועידה זו יצאה הידיעה לפיה מנהיגי המדינות הסכימו "באופן שאינו מחייב" על  אסטרטגיה, הכוללת פרישה קולקטיבית של מדינות האיחוד מבית הדין. אף על פי כן, ניכר כי אין תמימות דעים בנושא בקרב מדינות האיחוד. בשבועות שחלפו מאז פרסום הצהרת הוועידה ביקרו מדינות אפריקניות שונות, דוגמת ניגריה, את כוונתן של מדינות אחרות לפרוש מבית הדין ואת האופן בו פורסמה הידיעה. נציגי מדינות התומכות לפי שעה בבית הדין טוענים כי כשם שכל מדינה בחרה באופן פרטני לחתום על אמנת רומא, כך תתבצע גם הפרישה ממנה.

ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים וארגוני חברה אזרחית רבים ברחבי אפריקה ביקרו אף הם את המהלכים. חבר בארגון הפועל למען זכויות אדם בסודאן טען כי מדובר ב"סטירת לחי לקורבנות לפשעים בינלאומיים ברחבי אפריקה". במיוחד בדרום אפריקה התמקדו מבקרים בכך שההחלטה לא עברה את אישור הפרלמנט, והדגישו כי היא "מבזה את מורשתו של נלסון מנדלה". הטענה המרכזית של ארגונים רבים היא כי למרות שעבודת בית הדין הפלילי הבין-לאומי, כמו גם יחסו כלפי יבשת אפריקה, טעונים שיפור, אין בכך כדי לבטל את חשיבותו כליל.

עריכה: ד"ר לילך אסף

בשנות התשעים של המאה העשרים, בעקבות הקמת בתי דין בין-לאומיים אד-הוק לשיפוט פשעים שביצעו משטרים במלחמות יוגוסלביה וברצח העם ברואנדה, התגבשו התנאים בזירה הבין-לאומית להקמתו של בית דין פלילי בין-לאומי קבוע. בשנת 1998 נחתמה "אמנת רומא", בה מוגדרות סמכויותיו של בית דין כזה, שהוקם בהמשך, בשנת 2002. על פי האמנה, בסמכותו של בית הדין להעמיד לדין בני אדם, לרבות מנהיגי מדינות, האחראים לביצוע פשעים חמורים, ביניהם רצח עם, פשעים נגד האנושות, ופשעי מלחמה.

מתוך 124 המדינות החתומות על אמנת רומא, 34 הן אפריקניות. עם זאת, עשרות מדינות ברחבי העולם, כולל באפריקה, אינן חברות באמנה. מאז החל בית הדין הפלילי הבין-לאומי לפעול ועד ינואר 2016, כל המקרים תחת חקירתו וכתבי האישום שהוגשו במסגרתו היו מאפריקה, חרף הצהרת כוונות לחקור מקרים רבים נוספים, שחלקם התרחשו מחוץ ליבשת. על רקע זה, ובשל חקירות שהתנהלו ומתנהלות נגד ראשי מדינות אפריקאים, מזה שנים מביעים אנשי הנהגה רבים באפריקה חוסר שביעות רצון מפעילותו של בית הדין הפלילי הבין-לאומי.

פעמים רבות, הביקורת כלפי בית הדין או כלפי שיתוף הפעולה עמו משמשת ככלי פוליטי ודיפלומטי בידי שליטים. מצד אחד, המוסד הבין-לאומי משרת ממשלות שונות במאבקן בתנועות מורדים ובאופוזיציה פוליטית. אוגנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומאלי הן דוגמאות למדינות שממשלותיהן הזמינו חקירות פליליות וקידמו אותן מתוך שיקולים ביטחוניים ופוליטיים פנימיים. מצד שני, הביקורת כלפי בית הדין מאפשרת למנהיגים אפריקאים לגבות את הקולגות שלהם במדינות אחרות, וכך לבסס את מעמדם בפוליטיקה האזורית או לנסות ולהציל את עורם-שלהם ביום מן הימים.

דוגמה למשחק כפול מסוג זה מספק נשיא אוגנדה, יוורי מוסבני. באוקטובר 2014 הוא ביקר קשות את בית הדין על רקע זימונו למשפט של נשיא קניה השכנה, וקרא למדינות אפריקניות לבחון מחדש את קשריהן עם המוסד המשוחד נגדם, לדבריו. שלושה חודשים לאחר מכן, עם זאת, הוא ברך על ההליכים המשפטיים בהם פתח בית הדין בהאג נגד בכיר בארגון המורדים "צבא ההתנגדות של האל", שנעצר והוסגר לידי בית הדין, והצהיר על שיתוף פעולה עמו. החקירה נגד הארגון, שידוע בשימוש בילדים-חיילים, הוזמנה על ידי ממשלת אוגנדה בשנת 2003.

באוקטובר 2016 הכריזו נשיאי המדינות דרום אפריקה, גמביה ובורונדי על כוונתם לפרוש מבית הדין הפלילי הבין-לאומי, ובקניה הנושא נמצא בדיונים. מדובר במדינות שפעילותו של בית הדין הופנתה נגדן בשלב כזה או אחר. כך, בשנת 2010 הוגשו כתבי אישום נגד שורה של בכירים בממשלת קניה בחשד שלקחו חלק בהובלת האלימות הקשה לאחר הבחירות בסוף 2007 – ביניהם סגן ראש הממשלה דאז, אוהורו קנייתה, ושר החינוך ויליאם רוטו. בשנת 2013 נבחרו קנייתה לנשיא קניה ורוטו לסגנו, בזמן שהתנהלו נגדם הליכים משפטיים. בשנים 2016-2015 נסוג בית הדין מהאישומים עקב חוסר ראיות, והאשים את ממשלת קניה בשיבוש החקירה.

דרום אפריקה הסתכסכה עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי בשנת 2015, על רקע הביקור המתוקשר של נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, בוועידת האיחוד האפריקני שהתקיימה במדינה. למרות שסודאן אינה חברה באמנת רומא הוציא בית הדין צווי מעצר נגד אל-בשיר ובכירים נוספים בגין מעורבות ברצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שבוצעו בחבל דארפור. בזמן שאל-בשיר שהה בדרום אפריקה הורה בית הדין המקומי על מעצרו, אולם אל-בשיר הצליח לצאת מהמדינה בחסות הממשלה, שספגה על כך ביקורת. הדבר גם גרם למבוכה לבית הדין בהאג, שממילא סופג ביקורת רבה על אי-יעילותו, בין היתר בשל כישלונו המתמשך לעצור את אל-בשיר.

כך, גם בורונדי היא אחת המדינות שבית הדין הפלילי הבין-לאומי מבקש לחקור פשעים בתחומן, בגין האלימות הפוליטית שמפעילה המדינה מאז אפריל 2015. לבסוף, יחיא ג'אמע השנוי במחלוקת, בתקופת כהונתו כנשיא גמביה (בדצמבר האחרון הובס בבחירות דרמטיות), הודיע על פרישה מאמנת רומא. ג׳אמע הוא מבקר קבוע של מדינות ומוסדות מערביים ובין-לאומיים הלוקים, לדבריו, בצביעות כלפי יבשת אפריקה. עם זאת, הנשיא הנכנס, אדמה בארו, הצהיר לאחרונה כי גמביה תחזור בה מההחלטה.

סוגיית הפרישה מבית הדין הפלילי הבין-לאומי עלתה בוועידות האיחוד האפריקני במהלך שנת 2016, ולאחרונה גם בוועידת מזכירות האיחוד, שהתכנסה באדיס אבבה ב-30 בינואר 2017. מוועידה זו יצאה הידיעה לפיה מנהיגי המדינות הסכימו "באופן שאינו מחייב" על  אסטרטגיה, הכוללת פרישה קולקטיבית של מדינות האיחוד מבית הדין. אף על פי כן, ניכר כי אין תמימות דעים בנושא בקרב מדינות האיחוד. בשבועות שחלפו מאז פרסום הצהרת הוועידה ביקרו מדינות אפריקניות שונות, דוגמת ניגריה, את כוונתן של מדינות אחרות לפרוש מבית הדין ואת האופן בו פורסמה הידיעה. נציגי מדינות התומכות לפי שעה בבית הדין טוענים כי כשם שכל מדינה בחרה באופן פרטני לחתום על אמנת רומא, כך תתבצע גם הפרישה ממנה.

ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים וארגוני חברה אזרחית רבים ברחבי אפריקה ביקרו אף הם את המהלכים. חבר בארגון הפועל למען זכויות אדם בסודאן טען כי מדובר ב"סטירת לחי לקורבנות לפשעים בינלאומיים ברחבי אפריקה". במיוחד בדרום אפריקה התמקדו מבקרים בכך שההחלטה לא עברה את אישור הפרלמנט, והדגישו כי היא "מבזה את מורשתו של נלסון מנדלה". הטענה המרכזית של ארגונים רבים היא כי למרות שעבודת בית הדין הפלילי הבין-לאומי, כמו גם יחסו כלפי יבשת אפריקה, טעונים שיפור, אין בכך כדי לבטל את חשיבותו כליל.

עריכה: ד"ר לילך אסף

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה