אם לא יקרה דבר מה בלתי צפוי, היום יבחרו 128 חברי הפרלמנט הלבנוני את הגנרל מישל עון לנשיא, לאחר כשנתיים וחצי שבהן מתפקדת המדינה ללא מוסד הנשיאות. הדבר יתאפשר לאחר שמחנה ה-14 במרס, המאגד כל הכוחות שהביאו ליציאת הסורים מלבנון לאחר רצח ראש הממשלה רפיק אל-חרירי (המוסלמים הסונים, הדרוזים וחלק מהנוצרים), החליט לתמוך במועמדותו של הגנרל הנוצרי בן ה-81.
לבנון, מדינה קטנה אך חשובה, נדחקה בשנים האחרונות לקרן זווית בצל האביב הערבי והמלחמה העקובה מדם בסוריה, שכנתה שהתעקשה להיות גם פטרוניתה. בימים האחרונים מסתמן כי סעד אל-חרירי, בנו של רפיק, הסכים לבחירתו של עון, יריבו מזה עשור, לנשיאות, בתמורה לבחירתו שלו לראשות הממשלה.
עון הוצע לתפקיד על ידי מפלגתו הנוצרית, "הזרם החופשי", וזכה בתמיכת בעלי בריתו מחזבאללה ותנועת אמל השיעית. עון צפוי לזכות ברוב גדול יחסית בהתחשב בעובדה שיריבו ד"ר סמיר ג'עג'ע, יו"ר מפלגת ה"כוחות הלבנוניים" הנוצרית, הגיע להבנות עם עון שסללו את הדרך לתמיכתו בגנרל. גם מנהיג הדרוזים בלבנון הודיע כי סיעתו תתמוך בעון. יחד עם 20 נציגיו של סעד אלחרירי בפרלמנט מובטחים לעון 70—90 קולות בסיבוב הראשון להצבעה, מה שיזכה אותו באופן מיידי בתפקיד.
אלא שבלבנון למודת המשברים וההפתעות של הרגע האחרון לא ממהרים לברך על המוגמר. משקיפים יודעי דבר חושדים כי הסכמתו של חרירי לבחירת עון הנוצרי מהווה נקמה ביריבים השיעים המואשמים ברצח אביו, אולם מפרשים את סירובו של וליד ג'ונבלאט הדרוזי לתמוך בעון, ואת קיומם של "מורדים" בסיעתו של חרירי (הנוטרים לעון על סגנונו הבוטה ועל שנות הברית בינו לבין חזבאללה וסוריה), כהוכחה לכך שבחירתו של עון אינה ודאית. אחרים צופים כי נביה ברי השיעי, יו"ר הפרלמנט, ינסה להכשיל את המהלך או להתנות תנאים ביחס להרכב הממשלה. המורדים השונים יכולים להימנע מהצבעה או להצביע למתחרה סלימאן פרנג'יה, נוצרי-מרוני גם הוא, המקובל על מחנהו של חרירי הבן.
יש הטוענים כי המלחמות האזוריות הנמשכות משליכות על המצב הפוליטי בלבנון, ומזכירים כי מאז סיום מלחמת האזרחים ו"הסכם טאיף" הפכה לבנון ביתר שאת לזירת התגוששות בין הכוחות האזוריים, ביניהם ישראל. לפי טענה זו, השחקנים האזוריים ימנעו את סיום משבר הנשיאות בלבנון עד שתתבהר התמונה האזורית. חזבאללה, למשל, עלול להשהות את ההכרעה הפוליטית בלבנון עד תום המלחמה בסוריה ובעיראק, שם מעורבים הארגון עצמו ופטרונו האיראני. הפסימים אף מאמינים כי איראן תפצה את עצמה בלבנון כפרס ניחומים על אבדן שליטתה האפשרי בסוריה.
אם השחקנים בזירה הלבנונית לא ירצו לשחק ללא פטרוניהם – איראן, סוריה, ערב הסעודית וצרפת – העסוקים בהתמקמות מחדש במרחב המתהווה, לבנון תהיה חלק מהכלים השלובים בסוריה, עיראק, תימן והמפרץ, שבהם המים חייבים להתיישר בגובה דומה. בינתיים ימשיכו הלבנונים לחכות; משטר האוטונומיה לעדות ולמפלגות השונות יעמיק ומוסדות המדינה ייחלשו לטובת מוסדות עדתיים, המהווים ממילא את תשתית קיומו היומיומי של האזרח הלבנוני.
גם אם ייבחר עון, לא יהיה בכך כדי להתחיל עידן חדש בלבנון. זאת משום שיהא אשר יהא הנשיא, הוא לא יוכל לחלץ את המדינה ממשבר המשילות ומחדלונם של מוסדותיה. כדי לחלצה ממשבר המשילות וחידלון המוסדות. כך או כך, המדינה הלבנונית לא תוכל, בזמן הנראה לעין, להכריז על עצמאות ועל ריבונות מלאה.
