סינגפור, אזור רחוב אורצ'ארד, אחד ממרכזי הקניות המפורסמים בעולם. השחר טרם עלה והמקום, שעוד שעות בודדות ימלא המון אדם וצפיפות, שקוע עדיין בדממה יחסית; אפילו התוכים הרבים לאורך שדרות העצים טרם השכימו. בסביבות השעה 05:30 חודר קולו של המואזין במסגד אל-פלאח דרך זגוגיות חדרי במלון.
יש משהו מפתיע בשמיעת הקריאה לתפילה בלב לבו של מטרופולין עסקי זה באי הסינגפורי. המיעוט המלאי-מוסלמי מהווה כ-14 אחוז מאוכלוסיית האי, אך הוא מרוכז באזורים אחרים כמו קמפונג גלאם (Kampong Glam), ששימש מקום מושב לאריסטוקרטיה המלאית-מוסלמית באי לפני תקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי (1963-1819). בנוסף לאוכלוסייה המלאית המקומית התגוררה כאן גם אוכלוסיה ערבית, שבקרבה בלטו במיוחד יוצאי חצרמוות שבדרום חצי האי ערב. למרות מספרם הנמוך הם מילאו תפקיד משמעותי בתחומי הסחר, לרבות סחר ימי בין-לאומי, ולצד זאת בכתיבה אינטלקטואלית דתית, ובכלל זאת יבוא של רעיונות אסלאמיים מהמזרח התיכון.
משיחות אקראיות התרשמתי כי הקריאה לתפילה ממסגד אל-פלאח אינה מפוענחת ככזו ב"אוזן" הסינגפורית הממוצעת ואולי אף מנותקת מהקשר בתודעתו של הרוב הסיני (כ-75 אחוז) באוכלוסיית האי. רבים מאוד מבין אלה מגדירים את עצמם, כאבותיהם, בודהיסטים או אף טאואיסטים, דהיינו משייכים את עצמם לטאואיזם (דאואיזם), אחת ממערכות האמונה העיקריות בתרבות הסינית. אחרים מגדירים עצמם כבעלי מחשבה חופשית, בעיקר בענייני דת, ופחות מעשרים אחוז מזהים עצמם כנוצרים – אם כי עבור רבים מהם, בעיקר בני הדור הצעיר, מדובר בהצהרת השתייכות גרידא לתרבות מערבית מודרנית יותר מאשר מחויבות לעיקרי האמונה הנוצרית. במלים אחרות, רבים מקרב האוכלוסיה הסינית הדומיננטית באי הסינגפורי גדלו במערכת רוחנית-פילוסופית שאפשר להגדירה כפלורליסטית-רלטיביסטית ומחזיקים בגישה פרקטית לחיים, "חילונית" במהותה. דת האסלאם, שכדתות מונותיאיסטיות אחרות טוענת לאמת אלוהית, מוחלטת ומחייבת, המכתיבה לאדם את התנהלותו במעגל החיים, זרה להם. מעבר לכך, ברוב החברות במזרח הרחוק לא צרוב זיכרון של עימות של ממש עם האסלאם.
על כל אלה נוסף האינטרס החיוני של המדינה הסינגפורית להבטיח חיים הרמוניים בחברה המהווה פסיפס נדיר ברבגוניותו האתנית והדתית. ברקע ניצבות, כתמרור אזהרה, מהומות אתניות אלימות בין קבוצות סיניות לקבוצות מלאיות-מוסלמיות בשנת 1964. שנה לאחר מכן אישר הפרלמנט של הפדרציה המלזית, בעלת הרוב המלאי-מוסלמי, את הוצאתה של סינגפור מהפדרציה, ואז החלה סינגפור את דרכה העצמאית במרחב גיאוגרפי סבוך מבחינה אתנית ודתית: מלזיה מצפון, והארכיפלג האינדונזי הענק, המהווה בית לאוכלוסיה המוסלמית הגדולה בעולם, משלוש רוחות השמיים האחרות. סינגפור מצליחה לנווט את דרכה במים סוערים אלה באופן מעורר השתאות, תוך שהיא מונעת ככל האפשר פגיעה ברגשות המיעוטים, בעיקר המיעוט המלאי-מוסלמי.
לעתים הופך המתח בין האינטרס המדינתי החילוני ובין האינטרסים היחודיים למיעוט המלאי-מוסלמי לגלוי. בראשית 2002, למשל, מעט לאחר פיגועי ה-9/11, סיכל המשטר את הנסיונות להפר את האיסור על הופעת בנות בבתי הספר הציבוריים בכיסוי הראש המוסלמי, הידוע בשפה המלאית בשם טוּדוּנג (המכסה את השיער, האוזניים והצוואר אך משאיר את הפנים חשופות). אף שמערכת החינוך הממלכתית מקפידה על מדיניות דו-לשונית, דהיינו לימוד האנגלית כשפה רשמית ולצדה, בהתאם לשיוך האתני, לימוד אחת משלוש שפות האם הרשמיות הנוספות – סינית-מנדרינית, מלאית וטמילית, חל איסור על הבלטת הבדלים על בסיס אתני או דתי בבתי הספר, מתוך תפיסה כי הם המסד שעליו נבנה תהליך הסוציאליזציה ועיצוב הזהות הסינגפורית המשותפת. כיסוי הפנים, שהפך פופולארי מאד בסינגפור (וכן במלזיה ובאינדונזיה השכנות) בעשורים האחרונים כביטוי לתודעה גוברת של זהות מוסלמית, נתפס על ידי המשטר כמבדל ומפריד וככזה פוגע בלכידות החברתית וב"דרך הסינגפורית". מהטעם הזה מסתייגים לא מעט מקומות עבודה באי מהעסקת נשים עטויות כיסוי ראש, וגם במרכזי קניות יוקרתיים נמנעות לא מעט נשים ממוצא מלאי משימוש בכיסוי ראש.
שילוב אמיתי של המיעוט המלאי-אתני הגדול, המונה כשמונה מאות אלף נפש, הוא אתגר משמעותי הניצב לפתחה של המדינה. ראשית, המיעוט הזה קשור בטבורו, מבחינה תרבותית, לשונית, דתית והיסטורית, לאוכלוסיה המלאית-מוסלמית הדומיננטית במלזיה השכנה. אפשר אף שקיים חשש מסוים בסינגפור שמא המיעוט המלאי יהיה לכוד בנאמנות כפולה במקרה של עימות כלשהו עם מלזיה. אין תמה, אם כן, כי מיעוט זה סובל מתת-ייצוג ניכר במגזר הציבורי האזרחי והצבאי. זאת בניגוד למיעוט ההודי, השני בגודלו במדינה, שרק כרבע מתוכו הם מוסלמים והוא משולב היטב במוסדות המדינה. לכך מצטרפת העובדה שרבים מבני המיעוט המלאי בסינגפור נמנים על השכבות החלשות ביותר, ואינם מוצאים נחמה בכך שהתל"ג לנפש במדינתם הוא מהגבוהים בעולם.
לכל אלה ניתן להוסיף את טשטושו של הנרטיב המלאי-מוסלמי העשיר של סינגפור. בתפנית המאה העשרים היה האי מוקד של חשיבה ויצירה אינטלקטואלית בהקשר אסלאמי, שהיה קשוב לתהליכים רעיוניים ופוליטיים במזרח התיכון. פרק זה היווה כר פורח לעיתונות מקומית, במלאית ובערבית, שהזינה תהליכי תחייה ורפורמה אסלאמיים בעולם המלאי-אינדונזי בחסות האווירה הליברלית יחסית ששררה בסינגפור תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי. לכל זאת, כך ניתן להתרשם, אין מקום בנרטיב של סינגפור העצמאית, לא כל שכן בלימודי ההיסטוריה במערכת החינוך, שם מתחילה ההיסטוריה המקומית בעצמאות האי בשנת 1965. פרקים בהיסטוריה המלאית-מוסלמית של סינגפור, שאקטיביסטים מלאיים אולי שואבים מהם השראה בעת הזו, אינם מובאים כלל לידיעת הדור הצעיר של אוכלוסיית הרוב הסינית. נראה כי מרכז המורשת המלאית החדש יחסית שבאזור קמפונג גלאם, הפורש את הממד המלאי-מוסלמי של האי הסינגפורי, אינו מעורר עניין מיוחד בציבור.
לצד זאת ניכרים גילויים, גם אם לא רבים ולא בולטים, של תהליכי הקצנה אסלאמית, הד קטן למתרחש במלזיה השכנה. בעשורים האחרונים סוכלו בסינגפור מספר פיגועים של ארגוני טרור אסלאמיים, ומלאים-מוסלמים מקומיים אף נעצרו במעורבות בפעילות טרור. ארגון אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, שהתבלט מאז הפיגועים בבאלי באוקטובר 2002, הקים תאים גם בסינגפור ואף כלל את האי הקטן בחזונו להקמת ח'ליפות במרחב דרום מזרח אסיה, לצד אינדונזיה, מלזיה ואזורי הדרום בתאילנד והפיליפינים שבהם מתרכז המיעוט המוסלמי. המדינה הסינגפורית, מצדה, נרתמה כבר בשלבים מוקדמים למאמץ הגלובאלי למאבק בטרור, ובתקופה האחרונה – במדינה האסלאמית, לרבות מאבק בהקצנה הדתית מבית, בשיתוף פעולה עם הנהגות הקהילה המלאית-מוסלמית המקומית. מדיניותה של סינגפור, ועובדת היותה מרכז סחר עולמי וצומת תעבורה ימית ואווירית, עלולים להגביר את הפיתוי בקרב ארגוני טרור לבצע פיגועים באי.
קו דק עובר בין הדגשת הייחוד הדתי בחברה רב-תרבותית לבין תהליכי רדיקליזציה. מהטעם הזה, כך נראה, מסתייגת הנהגת הקהילה המלאית-מוסלמית בסינגפור מעידוד יתר של משכילים מקרב בני הקהילה לפנות, כמזה דורות רבים, להמשך לימודיהם במרכזי השכלה גבוהה אסלאמית במזרח התיכון, בעיקר בערב הסעודית ובמצרים. באינדונזיה השכנה, קרוב לבית, מטפחת המדינה רשת ענפה של מוסדות להשכלה אסלאמית גבוהה, המקדמים זה עשרות שנים גישה מתונה ופלורליסטית החושפת את הסטודנטים גם לגישות ביקורתיות מודרניות בלימודי הדת. אולם נראה כי המרחב האסלאמי בעולם המלאי-אינדונזי עדיין מתקשה להשתחרר מתחושת הפריפריאליות שלו ביחס לערש הולדתה של דת האסלאם במזרח התיכון.
לפני שנים ציטט האנתרופולוג הידוע רוברט הפנר אינטלקטואל עיראקי שאמר: "כאשר אני מסייר בסוריה ועיראק אני חש שאני רואה את העבר של האסלאם, אולם כאשר אני מסייר באינדונזיה אני חש שאני רואה את עתידו". אולם כפי שאנו למדים גם במחוזותינו, לעתים מתקשה העתיד להתחרות עם העבר.
