עלי סאלם, המחזאי והסאטיריקן המצרי המפורסם, הלך לעולמו בקאהיר ביום שלישי האחרון, והוא בן 79. בשנים האחרונות נאבק סאלם במחלת הסרטן וסימני המחלה ניכרו מאוד על פניו ועל גופו. בעשורים החולפים הוא נודע כאחד מתומכיו הבולטים והעקביים ביותר של השלום הישראלי-מצרי. הוא החזיק בעמדתו זו על אף ששילם עליה מחיר מקצועי וציבורי כבד.
סאלם נולד בשנת 1936 למשפחה ענייה בעיר דמייאט שבדלתא. הוא התגלגל כמעט במקרה למקצוע הכתיבה, ובמרוצת חייו הפך בראש ובראשונה למבקר חברתי ופוליטי. הוא היה איש אופוזיציה מובהק, בעל טור מושחז בכמה יומונים מצריים וביומון הלונדוני "א-שרק אל-אווסט", וייסד את היומון האופוזיציוני "נַהְדַת מַצְר" ("תחייתה של מצרים") בשנת 2003. כבר משנות השמונים המאוחרות כתב סאלם רבות בגנותו של משטר מובארכ. הוא היה מן האינטלקטואלים הראשונים להתייצב לימין המפגינים בכיכר תחריר ב-2011, אך גם מן הראשונים לצאת פומבית נגד עליית "האחים המוסלמים" לשלטון בעקבות הפלתו של מובארכ.
היושרה והכנות היו ממאפייניו הבולטים של סאלם. הוא העיד על עצמו כי לא היה מתומכיו המובהקים של תהליך השלום עם ישראל מראשיתו (אחיו נפל במלחמת 1967), אולם הוא ראה בהסכם אוסלו את המשכו של הסכם השלום הישראלי-מצרי והשלמתו בהקמת מדינה פלסטינית ונורמליזציה ערבית-ישראלית, ולפיכך שינה דעתו והפך תומך נלהב וקולני של השלום עם ישראל.
עלי סאלם מתכתש עם מבקרי השלום עם ישראל (לצפיה בתרגום יש ללחוץ על cc)
בשנת 1994 הגיע סאלם ברכבו הפרטי לישראל והסתובב בה באופן עצמאי משך מספר שבועות, בניסיון לפרק את פחדי העבר שלו ולהכיר מקרוב את ישראל ואת החברה הישראלית. במסעו זה הוא פגש אנשי-רוח יהודים וערבים ונחשף לצדדים אחרים של ישראל מאלה שהיו מוכרים לו. את רשמי המסע לישראל הפך סאלם לספר "מסע לישראל", שהביא לו פרסום ואהדה רבה בישראל ובמערב אך עורר עליו גל של ביקורת חריפה מאוד בארצו שלו. מאז ביקר בישראל פעמים נוספות, ואינטלקטואלים וסופרים רבים תייגו אותו כבוגד במצרים וכמשתף-פעולה עם הממסד הישראלי. בשנת 2001, משנותר איתן בדעותיו על הקשרים עם ישראל למרות אינתיפאדת אל-אקצא, הצליחו מתנגדיו סוף סוף בנסיונותיהם לסלקו מאגודת הסופרים המצרים. המהלך לֻווה במחיקת שמו מיצירותיו המוכרות, ועד היום נמכרים בעולם הערבי סרטים של מחזותיו בעילום שמו.
עלי סאלם המחיש היטב את הביטוי "אין נביא בעירו". תארי הכבוד והעיטורים שקיבל למכביר במדינות רבות בעולם ובישראל לא שיחקו לטובתו במולדתו, והוא מעולם לא זכה בפרס או בהכרה פומבית בגדולתו במצרים עצמה. זאת אף שיצירותיו הסאטיריות נותרו, גם לאחר הכתמתו בנורמליזציה עם ישראל, מן הנודעות, המוערכות והאהובות בעולם הערבי. קשה לחשוב על דובר ערבית שאינו מכיר את יצירתו המוכרת ביותר, "בית הספר למופרעים" (מדרסת אל-מֻשַאעִ'בִּין), מאמצע שנות השבעים. מותו יותיר חלל גדול בחיי התרבות והספרות, ולא פחות מכך גם בתחום הביקורת החברתית והפוליטית, במצרים. מעטים מבין עמיתיו יעזו ולו להודות בקיומו של חלל זה, אולם אחד ממעריציו תמצת זאת יפה בהספד שהעלה לעמוד הטוויטר שלו: "בעליו של 'בית הספר' הלך. נשארו רק המופרעים".
