השבועות האחרונים היו רבי הישגים ותהפוכות בחזיתות הלחימה השונות נגד ארגון "מדינה האסלאמית" בעיראק. לפני עשרה ימים הצליחו כוחות "אל-חשד א-שעבי" ("יחידות הגיוס העממיות"', מיליציות שיעיות הפועלות מטעם השלטון המרכזי בבגדאד) להשתלט מחדש על חלק מן הערים באזורים הסוניים במרכז עיראק. גולת הכותרת של מאמץ הלחימה הזה היה כיבוש העיר בּייג'י, מרכז בתי הזיקוק העיראקיים, בלב האזור הסוני שבמרכז עיראק, כ-200 ק"מ מצפון לבירה בגדאד.
בנסיון לנצל את תנופת הנצחונות נגד הארגון החלו שלטונות החבל הכורדי בעיראק לגבש תוכנית מהירה לשחרור של אזור סינג'אר. הרכס הגבוה והעצום, כ-70 קילומטר אורכו, שולט על אחד מצירי התנועה החשובים ביותר של המדינה האסלאמית, המחבר בין ערי הבירה של הארגון – א-רקה בסוריה ומוסול שבעיראק – והוא אחד המעוזים האסטרטגיים של הארגון שטרם נעשה ניסיון לשחררו.
התוכנית לשחרור האזור איננה חדשה: בדצמבר 2014 שחררו כוחות הפשמרגה, בשיתוף כוחות כורדיים ויזידיים אחרים, את כל העיירות והכפרים מצפון לרכס סינג'אר, אך לא המשיכו לשחרור מלא של השטחים מדרום להר, הנושקים לשטחי השליטה של "המדינה האסלאמית" במחוז בעאג'. בכירים כורדיים טוענים בחודשים האחרונים כי למרות שהכוחות הלוחמים היו מוכנים להשלמת המבצע, העיכובים בהשלמת שחרורו של האזור נבעו מחילוקי דעות ומאבקי שליטה בקרב הכוחות הכורדיים השונים וכן בווטו שהטילו האמריקנים, בעלי בריתם של הכורדים, על המשך התקדמות המבצע לשחרור סינג'אר. התוכנית הנוכחית, שפרטיה המלאים התגבשו לפני כחודש, אמורה להשיב את השליטה בכל אזורי סינג'אר לידי הכורדים ולסלול את הדרך, צבאית ומוראלית, למבצע הגדול והחשוב ביותר של שחרור העיר מוסול.
לצורך המבצע החדש הגיעו לאזור סינג'אר כוחות של ה-YPG, לוחמי הגרילה הכורדיים מרוז'אבה, האזור הכורדי האוטונומי בצפון סוריה; כוחות של ה-PKK, המחתרת הכורדית בטורקיה; לוחמי כוחות הביטחון של ה-PUK, מפלגתו של נשיא עיראק (הנבצר) ג'לאל טאלבאני; ובראש כל אלה לוחמי הפשמרגה, כוחות הביטחון של ה-KDP, מפלגתו של נשיא החבל הכורדי האוטונומי, מסעוד בארזאני. בארזאני קבע בשנה האחרונה שוב ושוב כי שחרור סינג'אר יובל על-ידי הפשמרגה וכי כל מי שיקבל זאת יוכל להצטרף למבצע.
כתבה של רשת CNN על הכנותיהם של כוחות יזידיים וכורדיים למערכה בסינג'אר
בשבועות האחרונים, עם התקרבותה של שעת השי"ן של המבצע לשחרור סינג'אר, הבהיר בארזאני כי המיליציות היזידיות הפעילות בסינג'אר לא תוכלנה להשתתף במבצע משום שמאז הקמתן, לאחר האירועים בסינג'אר, הן מסרבות להכיר בבכורה של הפשמרגה. אולם חששו הגדול יותר, לדבריו, הוא כי לוחמים יזידים שישתתפו במבצע יבקשו לנקום בתושבי האזור ובייחוד בכורדים המוסלמים שביניהם, המכונים "כּוּרְמַאנְג'", שנחשדים על ידי היזידים בשיתוף פעולה הדוק עם דאע"ש בסינג'אר.
דבריו של בארזאני מציפים את בקיעי חוסר האמון והחשדנות ההדדית המלווים את היחסים בין היזידים לבין הרשויות הכורדיות מאז פלישת ארגון "המדינה האסלאמית" לסינג'אר באוגוסט 2014. מאז, למרות הבנות מסוימות בין הצדדים שהובילו לפשרה באשר למידת עצמאותן של המיליציות היזידיות, הם לא הצליחו למצוא את עמק השווה שיאפשר פעולה משותפת.
אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד: למרות האיסור שהטיל בארזאני על השתתפות יזידית בקרבות לשחרור סינג'אר, הכוחות היזידיים מצויים כבר למעלה משנה בחזית הלחימה בסינג'אר נגד "המדינה האסלאמית". חרף נחיתותם המספרית ומחסור חמור באמצעי לחימה ותחמושת ניהלו אנשי המיליציות היזידים קרבות קשים נגד הארגון תוך שהם מסבים לו אבדות קשות ומשתלטים על כל חלקי הר סינג'אר. כוחות הפשמרגה הכורדיים, הזורמים לאזור בשבועות האחרונים, יהיו חייבים לשתף פעולה עם המיליציות היזידיות בשטח, והדיווחים שמגיעים מן השטח מלמדים כי זהו אכן המצב.
לוחמי "כוח ההגנה של שינגאל", אחת המיליציות היזידיות הפעילות בסינג'אר. מימין לדגל (מביט למעלה) – חיידר ששו, מפקד המיליציה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של הארגון)
אם יצליח המבצע לשחרור סינג'אר הוא יעורר מתיחות גדולה לא פחות. ערב פלישת "המדינה האסלאמית" היה אזור סינג'אר מיושב בכחצי מיליון איש, כשלמעלה משמונים אחוזים מהם היו יזידים, שעבורם סינג'אר היא מולדת היסטורית ומקום קדוש. האזור נמצא כ-50 קילומטרים מדרום לגבולה הדרומי ביותר של האוטונומיה הכורדית, באזור שנתון נומינלית לשליטתה של הממשלה העיראקית בבגדאד. אלא שבשל הדומיננטיות היזידית והכורדית באוכלוסייתו הוא היה נתון לשליטה מנהלתית של הכורדים ולנוכחות צבאית של הפשמרגה, מציאות שהתעצבה תוך שתיקה מצד הממשלה בבגדאד.
אם ישוחרר האזור לא מן הנמנע שיתחדשו בו מאבקי השליטה בין ארביל לבגדאד, והפעם לא רק בין הממשלות אלא גם על רקע תביעתם של היזידים לאוטונומיה נרחבת באזור שתאפשר להם לנהל את ענייניהם בעצמם, ללא תלות בממשלות כורדיסטאן ועיראק שנטשו אותם שוב ושוב. גם הארגונים הכורדיים מחוץ לעיראק, ובראשם ה-PKK מכורדיסטאן התורכית וה-YPG מכורדיסטאן הסורית צפויים לתבוע את חלקם בעוגת השלטון והשליטה בסינג'אר, בגין מעורבותם במאבק לשחרורה.
למבצע לשחרור סינג'אר, אם יצליח, תהיינה לא רק השלכות צבאיות ופוליטיות אלא גם מוראליות עבור הכוחות הכורדיים בעיראק, המנסים להתבסס ככוח הלגיטימי והאחראי היחיד הלוחם בכוחות "המדינה האסלאמית". אלא ששחרור האזור יעלה אל פני השטח מתיחויות ומאבקים שחלקם תולדת האירועים הטראומטיים של אוגוסט 2014. ייתכן כי דחייתו החוזרת ונשנית של המבצע נובעת מהיסוסים וחששות של בכירים בחבל האוטונומי מן היום שאחרי.
