אתמול הודיע משרד ההגירה והמהגרים העיראקי כי ממשלת עיראק תגיש בימים הקרובים את מועמדותה של נאדיה מוראד טאהא לפרס נובל לשלום. מוראד, יזידית צעירה מן הכפר קוצ'ו בדרום סינג'אר, נחטפה ושועבדה על-ידי דאע"ש במשך שלושה חודשים עד שהצליחה להימלט. ממשלת עיראק נימקה את מועמדותה של לפרס בתרומתה הגדולה להפצת מידע ברחבי העולם על סבלן של נשים עיראקיות בכלל, ויזידיות בפרט, תחת שלטון ארגון המדינה האסלאמית.
שמעה של מוראד הגיע לממשלתה בעקבות סיבוב ארוך שבמהלכו העידה באומץ ובגילוי לב מרשימים בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם, ולאחר מכן בהופעה דרמטית מול מליאת מועצת הביטחון בניו יורק. מיד לאחר מכן היא ערכה ביקור בן מספר ימים במצרים. שם פגשה את הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי ואת שיח' אל-אזהר, אחמד א-טייב, שממנו ביקשה להפיץ בקרב הנוער את המודעות לסכנות ההצטרפות לדאע"ש. בכל הופעותיה הפומביות בתקשורת ובפורומים בין-לאומיים חשפה מוראד פרטים ממקור ראשון על פרקטיקות השעבוד, האלימות המינית והסחר בבני אדם של ארגון הטרור הג'יהאדיסטי. בסיפוריה שמה דגש על חיי היום-יום של השבויות המשועבדות וסיפרה שוב ושוב את סיפורו הקשה של כפרה, קוצ'ו, שהיה ככל הנראה הכפר שסבל יותר מכל מנחת זרועו של דאע"ש בסינג'אר.
בראיון ארוך בתכניתו של המגיש המצרי עמר אדיבּ גוללה נאדיה את סיפור הטרגדיה שניחתה על קוצ'ו. 1700 תושבי הכפר, המוקף כפרים ערבים-סונים, לא יכלו לברוח עם תחילת הפלישה של דאע"ש ונלכדו בבתיהם. אנשי דאע"ש הבטיחו להם כי לא יאונה להם כל רע אם יקבלו עליהם את האסלאם. לאחר מספר ימים נאמר להם כי עליהם להתפנות להר סינג'אר, ושוב הובטח להם כי לא יפגעו בהם. הם התאספו בבית הספר שבכפר, שם הופרדו הגברים מכל היתר והוצאו להורג. הנשים והילדים נלקחו לכפר סמוך לסינג'אר. את הילדים מגיל שלוש ומעלה שלחו למחנות אימון של דאע"ש, והנשים נלקחו לערים מוסול, תלעפר ואל-חמדאניה שבשליטת דאע"ש, שם הן נמכרו כשפחות מין בשווקי העבדים שפתח הארגון.
נאדיה סיפרה לאדיבּ בגילוי לב על ימי שביה בידי דאע"ש. היא נלקחה לריכוזים בעיר מוסול שבהם הוחזקו אלפי שפחות, ונמכרה במכירות פומביות שאורגנו על-ידי קאדי בבית המשפט השרעי בעיר עבור לוחמי הארגון ותושבי העיר. תמונות הנשים פורסמו בבית הדין השרעי ואנשים היו מגיעים לרכוש או לשכור לעצמם שפחות, כשאת העסקה היו משלימים מול איש דאע"ש שהיה "בעליה" של השפחה. מאוחר יותר היו הרוכשים מגיעים לביתו של ה"בעלים", לשם הייתה מובאת השפחה ומושכרת ללוחמי הארגון ולנתיניו לזמן קצוב, לעתים אף לשעה או שעתיים. לנשים לא הייתה אפשרות להתנגד, והן היו נתונות באופן מוחלט לחסדיו של הרוכש או השוכר. במקרים רבים הן היו מוכות, מושפלות ומוטרדות מינית במעמד המכירה או ההשכרה ולאחר מכן נאנסות בבתיהם של הרוכשים, לעתים פעמים רבות ביום.
עמר אדיבּ, המקורב לחוגי השלטון המצרי, ביקש ממוראד שוב ושוב לחשוף פרטים נוספים על החוויה הנוראה שעברה, תוך שהוא מתנצל על חטטנותו. למרות המעמד הקשה השיבה מוראד לשאלותיו באומץ לב ועוררה אהדה ציבורית גדולה. בהדרגה היא רכשה לעצמה תומכים רבים בקהילה היזידית ובדעת הקהל העיראקית, הערבית והעולמית. יזידים שכינו אותה "האמירה החדשה של העם היזידי" הם שהעלו את הרעיון להעניק לה פרס נובל. בעקבות זאת נפתחו מספר קבוצות פייסבוק בעיראק בדרישה דומה, והן צברו פופולריות אדירה בקרב עשרות אלפי גולשים. ממשלת עיראק התיישרה, למעשה, עם התמיכה ההמונית והפופולריות הרבה שצברה מוראד בשבועות האחרונים, ועשתה בכך שירות חשוב לסוגיית הנשים החטופות, שנזנחה בתקשורת ועל ידי הממשלה מאז נפילת סינג'אר.
לא מן הנמנע שהגשת מועמדותה של מוראד לפרס נובל נועדה "לרכב" על גב הפופולריות הקונצנזואלית, הכלל-עיראקית, ולנסות לנכס את העניין היזידי ואת סוגית הנשים החטופות לעיראק. כך מבקשת ממשלת עיראק לאותת כי עודנה האחראית הראשונה במעלה לשלומם של אזרחיה מכל המוצאים והמינים. כמהלך תדמיתי מדובר בצעד מחוכם מאוד, אולם אם מוראד לא תזכה בפרס הפופולריות שלה תתפוגג במהרה, בעוד שהכרזות התמיכה והצהרות הסולידריות של היום ימתינו לפרעונן בידי ממשלת עיראק.
