לנגוס לאט ובשיטתיות במערך החילוני

בשבוע שעבר הכריז ראש ממשלת טורקיה, ארדואן, כי הובא לידיעתו שבעיר דֶניזלי, השוכנת לחוף הים, בחרו סטודנטים משני המינים – גברים ונשים – לשכור דירות יחד. הסיבה, לטענתו, הייתה מחסור במעונות סטודנטים באוניברסיטה. תושבי העיר התלוננו על מסיבות ורעש, ותהו מה עוד עושים בדירות בלילות.

 

"התנהגות כזאת", אמר ארדואן, "אינה מקובלת בחברה המסורתית שלנו. הוריתי לרשויות לבדוק את העניין, להפסיק את הנוהג הפסול הזה, ולדאוג שיהיה מספר מספיק של מעונות, כך שהסטודנטים לא ייאלצו לשכור דירות בצורה כזאת."

 

את הדברים אמר בכינוס חסר-חשיבות של חברי מפלגה, אולם התקשורת הטורקית קפצה עליהם מיד, ורבים מאנשי התקשורת והפוליטיקאים הגיבו עליהם בזעם. נציג האיחוד האירופי העיר שבמדינות דמוקרטיות סוגיות כאלה הן עניינם של האנשים הנוגעים בדבר ומשפחותיהם, ולא של המדינה, ואפילו סגן ראש הממשלה, בּוּלֶנט אַרינצ', ניסה לרכך את משמעות האמירות. אולם ארדואן בשלו. הוא התעקש על אמיתות דבריו, דיבר על חקיקה חדשה, וכדי להוכיח את רצינותו פשטו כוחות המשטרה בעיר מַניסה על דירתן של שלוש סטודנטיות שאירחו שני סטודנטים זכרים, ולאחר שחקרו אם הם מתגוררים ביחד, הטילו על הסטודנטיות קנס כספי כבד על רעש והפרעה לשכנים.

 

רבים תהו מדוע החליט ארדואן לעסוק בנושא זה דווקא עכשיו. רוב הציבור בטורקיה סבר שהייתה כאן עוד שליפה של ארדואן. חלקם העריכו שהעלאת הנושא קשורה לכישלון של הממשלה בפתיחת מנהרת מרמראי החדשה מתחת לבוספורוס. מיד לאחר הפתיחה התגלו בעיות רבות במנהרה והעירייה נאלצה לסגור אותה. פרשנים אחדים סברו שארדואן יצר משבר מלאכותי כדי להסיט את תשומת הלב מן הכישלון הזה. אולם הטוענים כך אינם מבינים את מנגנון הפעולה ארוך הטווח והשקול שמוביל ארדואן.

 

מפלגתו הצדק והפיתוח השלטת בטורקיה, ה-AKP, היא דגם מוצלח יותר של ש"ס שלנו: זו מפלגה שבוחריה משתרעים בין מסורתיות 'סתם' לדתיות נוקשה. זו מפלגה שייצגה לכל אורך הדרך את ה"שחורים" (אפילו בטורקיה נקראים יריביהם "הטורקים הלבנים"), שהמדינה התייחסה אליהם בזלזול לכל אורך הדרך. וכמו ש"ס בימי תפארתה, זוהי מפלגה שגם כאשר היא מזרימה מיליארדים לתומכיה היא מצליחה להציג תדמית של מגינת המקופחים.

 

התבוננות במהלכיה של AKP מאפשרת לפיכך הצצה לעתיד שבו ישלטו גם בישראל מפלגות דתיות מסוגה, וייתכן שהאפשרות הזאת אינה כה רחוקה. ש"ס, כאמור, אינה מתוחכמת ובעלת אורך נשימה כמו ה-AKP, אבל מנהיג מסוגו של ארדואן יכול לצמוח גם בה או באחת מרעותיה הדתיות.

 

את השיטה שמוביל ארדואן אפשר לראות לאורך כל הדרך. בשנים הראשונות של המפלגה לא בוצעה כל חקיקה דתית ולא נעשה כל ניסיון לערער על חילונותה של המדינה. רק בתום שתי קדנציות החלה הממשלה לשנות את החוקים ואת הנורמות.

 

שינויים כאלה נעשים כל הזמן באיטיות, באורך רוח, ובתשומת לב קפדנית לפרטים. כמעט תמיד זה מתחיל בטענה שנאמרת כלאחר-יד על קיפוח זכויות המיעוט המסורתי או על סכנה לשלום הציבור – כך למשל שתיית אלכוהול מעולם לא נאסרה מסיבות דתיות בטורקיה, אולם הממשלה החליטה למנוע שתיה ברדיוס של מאה מטרים מבתי ספר, שם היא עלולה לסכן ילדים תמימים, מאוחר יותר מנעה אותה לאורך הכבישים וחוף הים, שם היא עלולה לגרום לתאונות או אלימות, ולבסוף גם אסרה למכור אלכוהול ברדיוס של מאה מטרים מסביב למסגד, כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים. הצורך לקבל אישורים ממשרד הפנים והעירייה, וממשרדי התחבורה, התיירות, והחינוך, השלימו את המלאכה והפכו את מכירת האלכוהול לכמעט בלתי אפשרית.

 

השינויים גם מתפתחים לאורך זמן מהיקף צנוע להיקף גדול יותר. כך, במערכת החינוך, התחילה הממשלה בשינויים קטנים מאד במתכונת השיעורים ובספרי הלימוד, אולם השינויים הללו הולכים וגוברים לאורך שנים, החל בהקצאת שעות הוראה נוספות להוראת הדת והמסורת, המשך בשינוי ייעודם של בתי ספר מסוימים מחילוניים לדתיים, בקורסים מיוחדים, ובמורים חדשים שנכנסים למערכת, וכלה בתקנות לבוש המאפשרות חבישת כיסוי ראש.

 

כך גם במקרה של המגורים המשותפים. ארדואן זרק כאן את האבן הראשונה, ויש לשער שהיא לא תגרום למהפכות גדולות. כמה סטודנטים ייעצרו על "הפרעה לציבור" וישוחררו, כדי להפחיד אחרים. הדיון הציבורי ימשיך להתנהל עד שיגווע מעצמו, ואז, הרחק מעיני הציבור, יחוקק הפרלמנט (שבמקרה הטורקי הוא בעצם זרוע החקיקה של הממשלה) חוק חדש האוסר על שכירת דירות בידי נשים וגברים שאינם נשואים זה לזה.

 

כדאי לש"ס ללמוד מהם. כדאי גם לנו לדעת ממה להיזהר.