משטר האפליה הצבאי בגדה נעשה למקור העיקרי לטרור ב-2013. מדוע?
ראשית, פחות זכויות, יותר טרור: לאורך השנים מסתמן כי ככל שהשליטה הישראלית על נתינים חסרי זכויות גדולה יותר, כך קטן הסיכוי להגעה לשיווי משקל הרתעתי מול גורמים עוינים בקרבם. התוצאה היא שמספר ההרוגים והפצועים הישראלים כתוצאה מטרור ואלימות פוליטית מצד האוכלוסייה הנשלטת עולה.
שנית, בשלוש זירות – לבנון, רצועת עזה והגדה המערבית – מקיימת ישראל מנעד של שליטה שמניב מנעד של הרתעה: בלבנון אפס שליטה והרתעה גבוהה, בעזה מצב ביניים מבחינת שליטה והרתעה, ובגדה שליטה גבוהה אך שחיקה בהרתעה ועליה בטרור. דווקא הגדה המערבית, שבה מקיימת ישראל משטר אפליה צבאי הדוק ושברוב שטחה היא שולטת באופן מלא וישיר, הפכה לזירה העיקרית של טרור נגד ישראלים בשנת 2013.
ישראל שולטת במרחב הימי והאווירי של רצועת עזה אך לא בעומק השטח. בשנים האחרונות אנו עדים ליצירת שיווי משקל הרתעתי אטי וחלקי מול הרצועה, בפרט מאז סיום מבצע "עמוד ענן". למעט בעת המבצע עצמו, נפח הטרור מהרצועה ירד פלאים, אך הוא עדיין גבוה בהרבה מנפח הטרור הרקטי שמגיע מלבנון, שם ישראל כבר לא שולטת כלל. מלבנון גם לא יוצא טרור ישיר נגד ישראל.
הנסיגה של כוחות צה"ל מלבנון במאי 2000 והתייצבותם על קו הגבול הבין-לאומי הולידה במהירות שיווי משקל הרתעתי יציב. היו שתי הפרות עיקריות מהצד הלבנוני – חטיפת החיילים באוקטובר 2000 וביולי 2006 – ומבצע צבאי אחד, "מלחמת לבנון השנייה", שהיה מינורי בהשוואה למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. המבצע בחזית הצפון הסתיים בשיווי משקל הרתעתי מהיר, יציב ויעיל יותר בהשוואה למצב בחזית הדרום לאחר "עופרת יצוקה". מעט לפני המבצע הצבאי השני ברצועה, "עמוד ענן", ובעיקר אחריו, הסתמן שיווי משקל הרתעתי חלקי ביחסי ישראל-חמאס. לא מדובר בהרתעה יעילה כזו השוררת בחזית הצפון, אולם היא מתקרבת לכך. לעומת שתי החזיתות האלה, הטרור בגדה המערבית יציב למדי ואף מתגבר לאחרונה – גם יחסית לזירות האחרות וגם במונחים מוחלטים.
המגמה המסתמנת היא שעם ההתקרבות לשיווי משקל הרתעתי ברצועה עולה נפח הטרור מהגדה על נפח הטרור מהרצועה, שמצדו עולה על נפח הטרור מלבנון. במלים אחרות, גודל השליטה עומד ביחס ישר לנפח הטרור וביחס הפוך להרתעה. מסקנה זו נתמכת בסקירות הטרור שמנפק השב"כ.
לפי נתוני השב"כ נרשמו בשנת 2013 פי 4 יותר הרוגים ישראלים מטרור שמקורו בגדה לעומת טרור שמקורו ברצועה, והרוג אחד בגבול הלבנון. מבחינת מספר הפצועים מוביל הטרור שמקורו בגדה בהפרש גדול יותר על שתי הזירות האחרות. גם מספר האירועים מציית להגיון דומה: למעט בעת מתקפות ישראליות נרחבות על הרצועה, המובילות להרוגים אזרחיים רבים, יש עם הזמן פחות אירועי טרור מצד רצועת עזה לעומת אירועים שמקורם בגדה, ופחות חיסולים מצד ישראל. לעומת זאת בגדה ניכרת עליה בטרור. אם מסיקים את המתבקש מדבריו של ראש השב"כ הקודם, יובל דיסקין, אפשר לייחס את העליה בטרור לייאוש מהמו"מ המדיני.
בשנת 2012 נרשמו אפס הרוגים מטרור שמקורו בלבנון, בעוד שברצועת עזה ובגדה המערבית המצב היה שונה בתכלית. רוב ההרוגים הישראלים בשנה זו היו מטרור שמקורו ברצועה, אולם מרביתם נהרגו במהלך מבצע "עמוד ענן" ולא כחלק משגרת היחסים בין ישראל לרצועת עזה. עם סיום המבצע נרשם שיווי משקל הרתעתי מדהים של אפס שיגורים באותה שנה (אם כי אני מאמין שיש דרכים יעילות ואנושיות יותר להגיע לשיווי משקל הרתעתי מבלי להזדקק למבצע צבאי המסכן קשות בלתי מעורבים). בנוסף, מהגדה יצא פיגוע האוטובוס בתל אביב, שרק בנס לא נגמר בהרבה יותר הרוגים מהשישה שנהרגו בעת מבצע "עמוד ענן". רוב הפצועים בשנת 2012, שלא בהקשר של ירי רקטי בעת מבצע "עמוד ענן", היו פצועי הפיגוע באוטובוס שמקורו בגדה. מירי רקטי מהרצועה שלא במסגרת מבצע "עמוד ענן" נפצעו אחד עשר איש, בהשוואה למספר גבוה בהרבה של פצועים מטרור שמקורו בגדה ומזרח ירושלים: 29 בפיגוע האוטובוס בתל אביב, 19 מהשלכת בקבוקי תבערה ואבנים, 12 בפיגועי דקירה, 4 מפיגועי ירי ואחד מפיגוע דריסה.
שנת 2010 נחשבה לשקטה יחסית והטרור מהרצועה היה במגמת ירידה, גם אם מבצע "עופרת יצוקה" לא הסתיים בשיווי משקל הרתעתי. מהרצועה שוגרו 215 פצצות מרגמה ו-150 רקטות לישראל, לעומת אפס רקטות מלבנון. מרבית ההרוגים בשנה זו היו מטרור שמקורו בגדה.
המסקנה ברורה: משטר אפליה צבאי הוא המאיץ העיקרי של פיגועי טרור בפועל נגד ישראלים והוא המקשה על הגעה לשיווי משקל הרתעתי. הפרת זכויות מולידה אלימות, כפי שהסבירו חז"ל: חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין – וכן, גם מפני המורין בתורה שלא כהלכה.
