לאורך השנים הקפידה הרשות הפלסטינית שלא להביע עניין גלוי בבחירות בישראל, מאחר שמדובר בעניין ישראלי פנימי. אולם עם היוודע תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 התקשתה ההנהגה הפלסטינית בגדה המערבית להסתיר את אכזבתה. סנונית ראשונה לכך ניתנה עוד לפני הבחירות, כאשר בכירים פלסטינים בדרגי ביניים חרגו מהנייטרליות והתבטאו בעניין זה. למשל, מחזיק תיק ירושלים בפתח והשר לשעבר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, חאתם עבד אל-קאדר, קרא לערביי ישראל להצביע לרשימה המשותפת. בכך הוא חרג מהנוהג הפלסטיני שלא להתערב בפוליטיקה הישראלית.
עם היוודע התוצאות אמר דובר הנשיא הפלסטיני נביל אבו רודינה ל"ופא" – סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות הפלסטינית – כי הרשות תעבוד עם כל ממשלה ישראלית אשר תיישם את ההחלטות הבינלאומיות, תכיר בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית אשר בירתה בירושלים המזרחית. אולם יאסר עבד רבו, מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, קבע יום למחרת הבחירות כי "ישראל בחרה בדרך הגזענות, הכיבוש וההתנחלות על פני משא ומתן." לדעתו, הפלסטינים צריכים לנקוט צעדים חד צדדיים, להפסיק את התיאום הבטחוני עם ישראל ולפנות לבית הדין הבין-לאומי בהאג נגד ההתנחלויות ובגין מה שהגדיר כ"פשעי ישראל במלחמתה נגד עזה".
סאאב עריקאת, חבר הוועד הפועל של אש"ף וראש צוות המו"מ הפלסטיני, טען כי אף שהבחירות הן עניין ישראלי פנימי, הפלסטינים צריכים להגיב על בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בהגברת מאבקם בישראל בזירה הדיפלומטית והמשפטית הבין-לאומית. עריקאת אמר כי "נתניהו מוטט את פתרון שתי המדינות", ובראיון לסוכנות השידור העזתית "פלסטין אל-יום" הוסיף כי "הרחוב הישראלי הצביע בעד קבורת תהליך השלום והמשך מדיניות ההתנחלות". הוא טען כי מאחר שנתניהו אמר בפירוש כי לא יאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית, הרי שתוצאות הבחירות מאשרות כי "אין פרטנר לשלום" בישראל.
אמירתו הברורה של נתניהו כי אם ייבחר לא תקום מדינה פלסטינית נפלה ללא ספק על אזניים קשובות בצד הפלסטיני. הדעה הרווחת כיום ברחוב ובהנהגה הפלסטינית היא כי בעקבות תוצאות הבחירות בישראל יש לנטוש את הערוץ הישיר מולה לטובת בינאום הסכסוך והבאתו לפתחה של הקהילה הבינלאומית על ידי הפלסטינים. פעילי פתח באזור ירושלים סבורים כי אם גם המאמץ הזה לא יעלה יפה, הפלסטינים יבחנו לראשונה ברצינות את נטישת המאבק הלאומי ויפתחו במאבק לשוויון זכויות במסגרת של מדינה דו-לאומית אחת. "זה מה שהזהרנו מפניו לכל אורך הדרך" אמר זיאד ח'ליל אבו-זיאד, דובר מטעם הפתח לערוץ החדשות I24. הוא הזהיר כי אם הקהילה הבין-לאומית תאכזב את הפלסטינים הם יפנו להתנגדות עממית ואף ישקלו ברצינת את פירוק הרשות הפלסטינית, אשר הוקמה כמסגרת זמנית עד לעצמאות ולא כדי לנהל את הכיבוש הישראלי.
זו לא הפעם הראשונה שהפלסטינים מזהירים מאימוץ רעיון המדינה הדו-לאומית. במרץ 2012 הסירו פעילי פתח במרץ שלטי חוצות גדולים של קבוצת "תכאמול" הפלסטינית שקראו להקמת "מדינה דמוקרטית אחת" ליהודים ולערבים כחלופה ל"פתרון שתי המדינות", אולם שנה לאחר מכן הכריזו בכירים בארגון כי זנחו את פתרון שתי המדינות לטובת הקמת מדינה אחת בין הירדן לים, אשר "תבטיח שוויון ללא אפליה בשל דת או לאום". קולות כאלה נשמעים כיום בזרם המרכזי של המחנה הלאומי הפלסטיני.
פעיל פתח שעמו שוחחתי אמר לי כי "בשנות השישים דגל הפתח במדינה אחת חילונית ודמוקרטית ובמאבק מזויין, אך עבר בהמשך לתמוך בתהליך השלום ובפתרון שתי המדינות. נראה שעכשיו אנחנו חוזרים שוב למדינה האחת". הוא סייג את דבריו בהזכירו כי בשנות השישים לא הייתה לפתח אופוזיציה אסלאמית בדמות חמאס והג'יהאד האסלאמי. זו, לדבריו מייצגת כיום "כחצי מהעם הפלסטיני בשטחים. בתפיסת עולמם לשנינו אין זכות קיום, לא לי כמוסלמי חילוני, ולא לך כיהודי ובטח שלא כציוני."
בימים שקדמו לבחירות לעגו בחמאס לסימני התקווה שניכרו בקרב הנהגת הרשות הפלסטינית למהפך פוליטי בישראל שיוביל להתקדמות מדינית. חמאס הבטיח כי הציבור בישראל ימני יותר ממה שבכירי הרשות מוכנים להודות. לאחר הבחירות טענו בארגון כי "אין הבדל בין המפלגות בישראל. כל המפלגות – ימין ושמאל – מסכימות על המשך הפשעים נגד העם הפלסטיני". עתה נותר לשאול האם ישראל תוכיח לפלסטינים פעם נוספת שחמאס צודק ושהרשות הפלסטינית, על מנהיגותה הפרגמטית, טועה.
