במושב שעסק בשימוש של ארגוני טרור ברשתות חברתיות, שהתקיים השבוע בכנס השנתי של המכון לחקר טרור (ICT) של המרכז הבינתחומי בהרצליה, תיארו הדוברים את האינטרנט והרשתות החברתיות כמרחב טרוריסטי וכמקור כל פיגועי הטרור, בישראל, פריז, ארצות הברית ובכלל.
אחד הדוברים טען כי המעבר של ארגוני טרור לרשתות החברתיות בשנים האחרונות הפך אותן מאיום מקומי לאיום גלובלי. דובר אחר, אל"מ (במיל.) יוסי קופרווסר, קבע כי בזכות האינטרנט התקצרו תהליכי תכנון של פיגועים בצורה משמעותית. משתתף נוסף ציין את העלייה החדה במספר אתרי האינטרנט של ארגוני טרור: מ-12 אתרים ב-1998 עד ליותר מאלפיים אתרים בשנים האחרונות. אל מול איום כה גדול הפועל באין מפריע, קבעו הדוברים, חברות הטכנולוגיה המפעילות את הרשתות החברתיות – במקרה של ישראל, בעיקר פייסבוק – חייבות לעשות יותר במאבק בתכני הסתה וטרור באתריהן.
ארגוני טרור שונים אכן עושים שימוש נרחב ברשתות החברתיות, ומדגימים את הפוטנציאל העצום הטמון בשיתוף תכנים והפצת מידע בקלות חסרת תקדים. שימוש זה התחדד במיוחד במקרה של ארגון דאע"ש, המשתמש בכל פלטפורמה אפשרית להפצת מסריו והפעיל בעבר עשרות אלפי חשבונות טוויטר. אולם ההאשמות הקבועות הרואות ברשתות החברתיות מקור לכל פיגועי הטרור, החביבות כל כך על פוליטיקאים ובכירי ביטחון ישראלים, מחמיצות מספר נקודות חשובות.
החשובה ביותר היא ההבנה שטרור – כמו תופעות פוליטיות ואלימות אחרות – לא מתחיל בשיח באינטרנט וברשתות החברתיות. הסכסוך הישראלי-פלסטיני התחיל הרבה לפני הקמת פייסבוק ב-2004, והאינתיפאדה הראשונה והשנייה פרצו ונמשכו ללא שום קשר לאפליקציות טכנולוגיות. באופן דומה, דאע"ש – הנחשב, ובצדק, לארגון הקובע סטנדרט חדש של תחכום ומקצועיות בשימוש ברשתות החברתיות – התגבש בעיראק ב-2004, משך אליו לוחמים זרים והשתלט על שטחים בסוריה ובעיראק זמן רב לפני שהפך לתופעה אינטרנטית.
מעבר לכך, העלייה בשימוש באינטרנט וברשתות החברתיות אינה מייחדת ארגוני טרור בשום צורה. ספק אם להרבה ארגונים (שלא לדבר על אנשים פרטיים) היו אתרי אינטרנט משלהם בשנת 1998, אך בשנים שחלפו מאז כמעט כל ארגון, עסקי ואחר, נדד גם למרחב המקוון. מסגור השימוש ברשתות החברתיות כתופעה ייחודית לארגוני טרור לא נכונה מבחינה עובדתית, ויוצרת את הרושם שמדובר במרחב פרוץ ומאיים הנשלט על-ידי הדגלים השחורים של דאע"ש. לא רק ארגוני טרור משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות: כולם משתמשים בהן, ובכלל זאת ארגוני טרור (ופעילים בודדים).
מאז פרוץ גל האלימות הפלסטיני באוקטובר האחרון קראו פוליטיקאים ישראלים רבים לפייסבוק ולחברות הטכנולוגיה האחרות "לקחת אחריות" על המתרחש באתריהן ולפעול נגד התכנים הבעייתיים. הקריאות הללו עדיין נשמעות, למרות שגל הטרור שכך במידה משמעותית, ונראה כי פוליטיקאים מסוימים אף רואים במרק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, אחראי לגל הטרור האחרון.
אולם ההאשמות הפופוליסטיות הללו מתעלמות ממאבקן של חברות הטכנולוגיה בתכני טרור והסתה ומהיענותן לביקורת עליהן. טוויטר הודיעה בפברואר השנה שמאז אמצע 2015 ועד תחילת 2016 השעתה 125 אלף חשבונות הקשורים לדאע"ש ולארגוני טרור אחרים, ביניהם חשבון הטוויטר של האגף הצבאי של חמאס, שנסגר למורת רוחו של הארגון. שרת המשפטים איילת שקד אף הודתה אתמול כי פייסבוק הסירה 95% של התכנים הקשורים להסתה, בהתאם לבקשה מצד הרשויות הישראליות. השרה הוסיפה כי יוטיוב, הנשלטת על-ידי חברת גוגל, הסירה 80% מהסרטונים לבקשת הרשויות הישראליות.
כמו בניסיון ההפיכה האחרון בטורקיה, שגם בו יוחס לרשתות החברתיות תפקיד מרכזי בגרימת האירועים, רשתות חברתיות לא מחוללות הפיכות ולא עוצרות אותן. אנשים עושים זאת, והם מוּנעים ממצוקות ומאינטרסים כלכליים, חברתיים ופוליטיים ממשיים מאוד בשטח. הטלת האשמה בהתפרצות אירועי טרור על הרשתות החברתיות מהווה מסר ברור וקליט, אך היא מתעלמת מהמציאות, הן במקרה הישראלי-פלסטיני הן במקרה של דאע"ש וארגוני טרור אחרים. אלא שבנסיבות הקשורות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ועליית קרנו של דאע"ש במזרח התיכון, לא תמיד רוצים לטפל, ואם רוצים – מתקשים, בעוד שאת הרשתות החברתיות נוח וקל מאוד להאשים.
