האם 18 אחוז מאזרחי ישראל הם "אזרחים על תנאי"? שאלה זו עולה בחריפות לנוכח התבטאויות חסרות תקדים של פוליטיקאים בישראל, הכוללות בין היתר את ה"הצעות" "לעבור לפלסטין" או "לאחת מ-22 מדינות ערב" ולנוכח גל חקיקה הנמשך כבר כמה שנים המנסה להצר את זכויותיהם ולחזק את אופייה היהודי של המדינה על חשבון אופייה הדמוקרטי.
בשנת 2013 התכנסה במכון ון ליר בירושלים קבוצת חוקרים אינטרדיסציפלינרית שבדקה את מהותם של הצעות החוק, החוקים שהתקבלו ופסיקות בתי המשפט בנושאים הקשורים למעמד הערבים בישראל ואת השפעת תופעה זו על היחסים הפנימיים בין הערבים בישראל והמדינה. קובץ מאמרים המסכמים את דיוני הקבוצה עומד להופיע בראשית 2015. בגיליון הנוכחי אנו מביאים חמישה תקצירים של מאמרי חוקרים שהשתתפו בקבוצת הדיון המעידים על חומרת התהליך החקיקתי הזה: יוסף ג'בארין, אחד ממנחי הקבוצה, דן בהצעת "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" וטוען כי עקרונותיה חוסמים את האפשרות להשגת שוויון מהותי לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל; תמר הוסטובסקי-ברנדס בודקת את הקשר בין אזרחות ל"נאמנות" מבחינה משפטית; יפעת גוטמן משווה חוקי זיכרון באירופה לשיח סביב "חוק הנכבה"; אסף שפירא בוחן את חוקי האזרחות וההתאזרחות של קבוצות מיעוט לא יהודיות שונות בחברה הישראלית ומגיע למסקנה כי הערבים נמצאים בתחתית הסולם מבחינת יכולתם להשפיע על מעמדם; ודוד רונן מנתח שני פסקי דין של בית המשפט העליון וטוען כי הושפעו מן הלחץ הציבורי שהופעל על בג"ץ.
המלחמה הקשה שהתחוללה בקיץ – שבמהלכה נהרגו 74 ישראלים ומעל לאלפיים פלסטינים – השפיעה השפעה דרמטית על השיח בזירה הפנים-ישראלית. ההתנגדות הטבעית של האזרחים הפלסטינים לפעולות ישראל ברצועה והמחאה שלהם נגד המלחמה הציתו תגובות נגד של הרוב היהודי שראה את עצמו קורבן של ירי הטילים על יישובי הדרום, ורובו הגדול הצדיק את צעדי הממשלה ואף קרא להחריפם. אירועים שקדמו למלחמה, כמו הרג שני הנערים בביתוניא מירי אש חיה של שוטרי מג"ב, רצח שלושת הנערים היהודים בידי אנשי חמאס ורצח הנער הפלסטיני בירושלים בידי צעירים יהודים, הציתו מדורה שטרם כבתה. בנובמבר התפשטו האירועים האלימים גם לתוך ישראל בעקבות הריגת אזרח ערבי צעיר מכפר כנא בידי שוטרים אל מול המצלמות. אסעד גאנם וג'עפר פרח, שני אישים בולטים בחברה הערבית, מתייחסים בדבריהם לאירועים אלו ומציעים דרכים להתגבר על הניכור והשנאה. פרופ' גאנם מציע שיצירת דגם נכון של חיים משותפים בתוך ישראל עשויה לקדם את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא קורא ליצור מרחבים משותפים שוויוניים ברחבי המדינה, ובד בבד לערוך חשבון נפש נוקב בתוך החברה הערבית שיתמודד עם תחלואיה. פרח, פעיל ותיק בחברה האזרחית, קורא אף הוא ליצור חזון חברתי-כלכלי חדש בייחוד לצעירים הערבים, המרגישים תסכול על רקע קשיי הנגישות שלהם להשכלה, לתעסוקה ולמוקדי הכוח הכלכליים במדינה.
פרופ' רות גביזון דנה בוויכוח המתחולל עתה סביב "חוק הלאום" ומציעה במאמר שנכתב במיוחד לבמה זו לשנות כיוון, ובמקום להביא את הנושא לחקיקה, לפעול באופן מעשי ליצירת אזרחות משותפת ולדון בפרקטיקות ובהשלכות – החוקיות, המעשיות, הפוליטיות, החברתיות והכלכליות – של המציאות המורכבת השוררת במדינת ישראל שבה חיים יחד שני העמים.
המאמר האחרון עוסק בתגובה יהודית ממלכתית לגל עכור זה של גזענות. שרה אוסצקי-לזר, עורכת מנבר, בוחנת את נאומו של הנשיא ראובן ריבלין באירוע הזיכרון שהתקיים בכפר קאסם באוקטובר האחרון לציון 58 שנה לטבח. בפינת התרבות שלנו שיר פרי עטו של המשורר הדגול סמיח אלקאסם שהלך לעולמו הקיץ, ומאמר לירי בשם "אנא אחמד" מאת המשורר מוחמד עלי טאהא שנכתב בתגובה לשירו של הזמר עמיר בניון "אחמד אוהב ישראל" שעורר סערה ציבורית.
בסיום הגיליון, כהרגלנו, עדכונים על הפעילות במכון ון ליר הקשורה ביחסי יהודים-ערבים.
אנו מקווים שתמצאו עניין ב-מנבר הרביעי ומצפים להערות ולתגובות.
צוות המערכת:
שרה אוסצקי-לזר, עורכת
יוני מנדל וחנאן סעדי, חברי מערכת
