ב־27 באוקטובר שודר ברשת אל ג'זירה ריאיון עם ח'ליל אל־חיה, הנושא בתפקיד ראש תנועת חמאס ברצועת עזה. הריאיון שודר במסגרת התוכנית "ריאיון עם" בהנחיית עלי א־זופיירי (علي الظفيري), והוא התמקד בהסכם הפסקת האש בעזה, בפירוקה של חמאס מנשקה ובהרחקתה מהשלטון בעזה.
להלן סקירה של עיקרי הריאיון והערכה של עמדתה הנוכחית של תנועת חמאס, כפי שהיא משתקפת מדבריו של אל־חיה.
אפשרות חידוש המלחמה והפסקת האש
לדברי אל־חיה, מטרתה האמיתית של ישראל הייתה לדחוק את תושבי עזה מהרצועה, אך היא נכשלה בכך. לישראל אין מוטיבציה לחזור למלחמה, גם בשל שינוי של דעת הקהל הבין־לאומית, שמתנגדת לחזרה למלחמה, ובמיוחד לאחר שהכריז טראמפ על סיום המלחמה.
לדבריו, חמאס אינה רוצה בחידוש המלחמה, ולא תיתן לַכּיבּוּש (השם שבו הוא משתמש כשמתייחס לישראל) "שום תירוץ לחדש את המלחמה". ציפייתו היא שתהיה החלטה של האו"ם שתקבע את פרטיה של הפסקת האש, כגון סדר הכוחות וסמכויות הכוח הבין־לאומי. חמאס רוצה שהכוח הזר ישמור על גבולות הרצועה, יחצוץ בין ישראל לפלסטינים, וישמור על המשכה של הפסקת האש כדי לאפשר כניסת סיוע וכספים לשיקום מיידי של רצועת עזה.
יצוין כי התפיסה בישראל היא כי הכוח הרב־לאומי ברצועה ישמש כמעין שוטר על חמאס, ויעסוק בפירוק הזרוע הצבאית של התנועה מנשקה. יום למוחרת הריאיון אירעה תקרית שבה נהרג מפעיל טרקטור ישראלי, ובתגובה לכך תקפה ישראל והרגה 90 פלסטינים. חמאס טענה שאינה עומדת מאחורי התקרית.
חמאס דורשת את הימצאותה של הרשות הפלסטינית בעזה, ודוחה את הרעיון הישראלי להפרדת הגדה המערבית מהרצועה. הוא כינה את העמדה הישראלית "יהירה" וקולוניאליסטית
הוועדה המנהלת לרצועת עזה
אל־חיה אמר כי סוגיית הוועדה המנהלת הוסכמה בעבר וגם כעת עם שאר הפלגים הפלסטיניים, וכי חמאס לא בחרה ישירות את האישים שיהיו בגוף המנהל של הרצועה, אלא העבירה למצרים רשימה לבחור מתוכה. הקריטריונים לבחירה היו: "דמות לאומית"; תושב הרצועה; מי שסבל בסבלות הפלסטינים במלחמה; אישיות ידועה עם יכולת, יושרה וניסיון.
במקביל לריאיון נודע שאמג'ד א־שווא, מנכ"ל רשת הארגונים האזרחיים בעזה, מונה לראשות הוועדה המנהלת, ונראה כי אל־חיה כיוון אליו כאשר פירט את הקריטריונים הללו. לדבריו, לוועדה תהיינה סמכויות מלאות לניהול של כל ענייני הרצועה, וחמאס תמסור לידיה את המושכות לכל הנושאים האזרחיים. לשאלה אם תהיה הוועדה ממונה גם על נושאי ביטחון, ענה אל־חיה ש"זה כולל הכול".
הוא סירב לענות על השאלה אם הדבר הוסכם עם תנועת פתח, יריבתהּ של חמאס, ורק התייחס באופן כללי ל"כל הפלגים". יצוין כי , פתח ועוד 12 ארגונים פלסטיניים על הסכם בייג'ינג, ובו הסכמה להקמת מדינה פלסטינית בהתאם להחלטות 242 ו־338.
היחסים עם הרשות הפלסטינית
אל־חיה הביע את דעתו כי הוועדה צריכה לפעול עד קיום בחירות או עד הקמת ממשלה פלסטינית בהסכמת כלל הפלגים. הוא הדגיש כי רצועת עזה והגדה המערבית יחד הן שטח אחד, אומה אחת, מערכת פוליטית אחת ואחדות לאומית אחת, כולם תחת הרשות הפלסטינית, והדגיש את רצונו בממשלה אחת ובסמכות אחת שמבטאות את היות הפלסטינים בני עם אחד.
לכן חמאס דורשת את הימצאותה של הרשות הפלסטינית בעזה, ודוחה את הרעיון הישראלי להפרדת הגדה המערבית מהרצועה. הוא כינה את העמדה הישראלית "יהירה" וקולוניאליסטית, שכן היא דוחה את הימצאותו של העם הפלסטיני על אדמתו.
תפקיד ארה"ב
אל־חיה הביע את דעתו כי כישלון התקיפה הישראלית בדוחא שכנע את ארה"ב להפסיק את המלחמה. הוא חשף פרטים מעניינים על הפגישה עם ויטקוף וקושנר. לדבריו, נציגי חמאס דיברו כפלסטינים (ולא כמייצגים של חמאס בלבד), מה שהפתיע את האמריקאים שלא פגשו בהם בעבר, ולכן התייחסו לחמאס באופן לא־ראוי לדעת אל־חיה. האמריקאים לדבריו הופתעו לפגוש אנשים משכילים – מהנדסים, רופאים, מרצים באוניברסיטאות ועוד.
יצוין כי ח'ליל אל־חיה הוא ד"ר ללימודים אסלאמיים; מוסא אבו מרזוק – ד"ר להנדסת תעשייה, וע'אזי חמד הוא בעל תואר שני במדע המדינה וד"ר לווטרינריה.
לפי אל־חיה, פניהם של הפלסטינים להשגת מטרותיהם הלאומיות, כלומר להשגת יציבות, להשבת "זכויותיהם הגזולות" ולחיים במדינה עצמאית כמו כל עמי העולם. הוא ציין שכוונתו למדינה "לפי ההחלטות הבין־לאומיות הרלוונטיות" (הכוונה היא בעיקר להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242, 338 ולאלה שנשענו עליהן), והוסיף כי "אין לפלסטינים בעיה עם אף אחד, אלא עם מי שכבש את אדמותיהם וגירש אותם" (הכוונה היא לישראל).
השליחים האמריקאים ויטקוף וקושנר העבירו להנהגת חמאס את הבטחת הנשיא טראמפ כי המלחמה הסתיימה, וכי הנשיא מעוניין שעזה תהיה יציבה ותשוקם. הנהגת חמאס מסרה כי היא מאמינה ביכולתו של נשיא ארה"ב לדאוג לכך ולרסן את ישראל. אל־חיה הזכיר את העובדה שוויטקוף ניחם אותו על מות בנו, ונראה שהמחווה האנושית הזו נגעה לליבו.
לדבריו, נציגי חמאס דיברו כפלסטינים ולא כמייצגים של חמאס בלבד, מה שהפתיע את האמריקאים שלא פגשו בהם בעבר, ולכן התייחסו לחמאס באופן לא־ראוי לדעת אל־חיה
סוגיית שלב ב' של ההסכם והתפרקות חמאס מהנשק
לשאלה אם חמאס מתכוונת למסור את כלי נשקה ולפרק את מערכת המנהרות, ענה אל־חיה כי הפלסטינים הם עם תחת כיבוש, וכי יש להם זכות תחת החוק הבין־לאומי להתנגד לכיבוש. כאשר יסתיים הכיבוש ותקום מדינה פלסטינית, הנשק והחמושים יהפכו להיות חלק ממנגנוני המדינה – זוהי העמדה היסודית.
אולם לצד זאת, מתקיים דיאלוג "לאומי ורציני" למציאת פתרונות גמישים, אשר מצד אחד ישמרו על זכויות הפלסטינים, ומצד שני ישמרו על הסכם הפסקת האש. לשאלה איך התשובה הזו עומדת בסעיפי הסכם הפסקת האש, לא נתן אל־חיה תשובה ברורה, אלא העביר את הכדור ל"כלל הפלגים הפלסטיניים".
סוגיית האסירים
לדבריו, סוגיית האסירים נוגעת להנהגה הפלסטינית בכללה, והיא סוגיה לאומית. חמאס קיוותה לשחרור של כל האסירים במסגרת העסקה, אולם התנאים לא אפשרו זאת. סוגיית האסירים נשארת "על השולחן" מבחינת הפלסטינים.
אל־חיה ציין כי ישראל הטילה וטו על שחרורם של מנהיגים פלסטינים בולטים כמו מרואן ברגותי (שאל־חיה כינה "האח מרואן"), אחמד סעדאת, עבאס א־סייד וחסן סלאמה. הוא אף ציין כי בקיץ 2023 התקיים משא ומתן על חילופי אסירים (כלומר דיונים על חללי צוק איתן וכן על השאם א־סייד ואברה מנגיסטו מלפני מתקפת 7.10), ובמסגרתו הסכימה ישראל לשחרר חלק מהאסירים הוותיקים, אולם כעת היא מסרבת לכך.
נושא הסיוע
לפי ההסכם בכל יום היו צריכות להיכנס לרצועה לפחות 600 משאיות סיוע, שהן רק חלק מהסיוע הדרוש לרצועה. להערכתו, בימים שלפני הריאיון אפשרה ישראל להכניס לרצועה כ־600 משאיות ביום, מכל הסוגים. אולם יש עדיין מוצרים שהיא אינה מאפשרת להכניס, כמו ביצים ובשר. עדיין יש צורך בהיתר לחולים קשים לצאת לטיפולים מחוץ לרצועה.
הדרך של החמאס להתמודד עם בעיה זו היא פנייה למתווכות. לדבריו, ישראל עדיין לא מסרה את שמות האסירים והעצורים מרצועת עזה שמוחזקים אצלה, למרות מחויבותה לכך לפי ההסכם. חמאס אינה מרוצה מכמויות הסיוע שנכנסות, שאינן מתאימות לצורכי האנשים, ויש לפתוח את המעברים לשני הכיוונים ולאפשר מסחר חופשי. כמו כן ישראל ממשיכה להפציץ לאורך "הקו הצהוב".
אל־חיה חזר על דבריו כי חמאס מצפה מהמתווכות לרסן את ישראל, וכי ישראל מחפשת כל תירוץ לברוח מההסכם.
לשאלה אם המלחמה לא החזירה את הרצועה שנים אחורה, ענה אל־חיה כי "אם זה לא היה קורה בבת אחת, זה היה קורה לאט לאט"
יחסו ל־7.10
אל־חיה חזר על עמדת חמאס כי "מבול אל־אקצא" היה תוצאה של הכיבוש המתמשך על העם הפלסטיני זה 77 שנה ושל המצור המוטל על רצועת עזה זה 19 שנה.
הוא ציין את סירובה של ישראל לאפשר לפלסטינים את זכויותיהם לפי החלטות האו"ם ואת הניסיונות להשתלטות יהודית על מסגד אל־אקצא במטרה, לדבריו, לבנות את בית המקדש במקום המסגד. אל־חיה חזר על התיאוריה שלפיה תכננה ישראל מתקפת פתע על חמאס ועל ההנהגה הפלסטינית לאחר החגים בסתיו 2023.
לדבריו, לפני 7.10 נדחקה הסוגיה הפלסטינית לשוליים, ובעולם השתרשה ההבנה שהיא הוסרה משולחן הדיונים המדיניים. בעקבות 7.10 חזרה הסוגיה למרכז.
אל־חיה סיכם כך את עמדתו בנושא:
"מבול אל־אקצא, למרות כל הייסורים והסבל וההרס והמוות שהסב לעם הפלסטיני, הוביל את הסוגיה הפלסטינית לשלב חדש. הוא חשף את דמותה האמיתית של ישראל, שאינה דמוקרטיה ששומרת על זכויות האדם, אלא מדינה פושעת ורוצחת שאינה מכבדת את זכויות האדם של אחרים.
"7.10 פתח מהפכה תודעתית בכל העולם נגד הציונות, וחמאס אינו רוצה לעצור במהפכה הפוליטית וההומניטרית שכוללת גם עמים וגם אליטות, אלא רוצה להעמיד לדין את מנהיגי ישראל על פשעיהם ולהביא להקמת מדינה פלסטינית, להגשמת זכות השיבה וזכות ההגדרה העצמית. הקמת המדינה על האדמה הפלסטינית תוכיח שהמחיר לא היה לשוא".
לשאלה אם המלחמה לא החזירה את הרצועה שנים אחורה, ענה אל־חיה כי "אם זה לא היה קורה בבת אחת, זה היה קורה לאט לאט". הוא השווה את המצב לגדה המערבית, שם הרס הצבא הישראלי את מחנות הפליטים בטול כרם ובג'נין.
הריאיון מצביע על שתי התפתחויות חשובות בעקבות הסכם הפסקת האש. הראשונה בהן היא בינאום הסכסוך הישראלי פלסטיני, שנתון כיום תחת פיקוח בין־לאומי הדוק בראשות ארצות הברית
העתיד
לשאלה אם הפלסטינים קרובים יותר כיום להשגת מטרותיהם הלאומיות, השיב אל־חיה כי כל עוד אנשים דורשים את זכויותיהם, דבר לא יעצור אותם.
הפלסטינים שילמו את המחיר היקר ביותר – את בניהם ומנהיגיהם, ואל־חיה מצפה ממדינות האסלאם לתמוך בהם בשל הקורבנות הרבים שהקריבו והגבורה שהפגינו. לדבריו, כאשר העם וההנהגה מאוחדים ברצון אחד, אין דבר שאי־אפשר להשיג. כאשר יעצרו התותחים, אם יעצרו, יש להמשיך בפעולה פוליטית להשגה של זכויות העם הפלסטיני. הוא סיים באזהרה, שאם האומה האסלאמית לא תעמוד לצד הפלסטינים, הבגידה שלהם תהיה גדולה יותר מאשר בגידתה בזמן המלחמה, כאשר תושבי עזה הופצצו יומם וליל.
סיכום והערכה
דבריו של ח'ליל אל־חיה, המכהן כמנהיג חמאס ברצועת עזה, מראים כי תנועת חמאס ממשיכה את הקו שסימנה לאחר מתקפת 7.10, ולפיו היא ניצבת בראש המאבק הלאומי הפלסטיני, ובפועל היא היורשת של אש"ף.
הריאיון מצביע על שתי התפתחויות חשובות בעקבות הסכם הפסקת האש: ראשית, בינאום הסכסוך הישראלי פלסטיני, שנתון כיום תחת פיקוח בין־לאומי הדוק בראשות ארצות הברית. שנית, נכונות מלאה של חמאס להשתלב בתהליך פוליטי במסגרת הרשות הפלסטינית.
במסמך "היום שעכשיו" שפרסם הפורום לחשיבה אזורית בינואר 2025, הצענו דרך לאפשר את השתלבותה של חמאס ברשות כאחד ממרכיביה של מדיניות ישראלית שוחרת שלום, אם וכאשר תהיה כזו. נראה שהמציאות הפוליטית הפלסטינית תומכת כיום בכיוון פעולה זה.
בינאום הסכסוך, שנראה בדרך כלל בישראל כדבר שלילי, יכול דווקא לסייע לישראל, ובפרט לתושבי הנגב המערבי, להשיג ביטחון. אפשר להזכיר שבשנים 1957–1967 פעל בגבול הרצועה כוח פקחי או"ם (UNEF, United Nations Emergency Force), ושנים אלה היו השקטות ביותר בתולדות היחסים שבין ישראל לבין רצועת עזה.
