פוליגמיה והשלכות שנובעות ממבנה המשק: כך הפכה הקורונה לווירוס מגדרי
נשים בסודאן (תצלום: רויטרס)
Below are share buttons

פוליגמיה והשלכות שנובעות ממבנה המשק: כך הפכה הקורונה לווירוס מגדרי

מבין שלל ההשלכות הנוכחיות והעתידיות של משבר הקורונה, ישנן גם כאלה הנוגעות לפערים מגדריים. מרים סוידאן, עיתונאית לבנונית, מסבירה כיצד הוא מחזק את זכויות היתר של גברים במדינות ערביות

מבין שלל ההשלכות הנוכחיות והעתידיות של משבר הקורונה, ישנן גם כאלה הנוגעות לפערים מגדריים. מרים סוידאן, עיתונאית לבנונית, מסבירה בכתבתה לאתר דרג' כיצד משבר הקורונה העולמי מחזק את זכויות היתר של גברים במדינות ערביות.
 
"הוא היה יכול לבחור להישאר איתי", אומרת אחת מנשותיו של אבו עבד אל־עזיז, כוויתי שנשוי למספר נשים. אשתו הראשונה מתארת את הקשיים שחוותה מאז החל סגר הקורונה בכווית, עקב כך שבעלה בחר להעביר את זמנו אצל אשתו השנייה. מצבה של האישה הראשונה משותף לעוד נשים כוויתיות רבות שבעליהן, שלהם נשים נוספות, בחרו להעביר את זמן הסגר אצל הנשים האחרות.
 
ממשלת כווית מצאה פתרון למצב זה, פתרון שרק מחריף את האפליה הקיימת כלפי נשים, ומעלה היבט חדש של אי־השוויון המגדרי. שלטונות כווית פרסמו קישור אלקטרוני שדרכו גבר הנשוי לכמה נשים יכול להנפיק אישור מעבר גם במצב של סגר, אישור המאפשר לו לנוע בחופשיות בין בתי נשותיו. החלטה זו, טוענת סוידאן, חושפת את חוסר השוויון העמוק הטמון בשורש החברה הערבית – הגברים תמיד זוכים להקלות ולהחרגות לטובתם, גם כשבחוץ משתוללת מגפה וכשהשיקולים היחידים שצריכים לעמוד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות הם שיקולים בריאותיים.
 
החלטה זו של הממשלה הגיעה על רקע קריאות מטעם אנשי ציבור לפעול למען פתרון בעייתם של הגברים הפוליגמיים. כאן המקום לציין כי תופעת הנישואים הפוליגמיים אינה תופעה שולית בכווית, שנחשבת למדינה עם שיעור הנישואים הפוליגמיים הגבוה ביותר מבין מדינות המפרץ (אחריה קטאר ובחריין). בין השנים 2015-2010 היה בבירת כווית שיעור של 8.13% גברים שנשואים ליותר מאישה אחת (במדינות אחרות שמתירות נישואים כאלה, השיעור אינו גבוה מ־5%). לפיכך, אין להתפלא כי מדינה המתירה נישואים פוליגמיים, ושהם אף יחסית מקובלים בה מבחינת חברתית, תשאף להקל על גברים שנשואים באופן זה.
 
אלא שהדבר יוצר שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא שהחלטה זו הופכת את הסגר למגביל יותר עבור נשים. גם בשיא המגפה, השלטונות מאפשרים רק לגברים לנוע, מה שאוטומטית מעניק להם זכויות יתר, בעוד שהנשים נשארות כלואות במקומן בציפייה לגבר שיבוא. הדבר מראה מהו סוג הבעיות שהממשלות הערביות מקדישות להן תשומת לב ומטפלות בהן בהבנה ובגמישות. גברים פוליגמיים מקבלים פריבילגיה גם במצב של סגר בריאותי, ואילו אחרים צריכים לנוע ממקום למקום ממגוון סיבות, בין היתר בריאותיות, אך הממשלה אינה מתאמצת למצוא להם פתרון.
 
הבעיה השנייה היא שההחלטה מעוררת איום בריאותי – המעבר של גבר בין בתים מעמיד אותו ואת בני משפחתו בסכנות בריאותיות, ועומד בניגוד לקריטריונים שנקבעו למען הימנעות מפגיעת וירוס הקורונה. בהקשר זה, אמרה הסופרת והאקטיביסטית הכוויתית אבתהאל אל־ח'טיב שיש להתמקד בבעייתיות העומדת בשורש חקיקה זו. כל עוד המדינה מתירה נישואים פוליגמיים, פתרון כזה עשוי להיות תקף, אך לטענתה, הבעיה העמוקה יותר הוא מצב הביניים שבו שרויה כווית – בין מדינה המתנהלת על פי דין אזרחי למדינה המתנהלת על פי דין דתי. כך למשל, נשים כוויתיות יכולות להיות חברות פרלמנט ושופטות, מסבירה אל־ח'טיב, אבל אינן רשאיות לקבל החלטות בסיסיות בנוגע לחייהן. אישה כוויתית יכולה לחתום על צו הוצאה להורג של נאשם, אבל אינה יכולה לקבל אפוטרופסות על ילדיה או לחתום על מסמך מטעמם. מצב אבסורדי זה נוצר על ידי חקיקה שמתנהלת על פי הדין הדתי ולא האזרחי. הדבר מצריך, לדעתה, "לשנות את חוק המעמד האישי כך שיתאם למצב האזרחי של הנשים במדינה, ויאפשר לשנות את התפיסה החברתית כלפי האישה, במיוחד בחברות פטריארכאליות".
 
מגפת הקורונה מדגישה כאמור את השיח על חוסר השוויון המגדרי שנמצא בשורש החברה הערבית. לא ניתן להתעלם מכך שהשפעת הווירוס על גברים שונה מהשפעתו על נשים – לא רק מבחינת סימפטומים של המחלה עצמה, אלא גם מבחינת האפשרויות הכלכליות וההשלכות הבריאותיות לטווח ארוך. הפער המגדרי בולט במיוחד בחברה הערבית, שמטבעה היא חברה הלוקה בחוסר שוויון מגדרי עמוק.
 
נראה שגברים נפגעים במספרים גבוהים יותר ובאופן חמור יותר מווירוס הקורונה. זוהי אולי בשורה טובה לנשים במישור הבריאותי, אולם במישור הכלכלי המצב שונה. על פי רוב, מיתון כלכלי משפיע יותר על גברים בגלל שיעורי האבטלה. אולם, במקרה זה מעורבים גורמים נוספים – כשהחשוב מביניהם הוא אופי המשרות שמחזיקים גברים לעומת אלה של נשים. רוב המועסקים במשרות שאפשר לעבוד בהן מהבית הם גברים, ואילו נשים לרוב אינן יכולות לעשות זאת (למשל נשים רבות שעובדות בתעשיית המזון או התיירות). זאת נוסף על פערי השכר שקיימים מלכתחילה – נשים משתכרות כמעט תמיד פחות מגברים.
 
על רקע זה, החלטה שמקילה על גברים פוליגמיים לנוע במרחב במהלך הקורונה אינה אלא עוד שלב בשרשרת ארוכה של צעדים המעניקים זכויות יתר לגברים, במקביל לקיפוח זכויותיהן של נשים ערביות. מאז ההחלטה על סגר בעקבות הקורונה, גם שיעור האלימות כלפי נשים הכפיל את עצמו, בזמן שבתי הדין השרעיים סגרו את שעריהם בפני הנשים בגלל המגפה. כך, בעוד שגברים זוכים לפריבילגיות, נשים נותרו במצב של קיפוח יומיומי וללא מענה לבעיותיהן הבסיסיות.
מבין שלל ההשלכות הנוכחיות והעתידיות של משבר הקורונה, ישנן גם כאלה הנוגעות לפערים מגדריים. מרים סוידאן, עיתונאית לבנונית, מסבירה בכתבתה לאתר דרג' כיצד משבר הקורונה העולמי מחזק את זכויות היתר של גברים במדינות ערביות.
 
"הוא היה יכול לבחור להישאר איתי", אומרת אחת מנשותיו של אבו עבד אל־עזיז, כוויתי שנשוי למספר נשים. אשתו הראשונה מתארת את הקשיים שחוותה מאז החל סגר הקורונה בכווית, עקב כך שבעלה בחר להעביר את זמנו אצל אשתו השנייה. מצבה של האישה הראשונה משותף לעוד נשים כוויתיות רבות שבעליהן, שלהם נשים נוספות, בחרו להעביר את זמן הסגר אצל הנשים האחרות.
 
ממשלת כווית מצאה פתרון למצב זה, פתרון שרק מחריף את האפליה הקיימת כלפי נשים, ומעלה היבט חדש של אי־השוויון המגדרי. שלטונות כווית פרסמו קישור אלקטרוני שדרכו גבר הנשוי לכמה נשים יכול להנפיק אישור מעבר גם במצב של סגר, אישור המאפשר לו לנוע בחופשיות בין בתי נשותיו. החלטה זו, טוענת סוידאן, חושפת את חוסר השוויון העמוק הטמון בשורש החברה הערבית – הגברים תמיד זוכים להקלות ולהחרגות לטובתם, גם כשבחוץ משתוללת מגפה וכשהשיקולים היחידים שצריכים לעמוד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות הם שיקולים בריאותיים.
 
החלטה זו של הממשלה הגיעה על רקע קריאות מטעם אנשי ציבור לפעול למען פתרון בעייתם של הגברים הפוליגמיים. כאן המקום לציין כי תופעת הנישואים הפוליגמיים אינה תופעה שולית בכווית, שנחשבת למדינה עם שיעור הנישואים הפוליגמיים הגבוה ביותר מבין מדינות המפרץ (אחריה קטאר ובחריין). בין השנים 2015-2010 היה בבירת כווית שיעור של 8.13% גברים שנשואים ליותר מאישה אחת (במדינות אחרות שמתירות נישואים כאלה, השיעור אינו גבוה מ־5%). לפיכך, אין להתפלא כי מדינה המתירה נישואים פוליגמיים, ושהם אף יחסית מקובלים בה מבחינת חברתית, תשאף להקל על גברים שנשואים באופן זה.
 
אלא שהדבר יוצר שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא שהחלטה זו הופכת את הסגר למגביל יותר עבור נשים. גם בשיא המגפה, השלטונות מאפשרים רק לגברים לנוע, מה שאוטומטית מעניק להם זכויות יתר, בעוד שהנשים נשארות כלואות במקומן בציפייה לגבר שיבוא. הדבר מראה מהו סוג הבעיות שהממשלות הערביות מקדישות להן תשומת לב ומטפלות בהן בהבנה ובגמישות. גברים פוליגמיים מקבלים פריבילגיה גם במצב של סגר בריאותי, ואילו אחרים צריכים לנוע ממקום למקום ממגוון סיבות, בין היתר בריאותיות, אך הממשלה אינה מתאמצת למצוא להם פתרון.
 
הבעיה השנייה היא שההחלטה מעוררת איום בריאותי – המעבר של גבר בין בתים מעמיד אותו ואת בני משפחתו בסכנות בריאותיות, ועומד בניגוד לקריטריונים שנקבעו למען הימנעות מפגיעת וירוס הקורונה. בהקשר זה, אמרה הסופרת והאקטיביסטית הכוויתית אבתהאל אל־ח'טיב שיש להתמקד בבעייתיות העומדת בשורש חקיקה זו. כל עוד המדינה מתירה נישואים פוליגמיים, פתרון כזה עשוי להיות תקף, אך לטענתה, הבעיה העמוקה יותר הוא מצב הביניים שבו שרויה כווית – בין מדינה המתנהלת על פי דין אזרחי למדינה המתנהלת על פי דין דתי. כך למשל, נשים כוויתיות יכולות להיות חברות פרלמנט ושופטות, מסבירה אל־ח'טיב, אבל אינן רשאיות לקבל החלטות בסיסיות בנוגע לחייהן. אישה כוויתית יכולה לחתום על צו הוצאה להורג של נאשם, אבל אינה יכולה לקבל אפוטרופסות על ילדיה או לחתום על מסמך מטעמם. מצב אבסורדי זה נוצר על ידי חקיקה שמתנהלת על פי הדין הדתי ולא האזרחי. הדבר מצריך, לדעתה, "לשנות את חוק המעמד האישי כך שיתאם למצב האזרחי של הנשים במדינה, ויאפשר לשנות את התפיסה החברתית כלפי האישה, במיוחד בחברות פטריארכאליות".
 
מגפת הקורונה מדגישה כאמור את השיח על חוסר השוויון המגדרי שנמצא בשורש החברה הערבית. לא ניתן להתעלם מכך שהשפעת הווירוס על גברים שונה מהשפעתו על נשים – לא רק מבחינת סימפטומים של המחלה עצמה, אלא גם מבחינת האפשרויות הכלכליות וההשלכות הבריאותיות לטווח ארוך. הפער המגדרי בולט במיוחד בחברה הערבית, שמטבעה היא חברה הלוקה בחוסר שוויון מגדרי עמוק.
 
נראה שגברים נפגעים במספרים גבוהים יותר ובאופן חמור יותר מווירוס הקורונה. זוהי אולי בשורה טובה לנשים במישור הבריאותי, אולם במישור הכלכלי המצב שונה. על פי רוב, מיתון כלכלי משפיע יותר על גברים בגלל שיעורי האבטלה. אולם, במקרה זה מעורבים גורמים נוספים – כשהחשוב מביניהם הוא אופי המשרות שמחזיקים גברים לעומת אלה של נשים. רוב המועסקים במשרות שאפשר לעבוד בהן מהבית הם גברים, ואילו נשים לרוב אינן יכולות לעשות זאת (למשל נשים רבות שעובדות בתעשיית המזון או התיירות). זאת נוסף על פערי השכר שקיימים מלכתחילה – נשים משתכרות כמעט תמיד פחות מגברים.
 
על רקע זה, החלטה שמקילה על גברים פוליגמיים לנוע במרחב במהלך הקורונה אינה אלא עוד שלב בשרשרת ארוכה של צעדים המעניקים זכויות יתר לגברים, במקביל לקיפוח זכויותיהן של נשים ערביות. מאז ההחלטה על סגר בעקבות הקורונה, גם שיעור האלימות כלפי נשים הכפיל את עצמו, בזמן שבתי הדין השרעיים סגרו את שעריהם בפני הנשים בגלל המגפה. כך, בעוד שגברים זוכים לפריבילגיות, נשים נותרו במצב של קיפוח יומיומי וללא מענה לבעיותיהן הבסיסיות.
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה