אחד מהשינויים הבולטים שהכניסה פלטפורמת הסטרימינג נטפליקס בהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי הוא הפיכתן של סדרות דוברות שפות זרות – שאינן אנגלית – לפופולאריות. שינוי מבורך זה שבמסגרתו צפייה בסדרה דוברת ספרדית, צרפתית או אפילו טורקית, דנית ויפנית כבר אינה נתפסת כאירוע חריג, לא פסח גם על סדרות דוברות ערבית שנוצרו בעולם הערבי. אחת מן הסדרות האלה היא הסדרה "תיכון רוואבי לבנות", שעלילתה מתרחשת בירדן. הסדרה, שנוצרה על ידי שתי נשים – שירין כמאל ותימאא' שומאלי, טיפסה במהרה לצמרת דירוג הצפיות בעולם הערבי ובכלל, מה שעורר תגובות עזות במרחב הערבי, רבות מהן שליליות.
"תיכון רוואבי לבנות" היא אומנם סדרה דוברת ערבית, אך תכניה ואופן עיצובה רחוקים מאוד מהדימוי שחלק מהישראלים מחזיקים בנוגע ל"סרט ערבי". במובנים מסוימים "תיכון רוואבי לבנות" היא סדרה אמריקאית טיפוסית. גיבורתה היא נערה לא פופולארית המתמודדת עם בריונות ועם התעמרות מצד מלכת הכיתה ומצד שתי מעריצותיה. הסדרה כוללת סצנות טיפוסיות של ריבים במלתחות, נסיעה באוטובוס תלמידים צהוב, מסיבות שכבה, טיול שנתי ואף תחרות על תשומת ליבם של בחורים נאים – על אף שבמקרה של הסדרה הנוכחית מדובר בבית ספר לבנות בלבד, כך שאת תפקיד הקפטן של נבחרת הפוטבול המצודד תופס סטודנט צעיר, שמלכת הכיתה נאלצת להבריז מהלימודים כדי לפגוש אותו בסודיות.
אולם, מבט נוסף חושף על נקלה שהסדרה "תיכון רוואבי לבנות" אינה סדרת תיכון אמריקאית טיפוסית שרק במקרה גיבורותיה דוברות ערבית. בקצרה, אם בסדרות התיכון האמריקאיות המעשים האכזריים מסתכמים במבטי בוז של ה"רעות" כלפי הבחורה הלא־פופולארית או בהדרתה מנבחרת המעודדות, ובסוף הן לומדות את הלקח שלהן והכול שב על מקומו בשלום, הרי שהמצב ב"תיכון רוואבי" שונה בתכלית. הסדרה נפתחת בסצנה אלימה ביותר שבה הבנות הפופולאריות, בהנהגת ה"מלכה" ליַאן, מכות באכזריות את הילדה הלא־מקובלת מרים, מטיחות את ראשה ברצפה, ומותירות אותה לדמם חסרת הכרה. כאשר היא מנסה לחפש צדק, הן טופלות עליה האשמות שווא. איש, אפילו לא הוריה של מרים, אינו מאמין לה, והיא נדרשת ללכת לטיפול פסיכיאטרי. בהתאם לכך, מסע הנקמה שהיא עורכת בבנות כיתתה תוקפני לא פחות, וייתכן שבסוף הסדרה היא מתגלה כנבזית אף יותר מהן.
גם אופן ההתקבלות של הסדרה במרחב הערבי, ובירדן בפרט, מעיד על כך שאין מדובר בעוד סדרה שפועלת לפי נוסחה ברורה. העובדה שהיא מתקיימת בירדן ודוברת ערבית הופכת אותה לסדרה חדשנית, וככזו גם לסדרה שמעוררת תגובות עזות וביקורת חריפה. במגזין האינטרנטי הלבנוני דרג' פורסמו שתי כתבות בנושא זה: האחת מאת העיתונאית הירדנית הדיל א־רוואבדה, עוסקת בהתקבלות הסדרה בחברה הירדנית, והשנייה מאת העיתונאי הלבנוני ראמי אל־אמין, קושרת בין הביקורת על הסדרה לבין אירוע אקטואלי אחר של הדרת נשים במרחב הציבורי.
א־רוואבדה מציינת כי הקשת הרחבה של נושאים מושתקים שבהם הסדרה נוגעת – התעמרות ובריונות, פשעים על רקע "כבוד המשפחה", הטרדה מינית, יחס למתמודדי נפש, צניעות ועוד – עוררו תגובות נזעמות של חלק מהציבור כלפי הסדרה. טיעון מרכזי של מבקרי הסדרה, ביניהם חברי פרלמנט שדיברו נגדה בגלוי כגון סולימאן אבו־יחיא, עמר עיאסרה וח'ליל עטיה, היה שהסדרה הזו אינה ראויה משום שהיא "אינה משקפת את הערכים של החברה הירדנית". לדבריהם, החברה הירדנית היא חברה מסורתית ושמרנית שלא מתרחשים בה אירועים אלימים ומקרים מעוררי בושה כגון אלה שמוצגים בסדרה, ובאופן כללי תוכני הסדרה אינם "משקפים את דרכם של הירדנים". תגובות דומות נראו גם בדיונים סוערים ברשתות החברתיות השונות.
על פי כותבת המאמר, ביקורת זו משקפת מוסר כפול של חברה המצויה במתח מתמיד בין משיכה לכיוון המודרניות לבין שמרנות הדבקה בערכים מסורתיים-פטריארכאליים. המתח הזה, שמתבטא גם בסדרה עצמה באופנים שונים: למשל, במתח הסימבולי שבין הפוסטר בחדרה של מרים שנושא את הכתובת "העתיד הוא נשים" לבין – אזהרת ספוילר – העובדה שליאן מלכת הכיתה מאוימת באקדח וייתכן שנרצחת בסוף הסדרה בידי אחיה משום שהעזה להתרועע ביחידות עם החבר שלה. מתח זה חושף גם את הרעות החולות שבשילוש של פטריארכאליות, כוח והון: החבר של ליאן הוא בעצם בנה של מנהלת בית הספר, שבעצמה רודה במורות ובתלמידות, אך במקביל לכך נשלטת בידי אביה של ליאן – איש עשיר ומשפיע המאיים תדיר שכוחו הפוליטי והחברתי יאפשר לו לסגור את בית הספר אם לא יעשו כרצונו.
למעשה, אין צורך לעשות דבר מלבד להעיף מבט בנתונים לגבי הפשיעה הגואה, שיעורי האלימות במשפחה, העוני והאבטלה בירדן, ובהשפעתם של כל אלה על השחיתות ועל התרבות הפוליטית ברשויות המקומיות כדי להבין ששלל הבעיות שבהן דנה הסדרה "תיכון רוואבי" אינן בעיות דמיוניות שהגו היוצרות ממוחן הקודח, ואינן קשורות כלל ל"ערכי החברה הירדנית", כפי שניסו לטעון מתנגדי הסדרה. יתרה מכך, כדאי לשים לב לעובדה שסצנה שמראה צעירות במכנסיים קצרים מסוגלת לעורר את חמת הציבור הירדני יותר משמסוגלות לעשות זאת תמונות של בתי ספר נטולי ציוד למידה בסיסי או של מעצר מורים המפגינים מול אותו הפרלמנט, שכעת חבריו אומרים שתוכני הסדרה "תיכון רוואבי" מנותקים מהמתרחש בירדן.
ההתקוממות של המתנגדים לסדרה יכולה לנבוע מסיבות שונות – חלקם מנסים לשמור על תדמית כלשהי של ירדן בעיני העולם, חלקם סתם מיתממים, ואחרים הם דווקא אנשים עניים וחסרי כל השפעה שמחפשים הזדמנות למחות על משהו – כל דבר – בזמן שחירויות הפרט, חופש הביטוי וחופש העיתונות במדינה נמצאים בשפל. בכל מקרה, קל לראות צביעות בדברי המתקוממים אשר פוטרים את הבעיות החשובות שהסדרה מעלה בנימוק שהם "מזועזעים" מחוסר הצניעות, מהבוטות ומהאכזריות שנשים מפגינות בסדרה.
פורמאלית, לא ניתן לצנזר את הסדרה "תיכון רוואבי" חרף דרישתם של חלק מהמוחים לעשות כן, משום שהיא משודרת בנטפליקס, חברה פרטית שהצפייה בתכניה דורשת תשלום של דמי מינוי מיוחדים, ולא בגוף שידור ציבורי ירדני. עם זאת, אין זו הפעם הראשונה שחלקים בציבור הירדני קוראים לצנזר סדרה ירדנית שמשודרת בנטפליקס – בשנת 2019 הייתה זו הסדרה הפופולארית "ג'יני", שחטפה ביקורות נוקבות על כך שרואים בה צעירים לבושים באופן חשוף, מעשנים סמים ומקללים. גם אז, גורמים בירדן טענו ש"ג'יני" אינה מייצגת את ערכי העם הירדני ואת עקרונות האסלאם. הסדרה לא צונזרה, אך שחקניה קיבלו איומים על חייהם וחלקם נאלצו לעזוב את המדינה.
ניסיון להחרים סדרות כגון אלה אינו אירוע בודד אלא חלק מתופעה רחבה יותר של מאבקים בין כוחות שימור לכוחות שינוי, בעיקר סביב נושא זכויותיהן של נשים. אל־אמין מביא במאמרו את הסערה התקשורתית האחרונה שהתעוררה סביב קפטנית נבחרת ירדן בכדורסל רובי חבש. חבש פרסמה בטוויטר שלה פוסט נזעם על כך שהגיעה להתראיין בטלוויזיה הירדנית, אך סירבו להכניס אותה מפני שלבשה מכנסי ג'ינס עם קרע באזור הברך. נימוק הטלוויזיה, שמהדהד לפתע מוכר, היה שהג'ינס הקרוע "אינו הולם את הערכים ואת המסורת בחברה הירדנית".
הנושא של קוד לבוש במקומות ציבוריים מוכר לנו היטב מאירועים כגון "מחאת המכנסונים" ואחרים, ולא ניתן להתעלם מהטענה שלעיתים קביעת קוד לבוש במקומות עבודה או במוסדות חינוך והשכלה היא פעולה מוצדקת. אולם, פעמים רבות הבעיה היא באכיפה בעייתית ובררנית של קוד לבוש רק כלפי נשים. כפי שתיארה חבש בחשבון הטוויטר שלה, ממש לפניה הכניסו בלי בעיה בחור במכנסיים קצרים לאולפני הטלוויזיה.
מי שעקב אחרי טוויטר בירדן בימים שאחרי הפרסום של חבש, יכול היה לחשוב שהמדינה נמצאת על סף התמוטטות בגלל זוג מכנסי ג'ינס קרועים. חבש קיבלה כמובן תגובות זועמות ותוקפניות בגלל שהעזה להעלות ברבים נושא שקשור לצניעות ואף לתקוף גוף ממלכתי כמו הטלוויזיה הירדנית. היא אף התייחסה מפורשות לביקורת על התוכנית "תיכון רוואבי" בהקשר זה, באומרה שאותם אנשים שטענו שבריונות ואלימות אינן "דרכן של החברה הירדנית" הם אלה שתוקפים אותה עכשיו ברשת ומתנהגים בבריונות כלפיה. מבין המגיבים המפתיעים שהביעו תמיכה ברובי חבש היה לא אחר מאשר הנסיך עלי בן חוסין אשר העלה תמונה של מכנסי הג'ינס הקרועים שלו עצמו. גם הוא קיבל תגובות נאצה, אך פחותות מאלה של רובי – בכל זאת, הוא גבר ונסיך.
המקרים הללו חושפים במידה מסוימת את הצביעות שמזכירים הכותבים – אותם מתנגדים, הן למעשיה של חבש והן לסדרה "תיכון רוואבי", טוענים מצד אחד שהחברה הירדנית אינה לוקה באלימות ובבריונות, ומצד שני מתעלמים מחלקם שלהם בפעולות כאלה ממש כלפי נשים צעירות ועצמאיות. מקרה דומה שמזכיר אל־אמין התרחש כמה שבועות לפני המקרה של חבש, בחג הקורבן. ופאא' אלח'דרא, חברת הוועדה הממלכתית להתחדשות פוליטית, העזה לבקר בטוויטר שלה את הפעולה של הקרבת הקורבן בחג הקורבן כחסרת רחמים וחמלה. היא מייד הותקפה במתקפה עזה והוצפה בקריאות להתפטרותה מהתפקיד, שלמרבה האירוניה מהותו היא לחשוב על חדשנות ועל התחדשות במערכת הפוליטית. אל־ח'דרא נענשה על כך שעשתה בדיוק את מה שהתפקיד שלה מחייב – הסבירה שהפרקטיקה של הקרבת קורבנות כבר אינה מתאימה לרוח הזמן, לאיכות הסביבה ולזכויותיהם של בעלי חיים. היא אולצה להתפטר, וכיום היא מסתובבת עם אבטחה צמודה.
כאמור, אין זה מקרה שבשלל הדוגמות הללו יש קשר בין ההתקפות והביקורת על תופעות מסוימות לבין העובדה שאלה הן נשים שמציגות את התופעות הללו. אם נחזור לסדרה "תיכון רוואבי לבנות", שאינה חפה כלל מפגמים בבימוי ובמשחק, התחושה החזקה ביותר שיוצאים עימה מהסדרה היא שכל הנשים שצפינו בהן על המסך, גם המרושעות ביותר שפועלות בבריונות אכזרית, הן בסופו של דבר חוליה אחת בשרשרת המזון מתחת לגברים שנוהגים בהן בבריונות דומה. חברתה של ליאן מכה את מרים, אך במקביל חוטפת מכות מאביה לאחר שנתפסת במסיבה. חברה אחרת מצטלמת ללא החיג'אב שלה ונכלאת בבית על ידי הוריה מרוב בושה שהם חשים במעשיה. אחיה של ליאן מאיים לרצוח אותה כי חיללה את כבוד המשפחה. מנהלת בית הספר, שבתוך בית הספר היא דמות מעוררת יראה, רועדת מפחד מאביה של ליאן העשיר והמשפיע. הדוגמות הללו הן חלק ממה שנמצא כל הזמן בשוליים, אך הוא למעשה המרכז: הסדרה הזו עוסקת כמעט רק בבנות ובנשים, אבל אינה מניחה לנו לשכוח שהמאבקים וההיררכיות בין הנשים הם משניים לעולם החיצוני ה"אמיתי" שמנוהל בידי גברים. תחושה זו היא אולי יותר מכול – מה שהופך את "תיכון רוואבי" ללא עוד סתם סדרת תיכון בסגנון אמריקאי.
