המשטרים הערביים לא ינצחו את האסלאם הפוליטי
Below are share buttons

המשטרים הערביים לא ינצחו את האסלאם הפוליטי

מאבקם של משטרי הדיכוי הערביים באחים המוסלמים הוא גם לא יעיל וגם לא לגיטימי. העם הוא זה שצריך לשפוט את האסלאם הפוליטי על מעשיו, ורק השקעה בחינוך וברווחת האזרח תאפשר מאבק מוצלח בפוליטיזציה של הדת

ד"ר ח'ליל אל־ענאני, חוקר מצרי ומומחה למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, פרסם בחודש יולי 2019 מאמר באתר אל־ג'זירה העוסק במלחמה הממוסדת שמנהלות כמה מהמדינות האוטוריטריות הערביות בימינו, ובראשן מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ, נגד תנועות האסלאם הפוליטי. לטענתו, זוהי מלחמה שגויה המנוגדת להיגיון הגאופוליטי במזרח התיכון, ועל כן היא גם עתידה להיכשל.
 
זה שנים, טוען אל־ענאני, המשטרים האוטוריטריים במדינות ערב נאבקים באסלאם הפוליטי, ובמיוחד בתנועת האחים המוסלמים, בכל אמצעי הדיכוי העומדים לרשותם – בתקשורת, בשדה הפוליטי ובמישור החוקי – במטרה לחסל אותו. לטענתו, המאבק בתנועות הללו, שהחריף בעשור האחרון, הוא נקמה על מהפכות האביב הערבי שבזכותן הצליחו התנועות האלה להגיע לשלטון בכמה ממדינות ערב.
 
לדברי אל־ענאני, במסגרת המאבק בתנועות האסלאמיסטיות, המתונות ברובן, מגויסים כספים כדי לממן ערוצי תקשורת, עיתונים ומכוני מחקר שכל תכליתם להשחיר את פניהן בעולם המערבי והמוסלמי ולהציגן כארגוני טרור וכאיום על החברות הערביות. לדידו, יש יותר משמץ של ציניות בכך שמי שעומדות לצד מצרים בראש המאבק הזה הן מדינות המפרץ וסעודיה, המתיימרות לייצג את האסלאם הווסטי והמתון. הוא מוסיף כי מאמציהם המתמשכים של הגורמים הללו בשנים האחרונות נושאים פרי: ממשל טראמפ, למשל, הגדיר את תנועת האחים המוסלמים כארגון טרור.
 
בעיני אל-ענאני, המאבק הזה אינו לגיטימי. העם, ולא השלטון האוטוריטרי, הוא שצריך לשפוט את תנועות האסלאם הפוליטי, אם בקלפיות (כפי שקרה במרוקו ובתוניסיה) ואם בהפיכה נגדן (כפי שקרה לאחרונה בסודאן). הוא מוסיף לביקורתו טון עוקצני ואומר שאת סכומי העתק שהשליכו השלטונות על הסתה נגד האסלאם הפוליטי ראוי היה להשקיע בחינוך ובהעלת רמת המודעות הפוליטית של עמיהם. השקעה כזאת תיטיב עם כל הצדדים, טוען אל־ענאני, ותניב תוצאות חיוביות בטווח הרחוק: היא עשויה להצמיח חלופות פוליטיות שיתמודדו עם האסלאם הפוליטי, ואולי אף יכריעו אותו בשדה הפוליטי, וגם לשפר את מצבם הכלכלי של רבים מבני העם ולמנוע מהם להימשך אל תנועות רדיקליות למיניהן.
 
השלטונות האוטוריטריים במדינות ערב אינם חוששים מתנועות אלימות ורדיקליות, מדגיש אל־ענאני, אלא דווקא מתנועות מתונות כמו מרבית תנועות האסלאם הפוליטי. שהרי רק תנועות אלו, לדבריו, יכולות לאיים כיום על האליטות האוליגרכיות השליטות במדינות ערב – בקלפיות או בהפגנות ובמחאות לא אלימות – ולכן האליטות מבקשות לחסל אותן.
 
מה שהשליטים אינם מבינים הוא שבסיס התמיכה בתנועות האסלאם הפוליטי רק מתחזק בצל כל דיכוי, שכן הדבר מוצג כמבחן שעליהן לעמוד בו. אלה אינן תנועות פוליטיות בלבד; יש להן גם בסיס תמיכה עממי ומוסדות ארגוניים איתנים שקשה לעקור מהשורש באמצעות כוח בלבד. ההיסטוריה הוכיחה זאת פעם אחר פעם, למשל בימי נאצר, חאפז אל־אסד ומובארכ: לאחר כל ניסיון דיכוי צמחו האסלאמיסטים מחדש, בעוצמה רבה יותר.
 
אולם השלטונות האוטוריטריים במדינות ערב אינם למדים מההיסטוריה ומעדיפים לבזבז את כספיהם לריק על מאבק שלא יישא פרי בטווח הרחוק. אל־ענאני אינו מתפלא על שאותם שליטים שמלבים סכסוכים בין קבוצות אוכלוסייה שונות מתעלמים מהעובדה שדווקא האסלאמיסטים הם אחד הזרמים הפוליטיים הפרגמטיים ביותר ומוכנים להגיע להסכמים ולהבנות במישור הפוליטי עם המשטרים השליטים במדינותיהם. כך קורה במרוקו, שבה עומדת מפלגה אסלאמיסטית בראשות הממשלה, וכך קרה במצרים בעבר ובירדן בהווה, כאשר האחים המוסלמים גילו ומגלים פרמגטיות רבה במאבקיהם עם השלטונות.
 
השלטונות האוטוריטריים מבקשים להחריג את תנועות האסלאם הפוליטי מהמרחב הלגיטימי משום שהן מאיימות על שלטונם. אולם הם לא יוכלו להילחם גם באסלאם הפוליטי וגם באיראן; הם עוד עשויים לדחוק את האסלאמיסטים הסונים ואת הרפובליקה האסלאמית השיעית לברית משותפת נגד מדינות ערב הסוניות, למרות חילוקי הדעות האידאולוגיים העמוקים ביניהם. מסיבה זו, סבור אל־ענאני, בצל הנסיבות הגאופוליטיות הנוכחיות במזרח התיכון, הניסיון לחסל את תנועות האסלאם הפוליטי מועד לכישלון ככל ניסיונות העבר, והוא גם מנוגד להיגיון הפוליטי־אסטרטגי.
 
אל־ענאני סבור עוד כי השלטונות האוטוריטריים טועים בכך שהם סומכים את ידם על טראמפ וחושבים שיוכלו לשנות את מאזן הכוחות לטובתם לעד. לא לעולם חוסן, מזכיר אל־ענאני. ברגע שטראמפ יוחלף בנשיא אחר שגישתו שקולה יותר ישתנה מאזן הכוחות, והשלטונות האוטוריטריים הערביים לא יוכלו עוד לנצל לטובתם את בורותו ביחס לבעיות המזרח התיכון, כפי שקורה בימינו עם טראמפ.
 
תנועות האסלאם הפוליטי רחוקות מלהיות תנועות מתות, הוא חותם. כוחן אולי נחלש בשנים האחרונות, בשל המהלומות הקשות שספגו מצד השלטונות ובשל תפקודן הכושל בשלטון ובאופוזיציה, אולם השיח האידאולוגי שלהן חי ופועם. כל ניסיון לחסלן באמצעי דיכוי למיניהם עתיד להיכשל, שכן הוא רק מגביר את התמיכה העממית בהן. זו מוסיפה להיות איתנה יחסית, במיוחד לנוכח אוזלת ידם של שליטי ערב בטיפול בסוגיות בוערות כמו סוגיית פלסטין וירושלים, שכן כך מוארים האסלאמיסטים באור חיובי בעיני העם.
און דהן
לדף האישי
ד"ר ח'ליל אל־ענאני, חוקר מצרי ומומחה למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, פרסם בחודש יולי 2019 מאמר באתר אל־ג'זירה העוסק במלחמה הממוסדת שמנהלות כמה מהמדינות האוטוריטריות הערביות בימינו, ובראשן מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ, נגד תנועות האסלאם הפוליטי. לטענתו, זוהי מלחמה שגויה המנוגדת להיגיון הגאופוליטי במזרח התיכון, ועל כן היא גם עתידה להיכשל.
 
זה שנים, טוען אל־ענאני, המשטרים האוטוריטריים במדינות ערב נאבקים באסלאם הפוליטי, ובמיוחד בתנועת האחים המוסלמים, בכל אמצעי הדיכוי העומדים לרשותם – בתקשורת, בשדה הפוליטי ובמישור החוקי – במטרה לחסל אותו. לטענתו, המאבק בתנועות הללו, שהחריף בעשור האחרון, הוא נקמה על מהפכות האביב הערבי שבזכותן הצליחו התנועות האלה להגיע לשלטון בכמה ממדינות ערב.
 
לדברי אל־ענאני, במסגרת המאבק בתנועות האסלאמיסטיות, המתונות ברובן, מגויסים כספים כדי לממן ערוצי תקשורת, עיתונים ומכוני מחקר שכל תכליתם להשחיר את פניהן בעולם המערבי והמוסלמי ולהציגן כארגוני טרור וכאיום על החברות הערביות. לדידו, יש יותר משמץ של ציניות בכך שמי שעומדות לצד מצרים בראש המאבק הזה הן מדינות המפרץ וסעודיה, המתיימרות לייצג את האסלאם הווסטי והמתון. הוא מוסיף כי מאמציהם המתמשכים של הגורמים הללו בשנים האחרונות נושאים פרי: ממשל טראמפ, למשל, הגדיר את תנועת האחים המוסלמים כארגון טרור.
 
בעיני אל-ענאני, המאבק הזה אינו לגיטימי. העם, ולא השלטון האוטוריטרי, הוא שצריך לשפוט את תנועות האסלאם הפוליטי, אם בקלפיות (כפי שקרה במרוקו ובתוניסיה) ואם בהפיכה נגדן (כפי שקרה לאחרונה בסודאן). הוא מוסיף לביקורתו טון עוקצני ואומר שאת סכומי העתק שהשליכו השלטונות על הסתה נגד האסלאם הפוליטי ראוי היה להשקיע בחינוך ובהעלת רמת המודעות הפוליטית של עמיהם. השקעה כזאת תיטיב עם כל הצדדים, טוען אל־ענאני, ותניב תוצאות חיוביות בטווח הרחוק: היא עשויה להצמיח חלופות פוליטיות שיתמודדו עם האסלאם הפוליטי, ואולי אף יכריעו אותו בשדה הפוליטי, וגם לשפר את מצבם הכלכלי של רבים מבני העם ולמנוע מהם להימשך אל תנועות רדיקליות למיניהן.
 
השלטונות האוטוריטריים במדינות ערב אינם חוששים מתנועות אלימות ורדיקליות, מדגיש אל־ענאני, אלא דווקא מתנועות מתונות כמו מרבית תנועות האסלאם הפוליטי. שהרי רק תנועות אלו, לדבריו, יכולות לאיים כיום על האליטות האוליגרכיות השליטות במדינות ערב – בקלפיות או בהפגנות ובמחאות לא אלימות – ולכן האליטות מבקשות לחסל אותן.
 
מה שהשליטים אינם מבינים הוא שבסיס התמיכה בתנועות האסלאם הפוליטי רק מתחזק בצל כל דיכוי, שכן הדבר מוצג כמבחן שעליהן לעמוד בו. אלה אינן תנועות פוליטיות בלבד; יש להן גם בסיס תמיכה עממי ומוסדות ארגוניים איתנים שקשה לעקור מהשורש באמצעות כוח בלבד. ההיסטוריה הוכיחה זאת פעם אחר פעם, למשל בימי נאצר, חאפז אל־אסד ומובארכ: לאחר כל ניסיון דיכוי צמחו האסלאמיסטים מחדש, בעוצמה רבה יותר.
 
אולם השלטונות האוטוריטריים במדינות ערב אינם למדים מההיסטוריה ומעדיפים לבזבז את כספיהם לריק על מאבק שלא יישא פרי בטווח הרחוק. אל־ענאני אינו מתפלא על שאותם שליטים שמלבים סכסוכים בין קבוצות אוכלוסייה שונות מתעלמים מהעובדה שדווקא האסלאמיסטים הם אחד הזרמים הפוליטיים הפרגמטיים ביותר ומוכנים להגיע להסכמים ולהבנות במישור הפוליטי עם המשטרים השליטים במדינותיהם. כך קורה במרוקו, שבה עומדת מפלגה אסלאמיסטית בראשות הממשלה, וכך קרה במצרים בעבר ובירדן בהווה, כאשר האחים המוסלמים גילו ומגלים פרמגטיות רבה במאבקיהם עם השלטונות.
 
השלטונות האוטוריטריים מבקשים להחריג את תנועות האסלאם הפוליטי מהמרחב הלגיטימי משום שהן מאיימות על שלטונם. אולם הם לא יוכלו להילחם גם באסלאם הפוליטי וגם באיראן; הם עוד עשויים לדחוק את האסלאמיסטים הסונים ואת הרפובליקה האסלאמית השיעית לברית משותפת נגד מדינות ערב הסוניות, למרות חילוקי הדעות האידאולוגיים העמוקים ביניהם. מסיבה זו, סבור אל־ענאני, בצל הנסיבות הגאופוליטיות הנוכחיות במזרח התיכון, הניסיון לחסל את תנועות האסלאם הפוליטי מועד לכישלון ככל ניסיונות העבר, והוא גם מנוגד להיגיון הפוליטי־אסטרטגי.
 
אל־ענאני סבור עוד כי השלטונות האוטוריטריים טועים בכך שהם סומכים את ידם על טראמפ וחושבים שיוכלו לשנות את מאזן הכוחות לטובתם לעד. לא לעולם חוסן, מזכיר אל־ענאני. ברגע שטראמפ יוחלף בנשיא אחר שגישתו שקולה יותר ישתנה מאזן הכוחות, והשלטונות האוטוריטריים הערביים לא יוכלו עוד לנצל לטובתם את בורותו ביחס לבעיות המזרח התיכון, כפי שקורה בימינו עם טראמפ.
 
תנועות האסלאם הפוליטי רחוקות מלהיות תנועות מתות, הוא חותם. כוחן אולי נחלש בשנים האחרונות, בשל המהלומות הקשות שספגו מצד השלטונות ובשל תפקודן הכושל בשלטון ובאופוזיציה, אולם השיח האידאולוגי שלהן חי ופועם. כל ניסיון לחסלן באמצעי דיכוי למיניהם עתיד להיכשל, שכן הוא רק מגביר את התמיכה העממית בהן. זו מוסיפה להיות איתנה יחסית, במיוחד לנוכח אוזלת ידם של שליטי ערב בטיפול בסוגיות בוערות כמו סוגיית פלסטין וירושלים, שכן כך מוארים האסלאמיסטים באור חיובי בעיני העם.
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה