צילום: רויטרס
פליטים סורים עושים דרכם לטורקיה, בסמוך לגבול, יוני 2015 (צילום: רויטרס)
Below are share buttons

האם מתפתח גל הגירה של מוסלמים מהמערב לטורקיה?

בשני העשורים האחרונים התעצמה מאוד האסלאמופוביה במערב, ובד בבד הערכים הפרוגרסיביים נסקו והחלו "לאיים" על עתיד האסלאם שם. הפתרון: הגירה ל"מזרח". כך, טורקיה ובמיוחד איסטנבול הפכו ליעד המושך מוסלמים רבים

מאז אמצע המאה הקודמת, ובפרט בעשורים האחרונים, גדל מספרן של הקהילות המוסלמיות החיות כמיעוט במערב. קהילות אלה ראו במערב מקום שבו יוכלו להתפרנס בכבוד, לגדל משפחות ברמת חיים איכותית וליהנות מחירות אישית ומחופש פולחן דתי ללא חשש מהשלטונות, כפי שמצוי בחלק מהמשטרים הטוטליטריים במזרח התיכון. אומנם גם המגורים במערב הציבו מהמורות שונות והיוו אתגר בפני עצמו, שכן מוסלמים רבים שהמשך הפולחן האסלאמי היה חשוב להם, היו צריכים לנסות ולהתאים את הציווי האסלאמי למודרניזציה של מציאות מערבית המקדשת ערכים דמוקרטיים, ליברליים וחילוניים. 

בעשורים האחרונים ובמיוחד מאז העידן שאחרי ה־11 בספטמבר, חלו שתי תפניות עיקריות שהחלו להקשות עוד יותר את מגוריהם של מוסלמים במערב והעצימו את האתגרים שעימם הם מתמודדים: תופעת האסלאמופוביה, שהתעצמה ביתר שאת, ושעדיין גורמת לחלק מהמוסלמים לחוש כ"גיס חמישי" במדינותיהם, וכן הנסיקה הפרוגרסיבית ובמיוחד הקהילה הלהט"בית, שהשפעתה הבולטת בשנים האחרונות החלה "לאיים" על עתיד האסלאם במערב, שכן ערכיה סותרים במפורש אבני יסוד בדת.

בתוך כך, החלו להתקיים לאחרונה בקרב מוסלמים באירופה ובצפון אמריקה דיונים על השאלה עד כמה באמת ניתן לשמר את הנאמנות לאסלאם לצד דו־קיום בחברה שהופכת להיות יותר ויותר פרוגרסיבית. מסתמן שמציאות זו, שפעמים רבות מעמידה במבחן את נאמנותם לאסלאם, מובילה להגירה (הג'רה) הפוכה כביכול – מהמערב דווקא אל המזרח. הכינוי האסלאמי "הג'רה" מיוחס להגירתם של המוסלמים הראשונים בתקופת הנביא מוחמד לחבש ולמדינה עקב הרדיפות הרבות שעברו כדי שיוכלו לממש את פולחנם האסלאמי ללא חשש.

הפודקאסט הפופולרי המוסלמי החושב ((The Thinking Muslim בבריטניה, שמארח דרשנים, אינטלקטואלים ופעילים חברתיים מוסלמים בעלי שם, ראיין לאחרונה את תומאס עבדול קאדר, מוסלמי אמריקאי שהתאסלם, כמקור ראשון לתופעה מעניינת זו של הג'רה לטורקיה. עבדול קאדר הוא הנשיא לשעבר של המועצה (המג'לס) המוסלמית באיסטנבול שמנסה לסייע למוסלמים זרים שהגיעו להשתקע בטורקיה, ופועלת לטיפוח קהילה תומכת ומשותפת עבור מוסלמים אלו. 

עבדול קאדר מתגורר באיסטנבול קרוב לעשור, מאז סיים את לימודיו האקדמיים בארצות הברית. הגעתו הראשונה לטורקיה הייתה דווקא במסגרת ביקור, שהתפתח לאחר מכן למגורים קבועים במדינה. לדבריו, יש להתייחס לסוגיית ההג'רה מקרב מוסלמים מהמערב לטורקיה בהקשר לתופעה רחבה יותר הכוללת הגירה כללית של מוסלמים מרחבי העולם לטורקיה ללא קשר להיבט הדתי. כך לדוגמה, הוא התייחס להגירות על רקע דיכוי פוליטי בעידן של פוסט האביב הערבי ממדינות כמו סוריה, עיראק ולוב, זאת נוסף על הגירות למטרות כלכליות וללימודים אסלאמיים ממדינות מרכז אסיה כמו קזחסטן ואוזבקיסטן.

מהיכרותו הרחבה והמגוונת עם החברה הטורקית, עבדול קאדר מחזק את הטענה שטורקיה ובמיוחד איסטנבול הופכות להיות יעד אומי (של האומה המוסלמית) המושך אליו מוסלמים רבים. לדעתו, ישנן כמה סיבות כלליות שגורמות למוסלמים מערביים להגר לטורקיה בכלל ולאיסטנבול בפרט. ראשית, המיקום הגאוגרפי המרכזי של טורקיה שמעניק לה קרבה ישירה לאירופה, לאסיה ולאפריקה. כמו כן, בעוד רמת החיים במערב נמצאת במגמת ירידה, רמת החיים במדינות כמו טורקיה דווקא משתפרת. נוסף על אלו קיימת כמובן היכולת לקיים אורח חיים דתי-שמרני לעומת הקושי הגובר לקיים זאת ברוב המקומות במערב. 

בבואו להעמיק בסיבות העיקריות שמשפיעות על מוסלמים מהמערב להגר לטורקיה, הוא מתייחס לכמה גורמים עיקריים, שכוללים בעיקר את המאבק הסזיפי באסלאמופוביה ובהשפעת הקהילה הלהט"בית על המרחב הציבורי. באשר לאסלאמופוביה, הוא מציין כי מוסלמים רבים עדיין נמצאים תחת לחץ פוליטי וחברתי מתמיד וחשים "איום ביטחוני". כמו כן הוא מתייחס למיקומם הרגיש בציר החיכוך בין הדת לחילוניות, שמאפיין במיוחד את המיעוט המוסלמי במדינות כמו צרפת. בהקשר לכך, עבדול קאדר נותן כדוגמה את המצב באמריקה אחרי ה־11 בספטמבר, אז חלק מהמוסלמים החלו לאמץ גישות לאומיות "מופלגות" לדבריו, וניסו להוכיח שהם יותר "אמריקאים מאמריקאים". לדעתו, מציאות זו שיקפה את הלחץ הפוליטי שהפך לנטל מכביד עבור המוסלמי המצוי, אשר נאלץ להיאבק על "חפותו" ולהוכיח שוב ושוב את נאמנותו ללא סייג למדינת הלאום.


עבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר

באשר לגורם השני, הוא מדגיש את פרץ "המתירנות המינית" הגואה ואת נסיקת הפוסט־מודרניזם לצד התחזקות השפעתה של הקהילה הלהט"בית. עבדול קאדר חושף שבשיחותיו הרבות עם מהגרים מוסלמים מהמערב החיים בטורקיה, הוא שומע פעמים רבות עלעבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר כך שהם מאמינים כי המערב הפך להיות סביבה לא־ראויה להקמת משפחה ולגידול ילדים בשל עליית "הפריצות" שהופכת לדעתם לבוטה יותר ויותר וכן בשל ההתעצמות וההשפעה של המגמות הפרוגרסיביות והלהט"ביות שסותרות ערכי יסוד בדת ומאיימות לדבריו על עתיד האסלאם בקרב הדור הבא.

עבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר. אך אותה פרדיגמה של "חיה ותן לחיות" שבה מוסלמים ולא־מוסלמים הצליחו לדור בכפיפה אחת, הולכת ונסדקת מיום ליום, לדבריו מפני שהמחנה החילוני והליברלי הלך "רחוק מדי" והוא מנסה ליצור "הנדסת תודעה" שתשפיע על האמונה המוסלמית, מה שלדבריו משקף את "כישלון" הרב־תרבותיות של האסלאם במערב.

בעקבות כך, הניסיון התמידי לנווט בין מגוון ערכים ואילוצים דתיים, פוליטיים וחברתיים, הפך את החיים עבור מוסלמים במערב למורכבים יותר מבעבר. עבדול קאדר עצמו חושף כי ההגירה לטורקיה הייתה עבורו סוג של "תהליך ריפוי" שכן הוא חש כיצד השתחרר מ"סיר הלחץ" המאפיין את החיים במערב בשנים האחרונות. 

לצד המבט החיובי על ההגירה המערבית לטורקיה, עבדול קאדר מודה כי ישנם אתגרים אחרים שעימם המהגרים לטורקיה צריכים להתמודד, אך לטענתו יתרונות ההג'רה עולים על חסרונותיה. הוא גם מדגיש כי הדיון הנוכחי על ההג'רה אינו דיון רומנטי-נוסטלגי במטרה להתרפק על זיכרון העבר הרחוק, אלא דיון בוגר ואינטלקטואלי שמוביל לפעולות פרקטיות בשטח, לחיזוק המשך ההגירה שתועיל לדעתו גם לטורקיה עצמה מבחינות רבות.

אין עדיין מחקרים מהעת האחרונה המצביעים על מגמה ברורה של הגירת מוסלמים מהמערב לטורקיה, אולם נראה כי עדותו זו של עבדול קאדר על הגירת מוסלמים מערביים לטורקיה מצביעה על תופעה חשובה, גם אם עדיין נמצאת בחיתוליה, ובעלת השלכות רבות במישורים הפוליטי, הדתי והחברתי, במיוחד לאור הסערות והאתגרים החברתיים והפוליטיים בעולם בשנים האחרונות. 

עם זאת לדעתי, למרות השינויים שעוברים על המערב, הוא עדיין ימשיך להיות מקום שמושך מוסלמים רבים ברחבי העולם, בדגש על מדינות כמו ארצות הברית, שם חופש הדת מעוגן בחוקה האמריקאית ומבטיח באופן יחסי את עתידם הדתי של מוסלמים. לצד זאת, בחינת מגמות אלו יכולה להצביע על כך שייתכן כי בשונה מהדור הקודם, מגורים במערב פחות נתפסים כיום כ"ביצת זהב" עבור חלקים בציבור המוסלמי השמרני יותר. 

יותר ממאה שנה לאחר מיטוט האימפריה העות'מאנית והח'ליפות האסלאמית, טורקיה עדיין נחשבת לאחת המדינות החשובות באסלאם הסוני. ייתכן כי התגברות ההג'רה אליה תסייע בעתיד עוד יותר להתעצמות ההגמוניה של טורקיה, השואפת להשפעה מרכזית על העולם המוסלמי.

מאז אמצע המאה הקודמת, ובפרט בעשורים האחרונים, גדל מספרן של הקהילות המוסלמיות החיות כמיעוט במערב. קהילות אלה ראו במערב מקום שבו יוכלו להתפרנס בכבוד, לגדל משפחות ברמת חיים איכותית וליהנות מחירות אישית ומחופש פולחן דתי ללא חשש מהשלטונות, כפי שמצוי בחלק מהמשטרים הטוטליטריים במזרח התיכון. אומנם גם המגורים במערב הציבו מהמורות שונות והיוו אתגר בפני עצמו, שכן מוסלמים רבים שהמשך הפולחן האסלאמי היה חשוב להם, היו צריכים לנסות ולהתאים את הציווי האסלאמי למודרניזציה של מציאות מערבית המקדשת ערכים דמוקרטיים, ליברליים וחילוניים. 

בעשורים האחרונים ובמיוחד מאז העידן שאחרי ה־11 בספטמבר, חלו שתי תפניות עיקריות שהחלו להקשות עוד יותר את מגוריהם של מוסלמים במערב והעצימו את האתגרים שעימם הם מתמודדים: תופעת האסלאמופוביה, שהתעצמה ביתר שאת, ושעדיין גורמת לחלק מהמוסלמים לחוש כ"גיס חמישי" במדינותיהם, וכן הנסיקה הפרוגרסיבית ובמיוחד הקהילה הלהט"בית, שהשפעתה הבולטת בשנים האחרונות החלה "לאיים" על עתיד האסלאם במערב, שכן ערכיה סותרים במפורש אבני יסוד בדת.

בתוך כך, החלו להתקיים לאחרונה בקרב מוסלמים באירופה ובצפון אמריקה דיונים על השאלה עד כמה באמת ניתן לשמר את הנאמנות לאסלאם לצד דו־קיום בחברה שהופכת להיות יותר ויותר פרוגרסיבית. מסתמן שמציאות זו, שפעמים רבות מעמידה במבחן את נאמנותם לאסלאם, מובילה להגירה (הג'רה) הפוכה כביכול – מהמערב דווקא אל המזרח. הכינוי האסלאמי "הג'רה" מיוחס להגירתם של המוסלמים הראשונים בתקופת הנביא מוחמד לחבש ולמדינה עקב הרדיפות הרבות שעברו כדי שיוכלו לממש את פולחנם האסלאמי ללא חשש.

הפודקאסט הפופולרי המוסלמי החושב ((The Thinking Muslim בבריטניה, שמארח דרשנים, אינטלקטואלים ופעילים חברתיים מוסלמים בעלי שם, ראיין לאחרונה את תומאס עבדול קאדר, מוסלמי אמריקאי שהתאסלם, כמקור ראשון לתופעה מעניינת זו של הג'רה לטורקיה. עבדול קאדר הוא הנשיא לשעבר של המועצה (המג'לס) המוסלמית באיסטנבול שמנסה לסייע למוסלמים זרים שהגיעו להשתקע בטורקיה, ופועלת לטיפוח קהילה תומכת ומשותפת עבור מוסלמים אלו. 

עבדול קאדר מתגורר באיסטנבול קרוב לעשור, מאז סיים את לימודיו האקדמיים בארצות הברית. הגעתו הראשונה לטורקיה הייתה דווקא במסגרת ביקור, שהתפתח לאחר מכן למגורים קבועים במדינה. לדבריו, יש להתייחס לסוגיית ההג'רה מקרב מוסלמים מהמערב לטורקיה בהקשר לתופעה רחבה יותר הכוללת הגירה כללית של מוסלמים מרחבי העולם לטורקיה ללא קשר להיבט הדתי. כך לדוגמה, הוא התייחס להגירות על רקע דיכוי פוליטי בעידן של פוסט האביב הערבי ממדינות כמו סוריה, עיראק ולוב, זאת נוסף על הגירות למטרות כלכליות וללימודים אסלאמיים ממדינות מרכז אסיה כמו קזחסטן ואוזבקיסטן.

מהיכרותו הרחבה והמגוונת עם החברה הטורקית, עבדול קאדר מחזק את הטענה שטורקיה ובמיוחד איסטנבול הופכות להיות יעד אומי (של האומה המוסלמית) המושך אליו מוסלמים רבים. לדעתו, ישנן כמה סיבות כלליות שגורמות למוסלמים מערביים להגר לטורקיה בכלל ולאיסטנבול בפרט. ראשית, המיקום הגאוגרפי המרכזי של טורקיה שמעניק לה קרבה ישירה לאירופה, לאסיה ולאפריקה. כמו כן, בעוד רמת החיים במערב נמצאת במגמת ירידה, רמת החיים במדינות כמו טורקיה דווקא משתפרת. נוסף על אלו קיימת כמובן היכולת לקיים אורח חיים דתי-שמרני לעומת הקושי הגובר לקיים זאת ברוב המקומות במערב. 

בבואו להעמיק בסיבות העיקריות שמשפיעות על מוסלמים מהמערב להגר לטורקיה, הוא מתייחס לכמה גורמים עיקריים, שכוללים בעיקר את המאבק הסזיפי באסלאמופוביה ובהשפעת הקהילה הלהט"בית על המרחב הציבורי. באשר לאסלאמופוביה, הוא מציין כי מוסלמים רבים עדיין נמצאים תחת לחץ פוליטי וחברתי מתמיד וחשים "איום ביטחוני". כמו כן הוא מתייחס למיקומם הרגיש בציר החיכוך בין הדת לחילוניות, שמאפיין במיוחד את המיעוט המוסלמי במדינות כמו צרפת. בהקשר לכך, עבדול קאדר נותן כדוגמה את המצב באמריקה אחרי ה־11 בספטמבר, אז חלק מהמוסלמים החלו לאמץ גישות לאומיות "מופלגות" לדבריו, וניסו להוכיח שהם יותר "אמריקאים מאמריקאים". לדעתו, מציאות זו שיקפה את הלחץ הפוליטי שהפך לנטל מכביד עבור המוסלמי המצוי, אשר נאלץ להיאבק על "חפותו" ולהוכיח שוב ושוב את נאמנותו ללא סייג למדינת הלאום.


עבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר

באשר לגורם השני, הוא מדגיש את פרץ "המתירנות המינית" הגואה ואת נסיקת הפוסט־מודרניזם לצד התחזקות השפעתה של הקהילה הלהט"בית. עבדול קאדר חושף שבשיחותיו הרבות עם מהגרים מוסלמים מהמערב החיים בטורקיה, הוא שומע פעמים רבות עלעבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר כך שהם מאמינים כי המערב הפך להיות סביבה לא־ראויה להקמת משפחה ולגידול ילדים בשל עליית "הפריצות" שהופכת לדעתם לבוטה יותר ויותר וכן בשל ההתעצמות וההשפעה של המגמות הפרוגרסיביות והלהט"ביות שסותרות ערכי יסוד בדת ומאיימות לדבריו על עתיד האסלאם בקרב הדור הבא.

עבדול קאדר מסביר כי מבחינת אותם מוסלמים מדובר כאן בסוג של הסכם לא־כתוב בין המיעוט המוסלמי המערבי לבין החברה המערבית שבעצם הופר. לדבריו, מוסלמים במערב הפנימו בעבר שעל אף שסביבתם המערבית מקדשת חילוניות וליברליות, שלא פעם כרוכה בחיכוך עם אמונתם, פולחנם האסלאמי אמור להישמר. אך אותה פרדיגמה של "חיה ותן לחיות" שבה מוסלמים ולא־מוסלמים הצליחו לדור בכפיפה אחת, הולכת ונסדקת מיום ליום, לדבריו מפני שהמחנה החילוני והליברלי הלך "רחוק מדי" והוא מנסה ליצור "הנדסת תודעה" שתשפיע על האמונה המוסלמית, מה שלדבריו משקף את "כישלון" הרב־תרבותיות של האסלאם במערב.

בעקבות כך, הניסיון התמידי לנווט בין מגוון ערכים ואילוצים דתיים, פוליטיים וחברתיים, הפך את החיים עבור מוסלמים במערב למורכבים יותר מבעבר. עבדול קאדר עצמו חושף כי ההגירה לטורקיה הייתה עבורו סוג של "תהליך ריפוי" שכן הוא חש כיצד השתחרר מ"סיר הלחץ" המאפיין את החיים במערב בשנים האחרונות. 

לצד המבט החיובי על ההגירה המערבית לטורקיה, עבדול קאדר מודה כי ישנם אתגרים אחרים שעימם המהגרים לטורקיה צריכים להתמודד, אך לטענתו יתרונות ההג'רה עולים על חסרונותיה. הוא גם מדגיש כי הדיון הנוכחי על ההג'רה אינו דיון רומנטי-נוסטלגי במטרה להתרפק על זיכרון העבר הרחוק, אלא דיון בוגר ואינטלקטואלי שמוביל לפעולות פרקטיות בשטח, לחיזוק המשך ההגירה שתועיל לדעתו גם לטורקיה עצמה מבחינות רבות.

אין עדיין מחקרים מהעת האחרונה המצביעים על מגמה ברורה של הגירת מוסלמים מהמערב לטורקיה, אולם נראה כי עדותו זו של עבדול קאדר על הגירת מוסלמים מערביים לטורקיה מצביעה על תופעה חשובה, גם אם עדיין נמצאת בחיתוליה, ובעלת השלכות רבות במישורים הפוליטי, הדתי והחברתי, במיוחד לאור הסערות והאתגרים החברתיים והפוליטיים בעולם בשנים האחרונות. 

עם זאת לדעתי, למרות השינויים שעוברים על המערב, הוא עדיין ימשיך להיות מקום שמושך מוסלמים רבים ברחבי העולם, בדגש על מדינות כמו ארצות הברית, שם חופש הדת מעוגן בחוקה האמריקאית ומבטיח באופן יחסי את עתידם הדתי של מוסלמים. לצד זאת, בחינת מגמות אלו יכולה להצביע על כך שייתכן כי בשונה מהדור הקודם, מגורים במערב פחות נתפסים כיום כ"ביצת זהב" עבור חלקים בציבור המוסלמי השמרני יותר. 

יותר ממאה שנה לאחר מיטוט האימפריה העות'מאנית והח'ליפות האסלאמית, טורקיה עדיין נחשבת לאחת המדינות החשובות באסלאם הסוני. ייתכן כי התגברות ההג'רה אליה תסייע בעתיד עוד יותר להתעצמות ההגמוניה של טורקיה, השואפת להשפעה מרכזית על העולם המוסלמי.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה