מאמרים


תגיות
מאמר
חרדים נבדקים לקורונה (צילום: רויטרס)
18.05.2020

פונדמנטליסטים וקורונה: החשדנות כלפי המדע והמדינה סייעה לנגיף

בישראל התנהל כבר מתחילת הסגר שיח רווי שנאה וגזענות כלפי חרדים. אבל זו לא תופעה ייחודית: קהילות דתיות שמרניות ברחבי העולם כולו התקשו לקבל את ההנחיות ביחס לריחוק החברתי. מדוע? יש לכך שתי סיבות עיקריות
ישראל חוזרת לאיטה לשגרה. התלמידים כבר בבתי הספר, החנויות נפתחות ואפשר ללכת למספרה ולחדר הכושר. בתי הכנסת, לעומת זאת, עדיין סגורים, ולציבור המאמין לא ברור מדוע נמצאה הדרך לאפשר לאנשים להתעמל אך לא להתפלל. אולם, בתי הכנסת הם סוגייה נפיצה משום שהם היו מוקד להתפרצות המחלה.
 
סוגיית הקורונה והחרדים הלהיטה את הרשתות החברתיות בישראל כבר מתחילת הסגר. השיח הפך במהרה לשיח רווי שנאה, גזענות וחוסר אמפתיה, ובין השאר התעלם מכך שלא מדובר בתופעה ייחודית. קהילות דתיות שמרניות ברחבי העולם, ובמיוחד מנהיגים של קהילות דתיות שמרניות, התקשו לקבל את ההנחיות ביחס לריחוק החברתי. כמה מהם הגיבו תגובות דומות לתגובותיהם של מנהיגים מסוימים בקהילה החרדית, וכמה מהם אף בחריפות רבה יותר.
 
למשל, גיירמו מלדונאדו. מלדונאדו עומד בראש מגה־כנסייה ושמה "ישו המלך" במיאמי, פלורידה, ובשבוע ממוצע מגיעים לכנסייה שלו כדי לשמוע את דרשותיו כ־17,000 מאמינים. באמצע מרץ, כשהתברר שארצות הברית עתידה להיות המוקד המשמעותי הבא של מגפת הקורונה, וקולות הולכים וגוברים קראו להנהיג ריחוק חברתי וסגר, עודד מלדונאדו את המאמינים להגיע לתפילה כרגיל. "האם אתם מאמינים שאלוהים יביא אנשים לביתו כדי להדבק בווירוס? ברור שלא", אמר בדרשת יום ראשון. בצפון פלורידה, בעיר טמפה, קרא המטיף רודני האוורד בראון, לאנשים המודאגים מווירוס הקורונה "הומואים", והודיע שדלתות הכנסייה שלו יסגרו בפני מאמינים רק כשיגיעו אחרית הימים. בשפה דומה השתמש הכומר והמטיף טוני ספל, הפועל בכנסייה בבוטן רוז', לואיזינה. למעשה, ברחבי ארצות הברית ומעבר לה כמרים ומטיפים נוצרים פונדמנטליסטים יצאו חוצץ לא רק נגד הסגר, אלא גם נגד צורות "רכות" יותר של ריחוק חברתי, כמו שמירה על מרחק בין־אישי והימנעות ממגע, משום שהגבלות אלו פוגעות בפרקטיקות דתיות הנהוגות בכנסייה.
 
בהקשר הזה ראוי לציין שאף על פי שהאפיפיור פרנסיסקוס קרא למאות מיליוני המאמינים הקתולים להישמע לרשויות ולציית להנחיות בדבר הסגר, היו בכנסייה הקתולית גם קולות אחרים. כוונתי בראש ובראשונה לארכיבישוף השמרן ריימונד בורק. בורק, שנחשב למבקר חריף של האפיפיור, קרא לאנשים להמשיך ולהגיע לכנסיות בטענה ש"אסור לנו לשכוח שהשיקול הראשון הוא היחסים שלנו עם אלוהים", וכי "מה שהכרחי לנו, בכל הזמנים, אך בעיקר בעיתות משבר, הוא שתהיה לנו גישה לכנסיות שלנו, לסקרמנטים, לתפילה ולפולחן בציבור".
 
הסיבות שבגינן דתיים שמרנים בחרו להתעלם, לקרוא תיגר ולהפר הנחיות בנוגע לסגר, זכו לדיונים רבים הן בשיח הציבורי, הן במעגלי האקדמיה. במסגרת זו אדון רק בשתיים מהן. הראשונה, היא המתח המובנה בין מדע לדת, מתח ששורשיו נטועים במאה ה־19, בפרסומה של תורת האבולוציה ובביסוסה של מתודת ביקורת המקרא המודרני. על פי תפיסה זו, המדע המודרני הוא תשובה אלטרנטיבית לשאלות הגדולות על אודות בריאת העולם ומוצאו של המין האנושי, ובכך הוא מערער בהכרח הן דוגמות דתיות, הן את סמכותם של מי שאמונים עליהם. כמובן, בחיי היום־יום דתיים רבים מאוד, ובכלל זה דתיים הדוקים, מוציאים דרכים לגשר על הפערים שבין תפיסות העולם האלה, להמעיט בחשיבותם, או פשוט לחיות שני העולמות, כפי שעושים רבים כל כך בכל כך הרבה תחומים אחרים. אך בעבור פלח קטן ההבדלים בין דת למדע הם בלתי ניתנים לגישור, ו"ניצחונו" של האחד הוא בהכרח תבוסתו של האחר. ההתעלמות מהנחיות בנוגע לקורונה היא אפוא חלק מדחייה רחבה הן של המתודה המדעית, הן של הממסד המדעי.
 
במסגרת זו עומדות הכנסיות הפנטקוסטליות לפני קושי כפול ומכופל. הנצרות הפנטקוסטלית שמה דגש מיוחד על ריפוי באמצעות רוח הקודש ועל היותו של ישו מרפא חולים. חולי, לתפיסתם, קשור בעבותות בחטא ובאחיזתו של השטן בבני האדם, וכדי להחלים חייב אדם לכפר על חטאיו והשתחרר משליטתו של השטן. אולם לכפר על חטאים אפשר רק מתוך הכנסייה ובאמצעות תפילות, טקסים ופולחנים דתיים, המחייבים בדרך כלל נוכחות של מאמינים אחרים, וכוללים מגע. למעשה, בראשית המאה ה־20, כשהתנועה הזאת הייתה עוד בתחילת דרכה, האמינו פנטקוסטלים שפנייה לרופאים ונטילת תרופות הן בעצמן חטא. עם השנים התמתן היחס לרפואה המודרנית ומרבית המאמינים החלו לשלב בין אמונותיהם לבין המדע המודרני. עם זאת, ההיסטוריה הזאת מאפשרת לנו להבין מדוע מאתגרת הקורונה את השמרניים הפנטקוסטלים במיוחד, ומדוע היו תגובותיהם להנחיות חריפות אף יותר מאלה של יהודים חרדים או של קתולים שמרנים.
 
סיבה שנייה קשורה לחשדנות של קבוצות דתיות מסוימות כלפי המדינה ומוסדותיה. בהקשר הזה התמקד השיח הציבורי בישראל בגישות אנטי־ציוניות הרווחות, במידות משתנות, בחלקים של החברה החרדית. אולם, למרות הנסיבות ההיסטוריות והפרשנויות האסכטולוגיות הייחודיות העומדות בבסיס החשדנית החרדית כלפי מדינת ישראל, מתברר שהתופעה קיימת גם בקרב קהילות דתיות אחרות. ארצות הברית, צ'ילה, פרו, קולומביה, דרום אפריקה וניגריה, הן רק חלק מהמדינות שבהן סירבו כמרים ומטיפים להישמע לרשויות, בטענה שאלוהים, ולא המדינה, ישמרו עליהם מפני וירוס הקורונה. זאת ועוד, ככל שחלף הזמן נשמעו יותר ויותר קולות שטענו שהסגר והריחוק החברתי לא נועדו כלל לשמור על בריאות האוכלוסייה, אלא להרחיק את המאמינים מאלוהיהם. במילים אחרות, מדובר במהלך מכוון שנועד לכרסם בחופש דת, במוסדות דתיים ובאמונה עצמה.

למשל, בתחילת החודש (מאי), פרסמו קבוצה של נושאי תפקידים בכנסייה הקתולית, המייצגים את הזרם השמרני בכנסייה הקתולית, עצומה נגד הסגר. לטענתם, מדובר בלא יותר מאמתלה שנועדה למנוע מאנשים גישה לכנסיות. מעניין שמרבית החותמים על העצומה נמנים עם הכמורה האיטלקית, מדינה שנפגעה אנושות מהקורונה, מה שמוכיח אולי יותר מכול את מידת אי האמון שיש לכמרים האלה במדינתם.
מאמרים נוספים