ב־16 בנובמבר דיווח הניו יורק טיימס מפי מקורות בבית הלבן שהנשיא טראמפ בחן את האפשרות להפציץ את מתקן הצנטריפוגות של האיראנים בנתנז, אך נבלם בידי הממסד האמריקני. פרשנים מימין יסבירו בוודאי שהנה הוכח שוב שלו רק היה טראמפ נשאר בבית הלבן, הוא היה מסיר מאיתנו את איום הגרעין האיראני באבחת חרב.
אלא שאיום הגרעין האיראני אינו עניין פשוט. לא לחינם נמנעו כל ראשי ממשלת ישראל וכל נשיאי ארצות הברית בעשרים השנים האחרונות מלתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. להבדיל מעיראק ומסוריה, איראן בחרה לקדם תוכנית גרעין מבוזרת ורחבה, שאין לה נקודת תורפה אחת של כור גרעיני שאפשר להשמיד בתקיפה אווירית אחת ושיקומו מחייב שנים ארוכות של בנייה. במרכז תוכנית הגרעין האיראנית עומד מסלול ״העשרת האורניום״ שאפשר להשלים במהירות יחסית גם במתקנים קטנים ומוסווים. אתר צנטריפוגות חשאי אפשר לבנות בכל מקום, ואין הכרח להקימו באתר ענק בתוך בונקר, כמו זה שיש לאיראן היום. ידוע על מדינות שבנו מתקני גרעין צבאיים מתחת לבתי ספר ובתוך מחסנים נטושים, ובלי חיוב בפיקוח בין־לאומי יהיה קשה מאוד לגלות אתרים כאלה.
יתרה מזו, על פי האמנה למניעת תפוצה גרעינית, שאיראן חתומה עליה, מדינה המותקפת על ידי מדינה אחרת (בהקשר של תוכניתה הגרעינית) יכולה לפרוש מהאמנה, ומאותו הרגע היא איננה מחויבת בפיקוח כלשהו. פרק עשר של האמנה מתחיל כך: "לכל מדינה החברה באמנה, מתוך מימוש ריבונותה הלאומית, עומדת הזכות לפרוש מן האמנה אם היא מחליטה שאירועים יוצאי דופן, הנוגעים לנושא האמנה, מסכנים את האינטרסים העליונים של אותה מדינה".
תקיפת המתקנים באיראן תוביל ללא ספק לפרישת איראן מהאמנה, וסביר מאוד שגם למלחמה בין ישראל לאיראן ולחזבאללה, ולמאות רבות של הרוגים בישראל.
האם הסרת איום הגרעין מצדיקה מלחמה עם איראן ועם לבנון? לדעתי, ודאי שכן, אולם תקיפת מתקן הצנטריפוגות לא תסיר את האיום הזה – עובדה שטראמפ, על יכולתו הקוגניטיבית והפסיכולוגית המוגבלת, אינו מסוגל כנראה להבין לאשורה. להבדיל מצעדים המחזקים את הרתעת איראן מפריצה להשגת נשק גרעיני (כמו חשיפת המבצע להבאת ארכיון הגרעין, שהייתה בה אלמנט הרתעתי חשוב, או הפגיעה בקאסם סלימאני), סביר מאוד שתקיפת מתקני הגרעין תוביל להסלמה שסופה השגת נשק גרעיני באיראן.
לפי כל הערכות המומחים שפורסמו בגלוי, שיקום תוכנית הגרעין באיראן מתקיפה אווירית יארך לכל היותר שנתיים. לאיראן יש כנראה הידע הנדרש לייצור נשק גרעיני, ולכן לאחר תקיפה ובלא פיקוח היא תוכל לייצר נשק גרעיני, ובכך תביא התקיפה לתוצאה הפוכה מזו שלשמה נועדה – תקיפה אווירית תאיץ את הגעת איראן לנשק גרעיני במקום להסיר את האיום.
כדי להסיר את איום הגרעין האיראני יש לעשות אחד משניים: לכבוש את איראן ולשנות את המשטר שלה, או להגיע איתה להסכם שיכלול די "גזרים ומקלות״ ודי מרכיבי פיקוח ש"יוציאו לה את החשק" לייצר נשק גרעיני. תחושת החדירות שמלווה את החשיפות המודיעיניות של ישראל גם היא מועילה להרתעת האיראנים. מאז יציאת ארצות הברית מההסכם (יציאה חד־צדדית, בלי הוכחות להפרה איראנית של ההסכם), קרה באיראן בדיוק ההפך – תוכנית הגרעין התרחבה. תוכנית הגרעין האיראנית התרחבה ומתרחבת בגלל טראמפ, בגלל פרישתו מההסכם.
מתי נכון לצאת לתקיפה צבאית? רק אם אין ברירה, רק כשיש הוכחה ברורה שאיראן מנסה לפרוץ להשגת נשק גרעיני. לכן יש להשקיע משאבים בפיקוח ובאיסוף מודיעין חשאי על תוכנית הגרעין. אם יתברר, למשל, שאיראן מחזיקה אתר גרעיני חשאי פעיל, מוצדק מאוד לצאת לתקיפתו. עד כה לא נמצא אתר כזה באיראן, ולפיכך תקיפת המתקנים המוכרים לא תשיג את ההישג הנדרש.
בעניינים מורכבים כאלה מומלץ מאוד לחשוב יותר מצעד אחד קדימה. לא בטוח שטראמפ הוא המנהיג האידאלי לחשיבה מסוג זה. עם האיראנים צריך לשחק שחמט, וככל הנראה טראמפ יודע בקושי דומינו. לצערנו מדובר במצב מסובך שאין לו פתרון פשוט של "זבנג וגמרנו". נשק גרעיני הוא עניין רציני שבעבר עסקו בו מומחים עולמיים שהתמחו בחשיבה מעמיקה. כדאי מאוד שלא לתת לאנשים שטחיים ופופוליסטיים לעסוק בו, זה פשוט מסוכן מדי.
אל״מ (במיל') יואב רוזנברג הוא סגן ראש חטיבת המחקר באמ״ן לשעבר.
