מאז עלה לכס לפני כעשרים שנה, נוקט מלך מרוקו הנוכחי, מוחמד השישי, מדיניות רפורמיסטית זהירה אך עקבית, שבמסגרתה הונהגה במדינה סדרת רפורמות לקידום ערכים מודרניים ודמוקרטיים. רפורמות אלה הביאו, בין היתר, לשיפור במעמד הנשים ובזכויותיהן, לשינוי סעיפים בחוקה העוסקים בזכויות אדם ולהרחבה של סמכויות הממשלה. הודות למדיניות זו, שמבדלת את שלטונו משלטונו הנוקשה של אביו המנוח המלך חסן השני, יש הסבורים כי מרוקו הייתה אחת המדינות הבודדות שהצליחו לשמור על יציבות יחסית במהלך אירועי האביב הערבי ולאחריו.
במסגרת הרפורמות שהנהיג מוחמד השישי כבר במהלך השנים הראשונות לשלטונו, הוא שינה את אופיה של האליטה הפוליטית והשלטונית שירש מאביו. בני אליטות אלה היו ברובם בעשור השישי ואף השביעי לחייהם, ובעידודו ובהובלתו של המלך הצעיר, רבים מהם פרשו או פוטרו ופינו את מקומם לצעירים, שהזרימו דם חדש למערכת הפוליטית והשלטונית ולמפלגות הפוליטיות השונות. אולם, לא כך היה המצב בשדרת הפיקוד הבכיר של הצבא, ובמשך רוב שנות שלטונו של מוחמד השישי נותרו בראש הצבא קצינים ותיקים ומבוגרים, שחלקם אף עברו את גיל הפרישה, ומילאו אותו תפקיד במשך יותר משלושים שנה.
למרות זאת, בשנים האחרונות הסתמנה מגמת שינוי גם באופייה ובפניה של האליטה הצבאית, כפועל יוצא של תהליך ארוך ומתון שהוביל המלך לרענון שדרת הפיקוד הבכיר של הצבא ולהצערתו. במסגרת תהליך זה, קצינים צעירים הועלו בדרגה וקודמו לתפקידים בכירים, וקצינים בכירים ותיקים ומבוגרים שנשארו באותו תפקיד עוד מימי המלך הקודם, הועברו מתפקידם או הוצאו לגמלאות בהדרגה. נושא זה לא זכה עד כה לסיקור מעמיק ולמחקר רציני, טוען ד"ר מוחמד שקיר, חוקר מרוקאי המומחה למדע המדינה ולהיסטוריה מודרנית של מרוקו. במאמר ארוך פרי עטו שהתפרסם במכון המחקר של ערוץ אל־ג'זירה, שקיר מנתח בהרחבה את מגמת השינוי של האליטה הצבאית של מרוקו, את הסיבות ואת הנסיבות שהובילו לתהליך זה.
השנים המעצבות
שקיר חוזר בתחילת מאמרו אל השנים הראשונות לעצמאותה של מרוקו מצרפת (שזכתה לה בשנת 1956). הוא טוען שהעובדה שהסגל הבכיר של הצבא הורכב מקצינים מבוגרים ותיקים עד לשנים האחרונות ממש, היא שריד של מדיניות חירום שהונהגה בצבא בשנים אלה. בראשית ימיה של מרוקו העצמאית, חשש הממסד המלוכני מפני מפלגת העצמאות (הלאומנית השמרנית) שהתנגדה לו. מוחמד החמישי, מלכה הראשון של מרוקו העצמאית, ומפקדיו הבכירים של צבאו (שהיו כולם יוצאי הצבא הצרפתי והספרדי) חששו שמא קצינים מתנגדי המשטר המלוכני ינסו להשתלט על הצבא ולחולל הפיכה במדינה הצעירה. שקיר טוען כי בשל חשש משותף זה מפני אובדן השלטון ומפני התערערות היציבות של הצבא, החליטו מפקדי הצבא והמלך (שכיורשיו אחריו, הוגדר כמפקד העליון של הכוחות המזוינים) להקפיא כל מינוי או קידום של קצינים בצבא בין השנים 1959-1956. בשל חוסר היציבות הפוליטית, מדיניות חירום זו הייתה פרי צורך השעה, ובאמצעותה ביקשו מפקדי הצבא והמלך לשלוט באופן מוחלט בצבא ובכוחותיו.
אולם עם עלייתו לשלטון של בנו המלך חסן השני (אביו של המלך הנוכחי) בשנת 1961, הפכה מדיניות זמנית זו למדיניות שבשגרה, ובאמצעותה שלט המלך שליטה מלאה בבכירי צבאו. המלך ומפקדי הצבא המקורבים לו היו לגורם האחראי בלעדית לכל מינוי מדרגת עקיד (דרגה המקבילה לדרגת אל"ם בצה"ל), וקידומים והעלאות בדרגה היו יקרי המציאות. כך, לצד יכולות צבאיות מוכחות באימונים ובשדה הקרב, היו נאמנות אישית ללא סייג למלך וקרבה אליו ולמקורביו לדרישות סף הכרחיות לטובת העלאה בדרגה ולטובת השתלבות באליטה הצבאית. שיטה זו, מציין שקיר, אכן גרמה לכמה מבכירי הצבא להיות נאמנים באופן מוחלט למלך, והם היו מוכנים לדכא ביד ברזל כל מחאה עממית ולענות מתנגדי משטר רק כדי להפגין את נאמנותם ולהבטיח את קידומם (ואת הקפאת קידומם של אחרים).
אלא שבאופן אירוני למדי, מדיניות זו, שנועדה להבטיח נאמנות למלך, השיגה גם את מטרתה ההפוכה, טוען שקיר, והייתה לאחד הגורמים שהובילו לשני ניסיונות ההפיכה הכושלים נגד המלך ב־1971 וב־1972. לניסיונות הפיכה אלה, שהובילו שניים מהקצינים הבכירים המקורבים למלך בכוונה להדיחו מהכס, חבר דור הקצינים שסיים את לימודיו במכללות הצבאיות לאחר שנת 1956. קצינים אלה התחנכו לאור גישה שאימצו המרוקאים מהצבא הצרפתי שלפיה על הצבא ועל קציניו להיות א־פוליטיים. אלא שדבקותם של רבים מהם בגישה זו חסמה בפניהם את הדרך לקידום ולהעלאה בדרגה. תחושת התסכול שליוותה דור קצינים זה (שחשו שסיכוייהם לקידום אפסיים בגלל מדיניות המלך ובגלל קבוצת הקצינים הקטנה שסביבו) דחקה אותם לקחת חלק פעיל בשני ניסיונות ההפיכה נגדו.
כפועל יוצא משני ניסיונות ההפיכה, שהתרחשו בהפרש של שנה, איבד המלך חסן השני את אמונו במפקדי צבאו והחליט לבטל את משרד הביטחון ולהחריף את מדיניותו בנוגע להעלאות בדרגה. כמעט כל המינויים לתפקידי פיקוד בכיר הוקפאו, ושדרת הפיקוד הבכיר הצטמקה באופן דרמטי לאחר שתקניהם של קצינים בכירים שנהרגו במהלך ניסיונות ההפיכה, הוצאו להורג לאחריה או הודחו מתפקידם – בוטלו. כך קפא הממסד הצבאי על שמריו במשך כל שארית תקופת שלטונו של המלך, וקצינים בכירים שהיו אנשי אמונו נותרו בתפקידם במשך שנים רבות.
כתוצאה מכך, כשעלה מוחמד השישי על כס המלוכה בשנת 1999, הוא מצא עצמו מוקף במערכת צבאית (ופוליטית) שהורכבה מאנשים מבוגרים שחלקם מילאו אותו תפקיד במשך שנים רבות (אחד מהם, גנרל חוסני בן סולימאן, מפקד הז'נדרמריה, כיהן בתפקידו זה ברציפות משנת 1973). מצב זה עתיד היה להשתנות, וכפי שהחליט המלך לשנות את פניה של המערכת הפוליטית והשלטונית ולהצעירה, כך היה הדבר גם לגבי הקצונה הבכירה. לשם כך הוא נקט שני צעדים עיקריים: האחד מהיר ומיידי – מינוי בזק של קצינים צעירים לדרגות בכירות, והשני איטי והדרגתי – הוצאת קצינים ותיקים לגמלאות.
שיטת הריכוך: הוספת תקנים לצבא
את הצעד הראשון והמהיר מבין השניים, החל המלך החדש להוביל כבר בשנה הראשונה לכהונתו. כדי לשבור את הקיפאון ששרר בתחום המינויים והענקת דרגות הקצונה הבכירות, הורה המלך על הוספת דרגות חדשות לדרגי הקצונה הבכירה, כמו הדרגות עמיד ולואא' (דרגות המקבילות לתא"ל ולאלוף בצה"ל). הדרגות החדשות אפשרו יצירת תקנים חדשים, וכך, בין השנים 2006-2000 קודמו עשרות קצינים צעירים בדרגות ביניים לדרגי קצונה בכירה. מנגד, וכדי לא לעורר נגדו את כעסם של הקצינים הוותיקים המבוגרים, הורה המלך להוסיף עבורם דרגות בכירות נוספות – כך קידומם של הקצינים הצעירים לא בא על חשבונם של הקצינים הוותיקים, שנותרו במשרותיהם ואף זכו להעלאה בדרגה.
שקיר מציין כי בזכות צעדים אלה רשם המלך שלושה הישגים במהלך אחד. ראשית, פתיחת הדרך לקידום בפני קצינים צעירים אפשרה לו לבנות דור צעיר וחדש של קצונה בכירה, שאיתו היה למלך נוח יותר לעבוד. שנית, העובדה שקידום והעלאה בדרגה הפכו לאפשריים הפיחה רוח חיים חדשה במערכת הצבאית המנומנמת וייעלה את פעילותה. אם בעבר, קצינים בדרגי ביניים חשו עוינות כלפי הקצונה הבכירה וכלפי המלך (שהגבילו את קידומם בעיניהם), כעת הם קיבלו מוטיבציה להצטיין כדי לזכות בקידום ובדרגה המיוחלים. שלישית, המלך הצליח לשמור על אמונם של הקצינים הבכירים הוותיקים בכך שמעמדם במערכת נשמר, והם אף זכו בהעלאה בדרגה.
אולם במקביל לצעד זה, תכנן המלך להוציא לגמלאות את כל אותם קצינים ותיקים ששירתו עוד את אביו במשך עשרות שנים. מהלך זה נעשה בצורה מתונה והדרגתית וארך קרוב לשני עשורים. כדי להכינם פסיכולוגית לקראת מהלך זה, הודיע המלך כבר בשנת 2002 שכל הקצינים הבכירים מדרגת עקיד אוול (דרגה בין אל"ם לתא"ל, שאינה קיימת בצה"ל) שיצאו לגמלאות, ימשיכו ליהנות מכל ההטבות ומכל הזכויות החומריות שהם זכאים להן.
לקידומו של מהלך זה תרמו גם אירועים ומהלכים שונים בזירה הפוליטית והגיאו-פוליטית במהלך העשור הראשון של המאה ה־21, מוסיף שקיר. בשנים אלה נאלצו הצבא ומערכת הביטחון במרוקו להתמודד עם אתגרים ביטחוניים חדשים – מרוקו השתלבה בתוכנית האסטרטגית שטיפח ממשלו של ג'ורג' וו' בוש למלחמה בטרור העולמי, וסכנות ואיומים חדשים צצו מבית. פיגועי הטרור בקזבלנקה ב־16 במאי 2003; גלי ההגירה ממדינות שונות באפריקה; מאבק בסחר בסמים ובפעילותן ההולכת ומתרחבת של קבוצות דתיות פונדמנטליסטיות באזורי המדבר בגבול עם מאוריטניה ועם אלג'יר – כל אלה חייבו את המערכת הצבאית להתאים את עצמה למציאות המשתנה, מה שעלה בקנה אחד עם שאיפתו של המלך לרענן את שורות הקצונה הבכירה, להוציא לגמלאות קצינים בכירים ותיקים או להעבירם מתפקידם.
ואכן, עד אוקטובר 2017 יצאו לגמלאות רבים מוותיקי הקצונה הבכירה של הצבא, וביניהם גם כמה מאחרוני הקצינים שהחזיקו במשרות הבכירות ביותר במערכת הביטחון עוד מימי המלך חסן השני. באותה שנה, המלך אף הורה להעביר מתפקידם 43 קצינים בכירים בעלי דרגת עמיד ומעלה ששירתו בתפקידים מגוונים ובגזרות פעילות שונות, ולמנות במקומם קצינים אחרים צעירים מהם.
שקיר מדגיש כי תהליך הצערתו של הפיקוד הבכיר בצבא נעשה ברובו בצורה מתונה, הדרגתית ושקולה, תוך ניסיון לשמור ככל הניתן על איזונים ועל יציבות בתוך המערכת. שקיר אף מציין שני מקרים שבהם החליט המלך להותיר קצינים בכירים ותיקים מאוד בתפקידם, בין אם כדי לשדר למערכת כי בצד השינויים הרבים שומרים גם על הקיים, ובין אם בשל נאמנותם המוחלטת לבית המלוכה או בשל ניסיונם יוצא הדופן בסוגיות מסוימות שהיו חשובות למלך (השליטה באוכלוסיות הבדואים, התמודדות עם סוגיית סהרה המערבית וכו').
בסיכומו של דבר, קובע שקיר, המלך השיג את מבוקשו בהצלחה רבה. הוא שינה את פניה של האליטה הצבאית במרוקו והחליף את פיקודה הבכיר תוך שני עשורים, וכל זאת בלי לפגוע בצורה דרסטית בתפקודו התקין של הצבא, כשברקע התמודדה מרוקו, ככל מדינות המזרח התיכון, עם אירועי האביב הערבי.
בשנים האחרונות עובר הצבא המרוקאי תהליכים של התחדשות ושל שינוי לנוכח האתגרים המשתנים מבית ומחוץ, ובראשם האתגר הביטחוני שבשליטה על סהרה המערבית וההתמודדות עם ארגוני טרור למיניהם, כפי שקורה ברבות ממדינות המזרח התיכון בימים אלה. לא מזמן, החליט המלך להחיל מחדש את חובת הגיוס על כל הצעירים בני 25-19 במדינה – גברים ונשים כאחד (צעד כמעט תקדימי למדינה מוסלמית). יש הטוענים כי מדובר בצעד שנועד לחזק את הרוח הפטריוטית של בני הדור הצעיר בצל מתח חברתי מבעבע והולך על רקע שיעורי האבטלה הגבוהים; אחרים טוענים שתכליתו לקדם ולייעל את הצבא. כך או אחרת, נראה כי תהליך הרענון בשורות האליטה הצבאית ובקרב מפקדי הצבא במרוקו ופתיחת הדלת לקצונה הבכירה בפני קצינים צעירים, עולים בקנה אחד עם מגמה זו לשפר ולייעל את תפקודו של הצבא ולהתאימו לרוח הזמן ולנסיבות שהשתנו.
