מאמרים
מאמר
א־סיסי במטה האו"ם בניו יורק, ספטמבר 2018 (תצלום: רויטרס)
02.11.2021

ביטול צו החירום במצרים: יציבות במקום הראשון, זכויות אזרח במקום השני

נשיא מצרים הודיע שלא יאריך את מצב החירום במדינה, שנמצא בתוקף מאז 2017. התגובות למהלך חלוקות. לצד התומכים, רובם מלבו של הממסד, פעילי זכויות אדם מטילים ספק בערכו האמיתי וחושדים שמדובר בתעלול יח"צני. מבחינת א־סיסי, הנמען העיקרי הוא ג'ו ביידן
"אני שמח לחלוק איתכם יחדיו את הרגע שאליו חתרנו במאמץ רב ובעבודה קשה. בזכות העם הגדול והגברים הנאמנים הפכה מצרים לנווה מדבר של ביטחון ויציבות באזור. מכאן שהחלטתי, לראשונה זה שנים, לבטל את הארכת צו החירום בכל רחבי המדינה... בעודי מכריז על כך, אני זוכר ומוקיר את הקדושים ואת הגיבורים שלנו שבלעדיהם לא היינו מגיעים אל הביטחון והיציבות... תחי מצרים. תחי מצרים".
 
כך, בפוסט שפורסם בדף הפייסבוק הרשמי של הנשיא המצרי עבד אל־פתח א־סיסי, הודיע (25.10.2021) הנשיא כי לא יאריך את מצב החירום במדינה, אשר נמצא בתוקף כבר יותר מארבע שנים לאחר שהוטל באפריל 2017. כזכור, צו החירום נכנס לתוקפו בעקבות הפיגועים שאירעו ב־9 באפריל 2017 בשתי כנסיות קופטיות במצרים. כתוצאה מהפיצוצים נרצחו 27 בני אדם ו־78 נפצעו בעיר טנטא. בפיגוע מקביל באלכסנדריה דווח כי נרצחו 17 בני אדם ו־41 נפצעו. מחוז סיני של המדינה האסלאמית היה זה שנטל אחריות על הפיגועים ועל סדרת תקיפות נוספות נגד הקהילה הקופטית במדינה. 

מאז, מדי שלושה חודשים, האריכה ממשלת מצרים את מצב החירום, שהרחיב באופן משמעותי את סמכויותיו של המשטר המצרי לעצור, לשפוט ולהעמיד לדין חשודים מבלי צווים או ללא כל צורך לספק הסברים אחרים. בתי משפט מיוחדים הוקמו כדי ליישם את צו החירום והכול בחסות "פגיעה בביטחון המדינה". חוקי החירום שנחקקו כתוצאה מהצו, גם הטילו מגבלות חמורות על התקשורת, ובחסותם נעצרו עורכי עיתונים, ועיתונאים ואזרחים שהעזו להתבטא נגד המדינה או נגד הנשיא הושמו במעצר, לעיתים לחודשים ארוכים. 

בשנים האחרונות גברה הביקורת, בעיקר מצד ארגוני זכויות אדם במצרים ובעיקר מחוצה לה, על הפגיעה המתמשכת בחירות האזרחים במדינה מאז החלתו של צו החירום. למעשה, לפני כארבעה חודשים פרסמו חמשת ארגוני זכויות האדם הבולטים במצרים מנשר ובו העלו את מה שהם הגדירו כשבעת הצעדים הבסיסיים להשבת אמון ברצינות השלטון לכבד את זכויות הפרט במדינה. ביטול צו החירום היה אחת מהנקודות שהם העלו בדרישתם. 

התגובות במצרים על ההכרזה של הנשיא היו חלוקות. במצעד התומכים ניתן למנות גורמים ממסדיים או כאלה המבקשים את טובות הממסד. כך, המופתי של מצרים שמיהר לברך את הצעד או איש העסקים נג'יב סאווירס, שתיאר את הצעד כאמיץ וכצפוי להשפיע על כלכלת המדינה. אגב, אל המברכים הצטרף גם מחמד דחלאן ממקום מושבו באיחוד האמירויות, אשר שיבח את ניצחונה של מצרים על הטרור ואת השבת ריבונותה על כל חלקיה. 

מנגד, פעילים וארגונים במצרים אשר שמו לעצמם לקדם את זכויות האדם המעיטו בחשיבות הצעד והטילו ספק בערכו האמיתי וביישומו בפועל. רבים מהם חלוקים לגבי מידת ההשפעה של הצעד על המצב הביטחוני במדינה ובעיקר לגבי השאלה אם מי שכעת עצור או בתהליכי משפט יזוכה כעת. עמר מגדי, חוקר ופעיל זכויות אדם מצרי המתגורר בגרמניה, כתב בצדק כי ביטול צו החירום הוא צעד חיובי, אך מבלי לבטל חוקים שנחקקו בשנים האחרונות, דוגמת איסור המחאה במדינה וכן החוק למלחמה בטרור או חוק ישויות הטרור, הרי שמדובר בתעלול יח"צני ותו לא

ואכן, חוקים אלה ואחרים העניקו לשירותי הביטחון במצרים סמכויות כמעט בלתי־מוגבלות, והכול בחסות הלחימה בטרור. כך, ארגונים רבים הוכנסו לרשימת ארגוני הטרור, ובהם גם ארגונים ואישים פוליטיים. נכסיהם של אלה הולאמו, פעולותיהם במרחב הווירטואלי הוצרו, ולמעשה הצליחה המדינה כך להשתיקם. 

בראיית קהיר, נועד ביטול צו החירום בראש ובראשונה כדי לשדר מסר כלפי חוץ, בעיקר אל הממשל החדש בוושינגטון, כי מצרים מבקשת את קרבתה של וושינגטון וכי א־סיסי אינו אותו "הדיקטטור המועדף על טראמפ" – כינוי שטראמפ הצמיד לא־סיסי בחיבה ושביידן השתמש בו במהלך המירוץ לנשיאות. בהקשר זה, ראוי להזכיר כי הנשיא ביידן התעלם מקיומו של א־סיסי במהלך החודשים הראשונים לתפקידו, ולא טרח לשוחח עימו עד המערכה האחרונה בין ישראל לחמאס במאי האחרון. יתרה מכך, במהלך המירוץ לנשיאות, אמר ביידן כי מצרים לא תזכה יותר לצ'ק פתוח מארה"ב.

אולם מצרים מעוניינת למצב עצמה מול וושינגטון הדמוקרטית כשחקנית אזורית מרכזית, חרף המשקעים שהממשל הדמוקרטי הקודם הותיר במצרים עת אובאמה הפנה עורף למובראכ. הסוגיה הפלסטינית בכללותה והרצון לשמר את השקט בגזרת עזה, וכעת גם ההפיכה בסודאן לדוגמה, משחקים לידיו של א־סיסי בהגברת נכסיותה של ארצו. 

עם זאת, סדרי העדיפויות של הנשיא א־סיסי לא השתנו ואינם צפויים להשתנות. המסר שנישא בדבריו של הנשיא בבואו לבטל את הצו אף יותר מרומזים על כך: יציבות וביטחון. פעמיים הוא חזר על הביטוי הזה בפוסט הקצר שפרסם. ומכאן, שהמשך ריכוז מרכזי הכוח בידי הנשיא והצבא, הזלזול המובנה של המדינה בחוקתה ובחוקיה והתלונות על מצב זכויות האדם במדינה עוד טרם אפריל 2017, אינם מבשרים טובות עבור גורמים רבים במדינה השואפים לראות סדר יום שונה, כזה שאינו נסמך רק על שני היסודות הללו, אלא גם על תקשורת חופשית יותר, על ביטול המעצרים הפוליטיים ועונשי המוות ועל נסיגה מיוזמות ממשליות שתכליתן פגיעה בזכויות הנשים במדינה
מאמרים נוספים