מאמרים
מאמר
תצלום אילוסטרציה: Lucas, מתוך פליקר
25.02.2021

העולם הערבי מסתגל למציאות של מחסור במזון

העלייה שגרמה הקורונה בהיקפי יבוא המזון למדינות בעולם הערבי, הביאה לאחרונה לעליית מחירים משמעותית, שגולגלה ברובה על הצרכנים וגרמה למשבר מזון ראשון מאז 2008. מכאן הדרך למשבר פוליטי קצרה למדי
ב־19.1.2021 פורסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד מאמר על יבוא מזון בעולם הערבי ועל העלייה בכמויות היבוא שגרמה לעלייה במחירי המזון. הצרכנים הם אלה שספגו את עליית המחירים ואף את המחיר הפוליטי שבא עם עלייה זו או עם המחסור במזון. המאמר הוא פרי עטו של עבד א־תואב ברכאת, ד"ר במדעי החקלאות ממצרים, המתמחה במדיניות של ביטחון תזונתי ופיתוח חקלאי. 
 
בתחילת שנת 2021, הודיע ארגון המזון והחקלאות (FAO) על עלייה של 2.2% במדד המזון בשוק הבין־לאומי. זוהי עלייה שנרשמת זה החודש השביעי ברצף. נוסף עליה, מדובר במדד הכי גבוה זה שלוש שנים ובעלייה של 3.3% מהמדד של נובמבר/דצמבר 2019. 
 
נתונים אלה נחשבים מדאיגים מאוד עבור מדינות ערב, שהן מגדולות מייבאי המזון בעולם. משמעות נתונים אלה היא שיבוא מזון עולה להן יותר. לפי הדו"ח של התחום לענייני כלכלה של הליגה הערבית, מדינות ערב משלמות 100 מיליארד דולר בשנה על מזון מיובא. מדובר בעלייה תלולה ומדאיגה ביותר של 10% משנת 2016, אז הוציאו המדינות הערביות 90 מיליארד דולר עבור מזון מיובא. עלייה זו היא בעיקר תוצאה של מגפת הקורונה שפגעה קשות בענף הייצור בכל העולם, מה שהוביל לעלייה במחירים. נוסף על כך, מחירי הנפט ירדו בשנה האחרונה, מה שפוגע בהכנסות של המייצאות העיקריות שלו במדינות המפרץ הערבי. כך, בצל חוסר תפקוד כלכלי וכללי ובשל חוסר נקיטת אחריות של ממשלות ערב, מי שנושא בעול של עליית מחירי המזון הם האזרחים במדינות אלה. בשנה שבה מיליוני בני אדם איבדו את מקור ההכנסה שלהם בשל מגפת הקורונה, עלייה במחירי המזון היא עוד אלמנט של חוסר יציבות בחייהם של אנשים. חוסר יציבות כלכלית הולך יד ביד עם חוסר יציבות פוליטית. כל המדינות הערביות יושפעו מהעלייה במחירי המזון, אך נראה שהמדינות שיסבלו במיוחד הן סוריה, עיראק, תימן, סודאן, מצרים ואלג'יריה.
 
המדינות הערביות מספקות לעצמן חלק מהמזון שהן צורכות ומייבאות את השאר. כך יוצא שהן מייבאות 63.5% מהחיטה שהן צורכות ו-75% מהתירס שהן צריכות, כולל את התירס שמשתמשים בו להאכלת החיות בתעשיית הבשר. בנוסף, הן מייבאות 55% מהאורז, 65% מהסוכר ו-55% מהשמנים הצמחיים. המחירים של כל מוצרי הבסיס האלה עלו בשנים האחרונות. מחירי החיטה עלו בשל מחסור בחיטה אצל המייצאים המרכזיים ובשל מחסור בגשמים באזורים שבהם מגדלים חיטה בארצות הברית. באותו זמן, רוסיה העלתה את המס על יצוא החיטה, וכך ייצאה פחות חיטה לשאר העולם. 
 
מחירי התירס עלו ב-7.6% בשנה האחרונה בשל ההשתלטות הסינית על השוק, במיוחד על השוק האמריקאי, שהוא היצרן העיקרי של תירס בעולם. שינוי האקלים ומחסור בגשמים השפיע על כמויות היבול באמריקה הלטינית, בארצות הברית ובאיחוד האירופי. נוסף על כך, חקלאים רבים לא הצליחו להגיע לשדות שלהם ולעבד את האדמות, מה שהוריד משמעותית את כמויות היבולים. 
 
גם מחירי האורז רשמו עלייה משמעותית מאז השנה האחרונה (8.6%), העלייה הגדולה ביותר בשש השנים האחרונות. היבולים בתאילנד ובוויטנאם קטנו מאוד, והדבר גרם לתחרות גדולה של המייבאים על האורז שגדל בהודו ובפקיסטן. בחצי השני של 2019, נערמו עוד יותר קשיים (בצורה של מיסי יצוא גבוהים כדי לשמור את התוצרים בתוך המדינות ולספק את האורז לתושביהן). הסגרים של הקורונה הוסיפו בעיות לוגיסטיות רבות. 
 
גם המחירים של שמנים צמחיים עלו בשנה האחרונה. למשל, המחיר של שמן סויה הגיע למחיר הגבוה ביותר בשבע השנים האחרונות, זאת בשל חוסר היציבות שהקורונה ושביתות הפועלים בארגנטינה (היצאנית הגדולה ביותר) גרמו. מחירי שמן הדקלים עלו מכיוון שבאינדונזיה, היצאנית הגדולה ביותר של שמן דקלים, עלו מיסי היצוא בשיעור ניכר. אפילו מחירי הבשר (שמדינות ערב מייבאות 30% ממנו) עלו בשל עלייה בביקוש במדינות שמייצרות בשר, מה שהוביל לירידה ביצוא. עליית מחירי הדגנים גם היא קשורה לעלייה במחירי הבשר כי גידול חיות למאכל משמעותו גידול מזון עבור חיות אלה (סויה ותירס בעיקר). כך למשל יצוא הבשר של אוסטרליה ירד משמעותית. 
 
ברור שמדובר כאן בבעיה גלובלית שהסיבות לה רבות (שינוי האקלים ושינויים קיצוניים במזג האוויר שיכולים לפגוע ביבולים ומגיפת הקורונה). במצבים כאלה, מדינות מעדיפות לתעדף את חלוקה היבולים שלהן, ולכן הן מעלות את המיסים על היצוא, וכך שומרות על היבולים לאזרחיהן ועל אספקה עצמית של מצרכי בסיס עד כמה שניתן. הכותב טוען שאחת הסיבות שגורמות לכך שמדינות ערב זקוקות לכמויות כל כך גדולות של מזון מיובא היא שהן אינן משקיעות בשיפור איכותם של הזרעים שמפיקים יבולים איכותיים ורבים. כדי לשפר את איכות הזרעים אפשר להשתמש בטכנולוגיה די פשוטה וזמינה שתאפשר הכפלה של כמות היבול מהזרעים. טכנולוגיה זו לא תעלה יותר מחמישה מיליארד דולר, סכום כסף מזערי לעומת מאה מיליארד דולר שהוצאו על יבוא של מזון רק בשנה האחרונה. נוסף על כך, המדינות שמוציאות את סכומי הכסף הגבוהים ביותר על יבוא מזון הן גם אלה שמוציאות את סכומי הכסף הגבוהים ביותר על רכישת נשק. מדובר במצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, אלג'יריה ועיראק, מדינות שרכשו 26% מהנשק בתעשיית הנשק העולמית!
 
הפעם האחרונה שהיה מחסור במזון בעולם הערבי הייתה בשנת 2008, כשנרשמה עלייה במחירי החיטה, השמן הצמחי והעופות למאכל. מחסור זה נחשב למניע העיקרי למהפכות האביב הערבי שהתחילו באותה תקופה. ברור שהקשר בין חוסר יציבות שלטונית, הפרות של זכויות אדם וחוסר התחשבות כללי בצורכי האזרחים - יוביל בסופו של דבר להתקוממות אזרחית, כפי שמחסור במזון ועלייה במחירים של מצרכי בסיס הם קטליזטור די ברור לכל העניין.

בשיתוף עם מאמרים נוספים