מדוע הפסידו האסלאמיסטים את תוניסיה?
עבד אל-פתאח מורו, מנהיג מפלגת א-נהדה. צילום: רויטרס
Below are share buttons

מדוע הפסידו האסלאמיסטים את תוניסיה?

מהדי מברוכ, אינטלקטואל ופוליטיקאי תוניסאי, מנתח את הסיבות לכשלון הצורב של מפלגת א-נהדה בבחירות לנשיאות תוניסיה שנערכו באמצע ספטמבר. ביניהן: זיהוי עם הסדר הישן וניתוק מרחשי לבו של הציבור

ב־15 בספטמבר נערכו בתוניסיה בחירות לנשיאות, בפעם השנייה מאז המהפכה במדינה ב־2011. לשני המקומות הראשונים במרוץ העפילו שני מועמדים חדשים יחסית בנוף הפוליטי: קייס סעיד ונביל אל־קרווי, שניהם לא מייצגים אף אחת מהמפלגות הגדולות והחשובות בתוניסיה. היות שאף אחד משניהם לא זכה לרוב קולות המצביעים, העפילו שניהם לסיבוב נוסף. מי שלא הצליח, בניגוד לחלק מהתחזיות, היה מועמד מפלגת האסלאם הפוליטי א־נהדה – עבד אל־פתאח מורו. במאמר שפרסם בעיתון אל־ערבי אל־ג'דיד, מציע מהדי מברוכ, אינטלקטואל ופוליטיקאי תוניסאי ולשעבר שר התרבות של תוניסיה, הסברים להפסדו של מועמד מפלגת א־נהדה בבחירות לנשיאות.
 
תחילה, עומד מברוכ על ממדי ההפסד: מלבד העובדה שהמועמד א־נהדה לא העפיל לסיבוב השני, התמיכה העממית במפלגת א־נהדה פחתה משמעותית תוך פחות מעשור – מועמדה של המפלגה מורו זכה ל־420 אלף קולות בבחירות לנשיאות, ולעומת זאת בבחירות למועצה המכוננת של תוניסיה ב־2011 זכתה מפלגתו במיליון וחצי קולות, יותר מפי שלושה. מברוכ מציע חמש סיבות לכך, כולן קשורות להתנהלותה של מפלגת א־נהדה.
 
הסיבה הראשונה היא מעמדה המעורפל של המפלגה בין השלטון לאופוזיציה. אומנם, א־נהדה איבדה באופן רשמי את ראשות הממשלה בשנת 2014. עם זאת, גם לאחר מכן היא המשיכה להחזיק בסממנים שונים של השפעה פוליטית שלטונית: אחדים משרי הממשלה נמנו עם חבריה, היא היוותה את הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, ומועמדה לנשיאות בבחירות האחרונות – מורו אף כיהן לתקופה קצרה בחודשים האחרונים כיושב ראש הפרלמנט. מעמדה זה כשותפה בשלטון ובעיקר העובדה שהיא התביישה בו, הוביל את ציבור המצביעים לייחס לה את האחריות לטעויות שביצע השלטון. בדברי מברוכ ניכרת התפיסה שתפקוד השלטון היה לקוי, אם כי הוא אינו מפרט באיזה אופן הדבר בא לידי ביטוי.
 
בהקשר זה, מדגיש מברוכ גם את מיקומה הלא־ברור של א-נהדה על הציר שבין מהפכנות לבין קשר למשטר שלפני מהפכת 2011: מחד גיסא, הוא מציין את הקשרים העמוקים של א־נהדה עם מפלגת נידאא' תוניס, שיש שמזהים עם המשטר הישן, קשרים שגרמו למה שמברוכ מכנה "מחנה המחאה והמהפכה" לזנוח את א־נהדה. מאידך גיסא, טוען מברוכ, א־נהדה האסלאמית לא הצליחה לחדור באופן יעיל למחנה הנגדי, שבעיניו היא נתפסה כ"מסורתית, מיושנת ומאיימת". כאשר א־נהדה הבחינה בכך וניסתה לשוות לרטוריקה שלה נופך מהפכני – כבר היה מאוחר מדי, והמצביעים ויתרו עליה.
 
הסיבה השנייה היא הקמפיין המבולבל של א־נהדה, שלא נוהל מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח ולעיתים אף שיקף מגמות סותרות. כך, מדגים מברוכ, במרוץ לנשיאות, המפלגה תמכה תחילה בראש הממשלה יוסף א־שאהד, והגנה עליו בחירוף נפש, אולם בתוך כך הבליטה את הקשרים עם מתמודד אחר – הנשיא המכהן א־סבסי (אשר נפטר במהלך המרוץ לנשיאות ביולי, בגיל 92). תנועת א־נהדה התעקשה על נאמנות זו חרף התנגדותם של רבים מאנשי התנועה, אולם לאחר מכן, נזכרה פתאום בקיומו של מורו והציבה אותו כמועמד מטעמה לבחירות לנשיאות. הדבר קרה בשלב מאוחר יחסית, מה שלדעת מברוכ העכיר אף יותר את האווירה בתוך התנועה. נוסף על כך, העמדתו של מורו לקחה בחשבון את הכמיהה בציבור התוניסאי לדמויות חדשות ומרעננות בפוליטיקה. מורו נתפס בציבור כדמות משעממת שנמאסה בשל ריבוי ההופעות הטלוויזיוניות, ועל כן הוא לא קיבל את קולות המצביעים צמאי החידוש.
 
סיבה נוספת שמציע מברוכ לעובדה שא־נהדה לא זיהתה את רחשי ליבו של הציבור, היא הצלחתה בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בתוניסיה ב־2018. מפלגת א־נהדה זכתה אז בסך הכול בכ־28 אחוזים מהקולות במחוזות השונים והייתה למפלגה הגדולה ביותר. הישג זה, מסביר מברוכ, גרם לה לנוח על זרי הדפנה ולא לשים לב די הצורך למגמה חשובה נוספת של הבחירות הללו – עליית כוחם של מועמדים עצמאיים. מגמה זו נבעה גם היא, לדעת מברוכ, מתוך כמיהה ציבורית לפנים חדשות, למועמדים שאינם שייכים לאליטות מפלגתיות ישנות. א־נהדה התעלמה מכמיהה זו ולא גיבשה לקראת הבחירות לנשיאות שיטה להתמודדות עימה, מה שהביא בסופו של דבר לניצחונם של שני מועמדים עצמאיים בבחירות.
 
הסיבה הרביעית שמציע מברוכ היא הפילוג הפנימי במפלגת א־נהדה. מחלוקות פנימיות בהיקפים חריגים באשר לתנועות אידיאולוגיות, תקפו את א־נהדה באופן שניתן היה לזהותו מזליגות לרשתות החברתיות ואף לאמצעי התקשורת הממסדיים. חילוקי הדעות הגיעו עד קודש קודשי אחדות התנועה – מנהיגותו של שיח' ראשד גנושי, שזכה לחיצי ביקורת במסגרת אחת המחלוקות שפילגה את התנועה. מחלוקת זו פגמה, לדעת מברוכ, ביכולתה של התנועה ליצור התגייסות והתלהבות בקרב אנשיה בקמפיין הבחירות לנשיאות. היו חברים בתנועה שהרגישו שאם א־נהדה תנצח, גורמים מתוכה ינצלו את הניצחון לטובת האינטרס שלהם ולא לזה של התנועה. לאחר הבחירות, התבטא גנושי ואמר שטעויות כאלה גרמו לחמישית מתומכי התנועה להצביע למתחריה.
 
הסיבה האחרונה היא ההחלטה להעמיד לבחירות לנשיאות את מורו, דמות מתוך המפלגה. בראייתו של מברוכ, הייתה זו החלטה שנבעה מאילוצים פנים־ארגוניים ולא מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות. מורו לא היה המתאים לתפקיד. כדמות לא כריזמטית, בעלת תפקוד תקשורתי לקוי, מורו לא הצליח להניע את כלל התנועה להשתמש במשאביה כדי לסייע לו בקמפיין הבחירות, וגם לא הצליח למקם את התנועה בלב סדר היום הציבורי ולחשוף אותה לקהלים חדשים. לדברי מברוכ, מורו יצר למפלגת א־נהדה קמפיין עצל, ללא התגייסות של צעירים נמרצים, מהפכניים ומלאי חיים, "קמפיין שנשען על מכונה עצומה שברגיה כבדים, מוכי חלודה מכרסמת". 
 
מכל הסיבות האלה, סבור מברוכ, נחלה א־נהדה הפסד צורב כל כך בבחירות לנשיאות.
איתי מלאך
לדף האישי
ב־15 בספטמבר נערכו בתוניסיה בחירות לנשיאות, בפעם השנייה מאז המהפכה במדינה ב־2011. לשני המקומות הראשונים במרוץ העפילו שני מועמדים חדשים יחסית בנוף הפוליטי: קייס סעיד ונביל אל־קרווי, שניהם לא מייצגים אף אחת מהמפלגות הגדולות והחשובות בתוניסיה. היות שאף אחד משניהם לא זכה לרוב קולות המצביעים, העפילו שניהם לסיבוב נוסף. מי שלא הצליח, בניגוד לחלק מהתחזיות, היה מועמד מפלגת האסלאם הפוליטי א־נהדה – עבד אל־פתאח מורו. במאמר שפרסם בעיתון אל־ערבי אל־ג'דיד, מציע מהדי מברוכ, אינטלקטואל ופוליטיקאי תוניסאי ולשעבר שר התרבות של תוניסיה, הסברים להפסדו של מועמד מפלגת א־נהדה בבחירות לנשיאות.
 
תחילה, עומד מברוכ על ממדי ההפסד: מלבד העובדה שהמועמד א־נהדה לא העפיל לסיבוב השני, התמיכה העממית במפלגת א־נהדה פחתה משמעותית תוך פחות מעשור – מועמדה של המפלגה מורו זכה ל־420 אלף קולות בבחירות לנשיאות, ולעומת זאת בבחירות למועצה המכוננת של תוניסיה ב־2011 זכתה מפלגתו במיליון וחצי קולות, יותר מפי שלושה. מברוכ מציע חמש סיבות לכך, כולן קשורות להתנהלותה של מפלגת א־נהדה.
 
הסיבה הראשונה היא מעמדה המעורפל של המפלגה בין השלטון לאופוזיציה. אומנם, א־נהדה איבדה באופן רשמי את ראשות הממשלה בשנת 2014. עם זאת, גם לאחר מכן היא המשיכה להחזיק בסממנים שונים של השפעה פוליטית שלטונית: אחדים משרי הממשלה נמנו עם חבריה, היא היוותה את הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, ומועמדה לנשיאות בבחירות האחרונות – מורו אף כיהן לתקופה קצרה בחודשים האחרונים כיושב ראש הפרלמנט. מעמדה זה כשותפה בשלטון ובעיקר העובדה שהיא התביישה בו, הוביל את ציבור המצביעים לייחס לה את האחריות לטעויות שביצע השלטון. בדברי מברוכ ניכרת התפיסה שתפקוד השלטון היה לקוי, אם כי הוא אינו מפרט באיזה אופן הדבר בא לידי ביטוי.
 
בהקשר זה, מדגיש מברוכ גם את מיקומה הלא־ברור של א-נהדה על הציר שבין מהפכנות לבין קשר למשטר שלפני מהפכת 2011: מחד גיסא, הוא מציין את הקשרים העמוקים של א־נהדה עם מפלגת נידאא' תוניס, שיש שמזהים עם המשטר הישן, קשרים שגרמו למה שמברוכ מכנה "מחנה המחאה והמהפכה" לזנוח את א־נהדה. מאידך גיסא, טוען מברוכ, א־נהדה האסלאמית לא הצליחה לחדור באופן יעיל למחנה הנגדי, שבעיניו היא נתפסה כ"מסורתית, מיושנת ומאיימת". כאשר א־נהדה הבחינה בכך וניסתה לשוות לרטוריקה שלה נופך מהפכני – כבר היה מאוחר מדי, והמצביעים ויתרו עליה.
 
הסיבה השנייה היא הקמפיין המבולבל של א־נהדה, שלא נוהל מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח ולעיתים אף שיקף מגמות סותרות. כך, מדגים מברוכ, במרוץ לנשיאות, המפלגה תמכה תחילה בראש הממשלה יוסף א־שאהד, והגנה עליו בחירוף נפש, אולם בתוך כך הבליטה את הקשרים עם מתמודד אחר – הנשיא המכהן א־סבסי (אשר נפטר במהלך המרוץ לנשיאות ביולי, בגיל 92). תנועת א־נהדה התעקשה על נאמנות זו חרף התנגדותם של רבים מאנשי התנועה, אולם לאחר מכן, נזכרה פתאום בקיומו של מורו והציבה אותו כמועמד מטעמה לבחירות לנשיאות. הדבר קרה בשלב מאוחר יחסית, מה שלדעת מברוכ העכיר אף יותר את האווירה בתוך התנועה. נוסף על כך, העמדתו של מורו לקחה בחשבון את הכמיהה בציבור התוניסאי לדמויות חדשות ומרעננות בפוליטיקה. מורו נתפס בציבור כדמות משעממת שנמאסה בשל ריבוי ההופעות הטלוויזיוניות, ועל כן הוא לא קיבל את קולות המצביעים צמאי החידוש.
 
סיבה נוספת שמציע מברוכ לעובדה שא־נהדה לא זיהתה את רחשי ליבו של הציבור, היא הצלחתה בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בתוניסיה ב־2018. מפלגת א־נהדה זכתה אז בסך הכול בכ־28 אחוזים מהקולות במחוזות השונים והייתה למפלגה הגדולה ביותר. הישג זה, מסביר מברוכ, גרם לה לנוח על זרי הדפנה ולא לשים לב די הצורך למגמה חשובה נוספת של הבחירות הללו – עליית כוחם של מועמדים עצמאיים. מגמה זו נבעה גם היא, לדעת מברוכ, מתוך כמיהה ציבורית לפנים חדשות, למועמדים שאינם שייכים לאליטות מפלגתיות ישנות. א־נהדה התעלמה מכמיהה זו ולא גיבשה לקראת הבחירות לנשיאות שיטה להתמודדות עימה, מה שהביא בסופו של דבר לניצחונם של שני מועמדים עצמאיים בבחירות.
 
הסיבה הרביעית שמציע מברוכ היא הפילוג הפנימי במפלגת א־נהדה. מחלוקות פנימיות בהיקפים חריגים באשר לתנועות אידיאולוגיות, תקפו את א־נהדה באופן שניתן היה לזהותו מזליגות לרשתות החברתיות ואף לאמצעי התקשורת הממסדיים. חילוקי הדעות הגיעו עד קודש קודשי אחדות התנועה – מנהיגותו של שיח' ראשד גנושי, שזכה לחיצי ביקורת במסגרת אחת המחלוקות שפילגה את התנועה. מחלוקת זו פגמה, לדעת מברוכ, ביכולתה של התנועה ליצור התגייסות והתלהבות בקרב אנשיה בקמפיין הבחירות לנשיאות. היו חברים בתנועה שהרגישו שאם א־נהדה תנצח, גורמים מתוכה ינצלו את הניצחון לטובת האינטרס שלהם ולא לזה של התנועה. לאחר הבחירות, התבטא גנושי ואמר שטעויות כאלה גרמו לחמישית מתומכי התנועה להצביע למתחריה.
 
הסיבה האחרונה היא ההחלטה להעמיד לבחירות לנשיאות את מורו, דמות מתוך המפלגה. בראייתו של מברוכ, הייתה זו החלטה שנבעה מאילוצים פנים־ארגוניים ולא מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות. מורו לא היה המתאים לתפקיד. כדמות לא כריזמטית, בעלת תפקוד תקשורתי לקוי, מורו לא הצליח להניע את כלל התנועה להשתמש במשאביה כדי לסייע לו בקמפיין הבחירות, וגם לא הצליח למקם את התנועה בלב סדר היום הציבורי ולחשוף אותה לקהלים חדשים. לדברי מברוכ, מורו יצר למפלגת א־נהדה קמפיין עצל, ללא התגייסות של צעירים נמרצים, מהפכניים ומלאי חיים, "קמפיין שנשען על מכונה עצומה שברגיה כבדים, מוכי חלודה מכרסמת". 
 
מכל הסיבות האלה, סבור מברוכ, נחלה א־נהדה הפסד צורב כל כך בבחירות לנשיאות.
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה