צילום: רויטרס
מפגין עזתי מחוץ למשרדי אונר"א ברצועה, תובע פיצויים (צילום: רויטרס)

עזה: האם אונר"א הופכת לזירת מאבק חלופית?

הלחצים הגוברים לסגירת אונר"א, שמתבטאים בקיצוץ כספי הסיוע לסוכנות ובטענות לחוסר אמינותה, עלולים לשלול את הלגיטימציה לשיבת הפליטים הפלסטינים. האם מדובר באמצעי לחץ על חמאס, להיכנס למשא ומתן עם ישראל?

ב־20 במאי התפרסם באתר מכון קרנגי למחקר המזרח התיכון מאמר מאת מונא ג'יבריל, שכותרתו "המצב ברצועת עזה: האם אונר"א הופכת לזירת מאבק חלופית?" הכותבת מתארת את הרקע למשבר הפיננסי באונר"א, ומצביעה על כיווני התפתחות אפשריים.

בתחילת דבריה קובעת ג'יבריל כי הלחצים הגוברים לסגירת אונר"א עלולים לשלול את הלגיטימציה לשיבת הפליטים הפלסטינים. לחצים אלה מתבטאים בקיצוץ כספי הסיוע לסוכנות ובטענות לגבי חוסר אמינותה ונגד תוכנית הלימודים שהיא מציעה. לדעתה של ג'יבריל, יש לקיצוצים מטרה נוספת: לכפות על ממשלת חמאס לשאת ולתת עם ישראל, ולהחליש את כוחה טרם הבחירות הפלסטיניות (אשר אין לדעת אם יתקיימו ומתי).

הסיוע הכלכלי של אונר"א, מסבירה הכותבת, חיוני לפליטים ברצועת עזה. עם זאת, פלסטינים רבים אינם בוטחים בסוכנות משום שבמקום לסייע בחזרתם של הפליטים לאדמותיהם היא מנציחה את מצב הפליטות. הדבר נובע מניסיונה של הסוכנות לשמור על ניטרליות ולהימנע מ"פוליטיזציה" של הסוגיה הפלסטינית (כאילו ניתן הדבר). משום כך, אפשר גם לטעון שמדיניות הסוכנות מסייעת להמשך המצור הישראלי על רצועת עזה.

הסכמי הנורמליזציה שחתמה ישראל עם האמירויות, סודן, מרוקו ובחרין – הפרו את העיקרון של "אדמה תמורת שלום". נוסף על כך, תוכנית הסיפוח של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, גם אם מעולם לא הייתה כוונה לממשה, תרמה לדכדוך ברצועת עזה. ב־2020 נאלצה אונר"א לדחות תשלומי משכורות ולהקטין את היקף השירותים שהיא מציעה. בעקבות זאת פרצה מחאה ברצועה בדרישה להחזיר לפליטים את הסיוע שאליו היו רגילים, ורבים טענו כי הקיצוץ הוא חלק מ"מזימה" של ממשל טראמפ. ג'יבריל מסבירה שהנורמליזציה חוללה שינוי שלילי בעמדתן של מדינות ערב בעניין אונר"א: החלו מתרבות הקריאות להעביר את סמכויותיה לנציבות האו"ם לפליטים, להגביל את הצהרותיה הפומביות, לחייב אותה לספק שירותים "על בסיס הצרכים", לבדוק את ספרי הלימוד ואת המורים בסוכנות, להרחיב את מתן ההלוואות לדיור ועוד כהנה וכהנה.

ארה"ב של הממשל הקודם קראה באופן גלוי לצמצם את פעולתה של הסוכנות, והנשיא לשעבר דונלד טראמפ טען שהיא "מושחתת באופן בלתי־ניתן לתיקון". ב־2018 ספגה אונר"א קיצוץ אמריקני חסר תקדים בתקציבה. ביידן חידש חלק מהסיוע, ואת המחסור הנותר מילאו מדינות המפרץ ואירופה. ובכל זאת, בין השנים 2022-2018 קיצצו מדינות המפרץ, במיוחד האמירויות ובחריין, את סיוען לסוכנות. התרומות של האמירויות לסוכנות בשנת 2018 הגיעו ל־20 מיליון דולר, אך לאחר שנתיים הן הסתכמו במיליון דולר בלבד. הפרלמנט האירופי החליט, לראשונה אי פעם, להתנות תרומה של 20 מיליון יורו בשינוי מיידי של תוכניהם של ספרי הלימוד הפלסטיניים. בריטניה מצידה קיצצה את הסיוע בלמעלה מחמישים אחוזים.

התפתחות נוספת בעניין מעמדה של הסוכנות התחוללה בקיץ של 2012, כשארה"ב התנתה סיוע של 135 מיליון דולר בכך שאונר"א תחתום על הסכם הקובע כי לא ייעשה כל שימוש בתרומה האמריקנית לטובת פליט שקיבל הכשרה צבאית או השתתף בפעילות עבריינית או טרוריסטית. ההסכם גם חייב פיקוח על התכנים של ספרי הלימוד הפלסטיניים. 

עם היחלשותה של אונר"א, ממשלת חמאס נאלצת למלא את החסר, וכתוצאה מכך הלחץ עליה לשאת ולתת עם ישראל גובר. כמו כן, ישראל הסירה מגבלות ארוכות שנים על עבודתם של עזתים בתחומיה, מה שהפך את רצועת עזה ל"קולוניה כלכלית, וחיזק את מגמת הנורמליזציה, ולא את השלום. ייתכן גם ששינוי פתאומי זה יוביל להרדמת ההתנגדות ברצועה ולהמשך היחלשותה של אונר"א".

הקהילה הבין־לאומית אינה מכירה במחיר האסטרטגי של הפגיעה באונר"א, שמשמעותה סבל רב לרבים מהעזתים וכמובן התרחקות נוספת מהאפשרות של פתרון הסכסוך

ג'יבריל טוענת כי הדרישה לפיקוח על ספרי הלימוד של אונר"א אינה מוצדקת משום שמומחים מכל העולם בודקים אותם. היא מציינת כי ב־2021 זכתה תוכנית הלימודים של אונר"א בפרס הצטיינות בריטי. היא מצטטת את מנכ"ל אונר"א פיליפ לזריני, שאמר כי הסוכנות אינה אחראית להנצחת הפליטות, אלא היעדרו של פתרון מדיני ובין־לאומי מוסכם הוא זה שאחראי לכך. הערכים בספרי הלימוד של אונר"א הם ערכי החירות וזכויות האדם של האו"ם, ואם יש קושי בהנחלתם הרי זה משום שהתלמידים חווים במהלך חייהם הפצצות, הרס ועוני.

ג'יבריל מסכמת בקביעה כי הקהילה הבין־לאומית אינה מכירה במחיר האסטרטגי של הפגיעה באונר"א, שמשמעותה סבל רב לרבים מהעזתים וכמובן התרחקות נוספת מהאפשרות של פתרון הסכסוך.

סוכנות אונר"א אכן נמצאת בין הפטיש לסדן. סוגיית הפליטים היא אחת מנקודות המחלוקת הנפיצות בין ישראל לפלסטינים. מצד אחד, הנשיא מחמוד עבאס הדגיש תמיד את השאיפה להגיע לפתרון מוסכם בנושא. תוכנו של אותו פתרון ידוע רק מהדלפות לאורך השנים, ומהותו היא הגבלת מספרם של הפליטים שיוכלו לחזור ופיצוי כספי כלשהו. לא בכדי נמנע עבאס מלפרט מספרים אלו. אומנם ברור לכול שישראל לא תאפשר שיבה פלסטינית בהיקף רחב, אבל עיסוק בפרטים של פשרה כזאת אינו מעשי בשלב זה. פליטים מדור שלישי ורביעי ממשיכים לחיות בעליבות במדינות האזור ובשטחים, ומצבם של שאר אחיהם אינו טוב בהרבה, במיוחד ברצועת עזה. על כן, העיסוק בפשרה עם ישראל בעניין זה שקול בעיניים פלסטיניות (לפחות ברמה המדינית) לבגידה במולדת.

באין פתרון מוסכם, הקרב נסוב על הנצחת הפליטות. לזריני צודק – הסוכנות אינה אשמה. ארה"ב וישראל מעוניינות לרוקן את מושג הפליטות מתוכנו מבלי לשלם את המחיר. דא עקא שהפליטים אינם הולכים לשום מקום. אין לצפות משום הנהגה פלסטינית שתשתף פעולה מרצון עם ניסיון לפגוע במעמדם, ולו רק משום שמדובר באחת מסוגיות הליבה של הסכסוך, שתוכל לבוא על פתרונה רק בהסכם עתידי.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה